כת הפרנקיסטים – הבדלי גרסאות

ההגמון דמבובסקי<ref>ראה לקמן את גירסת [[שבחי הבעש"ט]] באופן שונה קצת.</ref>, הבישוף של קאמניץ. מצא כאן שעת-כושר לפגוע ביהודים, והכריח את מנהיגי יהודי פודוליה להתייצב לפניו לוויכוח פומבי עם הפראנקיסטים. לאחר כמה השתמטויות נאלצו הרבנים וזקני הקהילות שבפודוליה להתייצב שוב לפניו ביום ג' חשוון תקי"ח (17 באוקטובר 1757) כדי לשמוע את פסק הדין.

בפסק דינו של ההגמון נאמר, כי הויכוח הוכיח את הרע שבתלמוד ולפיכך יש לשרפו בשוק העיר. וכן פקד ההגמון לערוך חיפוש מעולה בכל מקום שדרים בו יהודים, בערים ובכפרים, בבתי כנסיות, בבתים פרטיים ובבתי מסחר-הספרים של היהודים ולהביא מהם את כל הספרים האסורים, ספרי תלמוד ופוסקים וספרי קבלה ולמסרם לרשות הכנסייה.

למחרת היום, ד' חשוון תקי"ח, נתאשר פסק הדין על ידי בית המשפט האזרחי בקאמניץ. בפסק הדין נאמר, שבית הדין נענה "לצדקת תביעתם של מתנגדי התלמוד מבני הברית הישנה המבקשים את שרפת הספרים המוכנים תלמוד תכף ומיד... ציווה למסור את הספרים האלה הראויים לא רק לאש חולף אלא גם לאש נצח, ליד שר הצדק [התליין] ולשרפם על המוקד לעיני כל הקהל". פסק הדין הוצא אל הפועל בו ביום.

תמונה העולה מידיעות שונות היא, שבשרפה היה ש"ס אחד כולו, שנמסר לשם כך ע"י הפראנקיסטים, ועוד גמרא בודדת מסכת ברכות, וספר "תיקוני הזהר" וכרך של שולחן ערוך עם פירושים. היה זה מעשה סמלי בלבד לאשר את פסק-דינו של הבישוף דמבובסקי שבו קיבל את טענותיהם של הפראנקיסטים נגד התלמוד.  

המאורע זעזע את יהודי פולין כולה, כי בינתיים נתמנה דמבובסקי לארכי-הגמון של לבוב, וצפויה הייתה סכנה שהגזירה תתפשט על כל ארץ פולין, התכוננו אפוא לדורון לתפילה ולמלחמה. לדורון, ששתדלן ועד ארבע ארצות, ר' ברוך מארץ יון, השתדל לפני המיניסטר בריהל, שהיה בעל השפעה עצומה בחצר אוגוסט השלישי מלך פולין, שהמלך יצווה על הנונציוס של האפיפיור בפולין לחקור בדבר ולחדש את המשפט. לתפילה, שגזרו בקהילות על יום צום קשה ותפילה. למלחמה, שרדפו את הפראנקיסטים ביתר-שאת.