אותיות (דבר ה') – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 9: / שורה 9: @@
 מצירוף ושילוב כמה מיני "אותיות" (אורות), מתהוה "דיבורו של מקום", ע"י "אור אלקי העולה על כולנה", הכונס בתוכו את אור האותיות. וכח אלקי זה מהוה את הנברא המתאים לו. והיינו שצירופיהן השונים של האותיות בונים "בתים" - הם המאמרות שבהם נבראו הנבראים.
-אותיות אלו הן כ"ב אורות א-לקיים הנמשכים מספירת המלכות, שצירופיהן השונים מאפשרות לברוא ולהחיות הנבראים [[מאין ליש]] - נבראים בעלי גבול, ש"אינם כלל בערך לגבי אור ה' שהוא בבחי' אין-סוף", ואין יכולים לקבל חיותם - אלא רק מבחינת דבר ה', שהוא כביכול בחינת "[[דומם]]" לגבי [[אור אין סוף]] ב"ה (עפ"י המבואר ב[[תניא]] חלק ב' ובספר יצירה פ"ד מי"ב: "שתי אבנים בונות שני בתים שלש אבנים בונות ששה בתים וכו'").
+אותיות אלו הן כ"ב אורות א-לקיים הנמשכים מ[[ספירת המלכות]], שצירופיהן השונים מאפשרות לברוא ולהחיות הנבראים [[מאין ליש]] - נבראים בעלי גבול, ש"אינם כלל בערך לגבי אור ה' שהוא בבחי' אין-סוף", ואין יכולים לקבל חיותם - אלא רק מבחינת דבר ה', שהוא כביכול בחינת "[[דומם]]" לגבי [[אור אין סוף]] ב"ה (עפ"י המבואר ב[[תניא]] חלק ב' ובספר יצירה פ"ד מי"ב: "שתי אבנים בונות שני בתים שלש אבנים בונות ששה בתים וכו'").
 בזה שוים אותיות "דבר הוי'" המהוים את הנבראים - לאותיות התורה, שגם אותיות התורה הן המשכות מבחינת [[חכמה עילאה]] דרך המדות העליונות, עד שמגיעות להתלבש בשכל הנבראים בלימוד התורה.
@@ שורה 21: / שורה 21: @@
 אלא שכנ"ל, אין המשל דומה לנמשל לגמרי, שבדיבור התחתון - משעה שיצא מגדר הרוחניות אל היותו גשמי, פסק להיות רוחני כמו שהיה לפני גילויו, ואילו דבר ה' - גם בשעה שנמשך להתלבש בנברא המוגבל והגשמי - נשאר בבחינת אין-סוף כפי שהיה בטרם ירידתו להתלבש בנברא.
-נמצא כי האור והכח האלקי שממנו הווית עצם כל נברא, הרי הוא חלק מעצמותו בבחינת [[הוי' הוא האלוקים]], וממילא אין שום מציאות מלבדו. וכמו כן ה[[תורה]] - על כל חלקיה ורבדיה - גם בצורתה הנגלית בבחינת חכמה ושכל מוגדר, וכן גם אותיותיה וכו', הרי היא מאוחדת בעצמותו ית' בבחינת [[אורייתא וקוב"ה כולא חד]]. והיינו שבפנימיותה היא בבחינת אין-סוף שלמעלה מכל שכל והגדרה.
+נמצא כי האור והכח האלקי שממנו הווית עצם כל נברא, הרי הוא חלק מעצמותו בבחינת [[הויה הוא האלוקים]], וממילא אין שום מציאות מלבדו. וכמו כן ה[[תורה]] - על כל חלקיה ורבדיה - גם בצורתה הנגלית בבחינת חכמה ושכל מוגדר, וכן גם אותיותיה וכו', הרי היא מאוחדת בעצמותו ית' בבחינת [[אורייתא וקוב"ה כולא חד]]. והיינו שבפנימיותה היא בבחינת אין-סוף שלמעלה מכל שכל והגדרה.
 ובזה ההבדל שבין "אותיות החקיקה" ל"אותיות הכתיבה" שבתורה. שבחקיקה - על אף היותן אותיות מוגדרות (שכל אלקי מוגדר), הרי א"ס ב"ה בגילוי בהן, ואילו בכתיבה - הא"ס שבאותיות הוא בבחינת העלם, והאותיות (שכל התורה) הן מציאות לעצמן כביכול, שעל-אף היותן אותיות התורה וכו', לא נרגש בהן אור א"ס ב"ה כ"כ.