גרשון שרגא אטינגון: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "פתח תקוה" ב־"פתח תקווה") |
מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
הרב '''גרשון שרגא אטינגון''' ([[ | הרב '''גרשון שרגא אטינגון - אטינגר'''{{הערה| עוברת לאטינגר בישראל כנראה, ע"פ מוזיאון ראשונים לתולדות פתח תקוה}} ([[1850]] — [[6 באוקטובר]] [[1930]], [[י"ד בתשרי]] [[ה'תרצ"א]]) היה גביר [[חב"ד]]י, מ[[פרנס]]י ו[[מייסד]]י [[פתח תקווה]] החדשה{{הבהרה|מה זה?}}, בעל נכסים ופרדסים רבים וגדולים{{הערה| שם}}, ומייסד בית הכנסת החב"די הראשון ב[[פתח תקווה]]{{מקור}}. | ||
== | ==ביוגרפיה== | ||
נולד ב[[שקלוב]] שב[[רוסיה]]. | נולד ב[[שקלוב]] שב[[רוסיה]] ונמנה עם חסידי [[חב"ד]], ובהגיעו לגיל חתונה נישא לחנה גולדה זהבה בת ר' מרדכי (נפטרה ב[[כ"ח באדר]] [[תרפ"ג]] וקבורה ב"סגולה"). עסק במסחר, היה בעל מנסרת עצים, וזכה להצלחה ועושר. | ||
כאשר היה כבר בא בימים, משאת נפשו הייתה להגיע ל[[ארץ ישראל]] ולהיקבר בה. בסביבות שנת [[ה'תרס"ט]] ([[1910]]-[[1909]]) עלה לארץ ישראל והתיישב ברחוב גוטמן בפתח תקווה, בסמיכות לשוק המקומי. | |||
==חוות אטינגון סגולה== | |||
קנה ב[[כ"א באדר]] [[תרע"ד]] שני דונם אדמה מ[[נחמן גדליה ברודר]], עליהם הקים את ביתו וגן. ב-[[1912]] בנה בית גדול מוקף גן גדול שתיכנן גנן מומחה משרונה. בגן גדלו עצי פרי מ[[אנונה]] עד [[פפאיה]]. | |||
רכש 5 דונם ליד ביתו מאדמת אל-כרמים חור אל-סאברא ונטע עליהם פרדס וכדומה. שארי בשרו של גרשון הם שעזרוהו להקמת חווה בהיותם סוחרי פרוות בינלאומיים. אחד מהם [[מקס איטינגון]], אזרח [[ארצות הברית]], שדודו הוא [[פרופסור]] [[מקס אייטינגון]] (תלמידו וידידו של [[זיגמונד פרויד]]), שלח לו סכום כסף נכבד על מנת שיקים פרדס ומשק חי, בהם יעבדו בו פועלים [[יהודים]] בלבד – לתת פרנסה לחלוצים. | |||
הדבר היה נדיר ואינו מהשגרה באותה תקופה כשפרדסני אם המושבות העדיפו פועלים [[ערבים]], אלה היו מיומנים יותר וזולים יותר מהפועלים ה[[יהודים]]. | |||
ב[[ | "משק אטינגון" היה שם דבר ב[[פתח-תקווה]] הקטנה. | ||
אטינגון רכש מאחד מערביי הסביבה מאה דונם קרקע ב[[סגולה (מושב)|סגולה]] החופפת לפתח תקווה, נטע עליהם פרדס [[תפוזים]] ו[[אשכוליות]] וגם [[לימונים]], ו[[אתרוגים]], והקים לולי תרנגולות וברווזים, עם ממטרי מים ותעלות השקיה. | |||
במשך היום היו באות האורזות ויושבות ישיבה מזרחית ב"בייקה"{{הבהרה}}, ונטולות צפרניים מבררות בזהירות את ההדרים ואורזות אותם בניירות דקיקים מסומנים בכתובת "ג'אפה" וציור של גמל. | |||
במגדל המים המיתמר בחווה היה בראשו חקוק מצד אחד "פרדס אטינגון תרפ"ט" ובצד השני '''מתתיהו איטינגון תרפ"ז'''-[[1926]] ומצויר מגן דוד, ומתחתיו באותיות קטנות '''מהנדס ספיר''' שנעשה על ידי המהנדס שבנה את המקום [[יוסף זהבי-זלוטויאבק]] ממיסדי [[פתח תקווה]] החדשה ששם החברה היה '''ספיר''', והקבלן שניצר מפתח תקווה. | |||
כמו כן היה בפרדס מקווה מים נוסף – בריכת נוי מוגבהת עשויה בטון ובטבורה חסידה מבטון שצווארה הארוך מתיז מים. תאומה זהה של החסידה הזו התנוססה בגנו של אטיגון במושבה. כיום נותר מ"פרדס אטינגון" מגדל המים בגובה של בית בן קומתיים, ועליו הכתובת "אטינגון תרפ"ט" ו[[מגן דוד]]. | |||
זמן קצר לאחר הגעתו, הקים מכספו את בית הכנסת החב"די בעיר על שטח חצרו הסמוך לביתו, ולאחר פטירתו ב[[י"ד בתשרי]] [[ה'תרצ"א]] הונצח זכרו בלוח זיכרון מיוחד בחזית הבניין. | |||
נטמן ב[[בית הקברות סגולה]] בפתח תקווה. | |||
==משפחתו== | ==משפחתו== | ||
גרשון אטינגון הקדים לעלות לישראל, והשאיר את בנו היחיד אלתר בן ציון שנשא בנתיים לאשה את פניה, ואת שלושת נכדותיו ב[[קייב]] שב[[אוקראינה]]. אלתר התגורר עם בני ביתו ב[[רחוב חרשצ'אטיק]], שבזמנו רק לסוחרים יהודים מהגילדה הראשונה הותר לגור בו, והמשיך לנהל את מנסרת העצים של אביו. | |||
עלה ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[תר"פ]] והתיישב בסמיכות להוריו בפתח תקוה ועזר לאביו במטעי הפרדס. הוא התגורר בחווילה של אביו וניהל את "משק אטינגון". שנים רבות פעל לצידו העובד האחראי [[אבא דויטש]]. אלתר אטינגון נפטר ב[[ירושלים]] בשנת [[1943]] ונקבר ב[[הר הזיתים]]. אחר מותו של גרשון, בגיל צעיר יחסית, ניהל את החווה קרוב משפחתו בשם סולובי שאף התגורר בה זמן מה. הוא מכר את הקרקע, המשק נכחד והפרדס שונה לבתי דירות{{הערה|תקוה וינשטוק, ב"חדשות בן עזר" גילון 860 [[20 ביולי]] [[2013]]}}. | |||
נכדתו היא הפסנתרנית [[נדיה אטינגון-רייכרט]], נישאה ל[[ישראל רייכרט]], ממניחי היסודות לחקר ה[[חקלאות]] ומחלוצי המחקר ה[[פיטופתולוגיה|פיטופתולוגי]] ב[[ישראל]]. | |||
==לקריאה נוספת== | |||
*ספר [[אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו]] | |||
* [[אתר הגנאולגי]] [[Geni]] [[ג'ני]] | |||
==הערות שוליים== | |||
{{הערות שוליים}} | |||
{{מיון רגיל:אטינגון, גרשון שרגא}} | {{מיון רגיל:אטינגון, גרשון שרגא}} | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]] | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]] | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]] | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]] | ||
[[קטגוריה:אישים | [[קטגוריה:קהילת חב"ד פתח תקווה: אישים]] | ||
גרסה מ־14:40, 30 במרץ 2021
הרב גרשון שרגא אטינגון - אטינגר[1] (1850 — 6 באוקטובר 1930, י"ד בתשרי ה'תרצ"א) היה גביר חב"די, מפרנסי ומייסדי פתח תקווה החדשה[דרושה הבהרה], בעל נכסים ופרדסים רבים וגדולים[2], ומייסד בית הכנסת החב"די הראשון בפתח תקווה[דרוש מקור].
ביוגרפיה
נולד בשקלוב שברוסיה ונמנה עם חסידי חב"ד, ובהגיעו לגיל חתונה נישא לחנה גולדה זהבה בת ר' מרדכי (נפטרה בכ"ח באדר תרפ"ג וקבורה ב"סגולה"). עסק במסחר, היה בעל מנסרת עצים, וזכה להצלחה ועושר.
כאשר היה כבר בא בימים, משאת נפשו הייתה להגיע לארץ ישראל ולהיקבר בה. בסביבות שנת ה'תרס"ט (1910-1909) עלה לארץ ישראל והתיישב ברחוב גוטמן בפתח תקווה, בסמיכות לשוק המקומי.
חוות אטינגון סגולה
קנה בכ"א באדר תרע"ד שני דונם אדמה מנחמן גדליה ברודר, עליהם הקים את ביתו וגן. ב-1912 בנה בית גדול מוקף גן גדול שתיכנן גנן מומחה משרונה. בגן גדלו עצי פרי מאנונה עד פפאיה.
רכש 5 דונם ליד ביתו מאדמת אל-כרמים חור אל-סאברא ונטע עליהם פרדס וכדומה. שארי בשרו של גרשון הם שעזרוהו להקמת חווה בהיותם סוחרי פרוות בינלאומיים. אחד מהם מקס איטינגון, אזרח ארצות הברית, שדודו הוא פרופסור מקס אייטינגון (תלמידו וידידו של זיגמונד פרויד), שלח לו סכום כסף נכבד על מנת שיקים פרדס ומשק חי, בהם יעבדו בו פועלים יהודים בלבד – לתת פרנסה לחלוצים. הדבר היה נדיר ואינו מהשגרה באותה תקופה כשפרדסני אם המושבות העדיפו פועלים ערבים, אלה היו מיומנים יותר וזולים יותר מהפועלים היהודים.
"משק אטינגון" היה שם דבר בפתח-תקווה הקטנה. אטינגון רכש מאחד מערביי הסביבה מאה דונם קרקע בסגולה החופפת לפתח תקווה, נטע עליהם פרדס תפוזים ואשכוליות וגם לימונים, ואתרוגים, והקים לולי תרנגולות וברווזים, עם ממטרי מים ותעלות השקיה. במשך היום היו באות האורזות ויושבות ישיבה מזרחית ב"בייקה"[דרושה הבהרה], ונטולות צפרניים מבררות בזהירות את ההדרים ואורזות אותם בניירות דקיקים מסומנים בכתובת "ג'אפה" וציור של גמל. במגדל המים המיתמר בחווה היה בראשו חקוק מצד אחד "פרדס אטינגון תרפ"ט" ובצד השני מתתיהו איטינגון תרפ"ז-1926 ומצויר מגן דוד, ומתחתיו באותיות קטנות מהנדס ספיר שנעשה על ידי המהנדס שבנה את המקום יוסף זהבי-זלוטויאבק ממיסדי פתח תקווה החדשה ששם החברה היה ספיר, והקבלן שניצר מפתח תקווה. כמו כן היה בפרדס מקווה מים נוסף – בריכת נוי מוגבהת עשויה בטון ובטבורה חסידה מבטון שצווארה הארוך מתיז מים. תאומה זהה של החסידה הזו התנוססה בגנו של אטיגון במושבה. כיום נותר מ"פרדס אטינגון" מגדל המים בגובה של בית בן קומתיים, ועליו הכתובת "אטינגון תרפ"ט" ומגן דוד.
זמן קצר לאחר הגעתו, הקים מכספו את בית הכנסת החב"די בעיר על שטח חצרו הסמוך לביתו, ולאחר פטירתו בי"ד בתשרי ה'תרצ"א הונצח זכרו בלוח זיכרון מיוחד בחזית הבניין.
נטמן בבית הקברות סגולה בפתח תקווה.
משפחתו
גרשון אטינגון הקדים לעלות לישראל, והשאיר את בנו היחיד אלתר בן ציון שנשא בנתיים לאשה את פניה, ואת שלושת נכדותיו בקייב שבאוקראינה. אלתר התגורר עם בני ביתו ברחוב חרשצ'אטיק, שבזמנו רק לסוחרים יהודים מהגילדה הראשונה הותר לגור בו, והמשיך לנהל את מנסרת העצים של אביו.
עלה לארץ ישראל בשנת תר"פ והתיישב בסמיכות להוריו בפתח תקוה ועזר לאביו במטעי הפרדס. הוא התגורר בחווילה של אביו וניהל את "משק אטינגון". שנים רבות פעל לצידו העובד האחראי אבא דויטש. אלתר אטינגון נפטר בירושלים בשנת 1943 ונקבר בהר הזיתים. אחר מותו של גרשון, בגיל צעיר יחסית, ניהל את החווה קרוב משפחתו בשם סולובי שאף התגורר בה זמן מה. הוא מכר את הקרקע, המשק נכחד והפרדס שונה לבתי דירות[3].
נכדתו היא הפסנתרנית נדיה אטינגון-רייכרט, נישאה לישראל רייכרט, ממניחי היסודות לחקר החקלאות ומחלוצי המחקר הפיטופתולוגי בישראל.