חיים צאנז מברוד: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "תפלות" ב־"תפילות") |
|||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
היה החותם: "הק' חיים", "הק' חיים מצאנז"; | היה החותם: "הק' חיים", "הק' חיים מצאנז"; | ||
רבי חיים עמד בראש [[הקלוז בברוד|חכמי הקלויז]] עוד משנת תק"ה, בתקופה בה למדו ב"קלויז" רבי [[גרשון מקיטוב]] (גיסו של הבעש"ט) וה"[[נודע ביהודה]]". עסק הרבה בלימוד תורת הקבלה, | רבי חיים עמד בראש [[הקלוז בברוד|חכמי הקלויז]] עוד משנת תק"ה, בתקופה בה למדו ב"קלויז" רבי [[גרשון מקיטוב]] (גיסו של הבעש"ט) וה"[[נודע ביהודה]]". עסק הרבה בלימוד תורת הקבלה, ובתפילות עם כוונות וייחודים, והרבה בסיגופים ותעניות. את כתבי האר"י למד בחברותא עם ידידו בעל ה"נודע ביהודה". התכתבות הלכתית ביניהם נדפסה בשו"ת "נודע ביהודה", בביטויי חיבה והערצה הדדיים. | ||
השפעתו הייתה רבה בגלילות לבוב וברודי. רבי חיים היה מעורב בפרשה הידועה של "הגט מקליווא". כמו כן היה מעורב בפולמוס ה"קמיעות" שפרץ בין רבי יעקב עמדין לרבי יהונתן אייבשיץ, והיה סבור כדעתו של רבי יעקב עמדין. | השפעתו הייתה רבה בגלילות לבוב וברודי. רבי חיים היה מעורב בפרשה הידועה של "הגט מקליווא". כמו כן היה מעורב בפולמוס ה"קמיעות" שפרץ בין רבי יעקב עמדין לרבי יהונתן אייבשיץ, והיה סבור כדעתו של רבי יעקב עמדין. | ||
גרסה מ־00:39, 24 באוגוסט 2020
|
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
הרב חיים צאנזר מברוד (מבראדי) (ת"פ - תקמ"ג). היה מחכמי הקלויז בברוד, תלמיד חכם גדול ומקובל גדול.
מתולדותיו
היה החותם: "הק' חיים", "הק' חיים מצאנז";
רבי חיים עמד בראש חכמי הקלויז עוד משנת תק"ה, בתקופה בה למדו ב"קלויז" רבי גרשון מקיטוב (גיסו של הבעש"ט) וה"נודע ביהודה". עסק הרבה בלימוד תורת הקבלה, ובתפילות עם כוונות וייחודים, והרבה בסיגופים ותעניות. את כתבי האר"י למד בחברותא עם ידידו בעל ה"נודע ביהודה". התכתבות הלכתית ביניהם נדפסה בשו"ת "נודע ביהודה", בביטויי חיבה והערצה הדדיים.
השפעתו הייתה רבה בגלילות לבוב וברודי. רבי חיים היה מעורב בפרשה הידועה של "הגט מקליווא". כמו כן היה מעורב בפולמוס ה"קמיעות" שפרץ בין רבי יעקב עמדין לרבי יהונתן אייבשיץ, והיה סבור כדעתו של רבי יעקב עמדין.
רבי חיים והבעש"ט ותלמידיו
הבעש"ט הפליג בגדולתו עד מאד, למרות שרבי חיים עצמו לא קיבל את דרכו של הבעש"ט, ועל פי מסורות שונות אף התנגד לה בחריפות. אך הבעש"ט שהעריצו מאד, קיבל באהבה את התנגדותו, והרבה לדבר במעלתו. שאמר שהוא מתכוון לשם שמים.
האדמו"ר רבי צבי הירש ממונקאטש כתב[1] כי הבעש"ט שלח אליו את רבי צבי הירש אב"ד טשורטקוב, לבקש ברכה מר' חיים להפקד בזרע של קיימא, ובזכות דבריו של רבי חיים שבירכו "שיזכה לבנים מאורי הגולה", נולדו בניו הקדושים רבי פנחס בעל ה"הפלאה" ורבי שמעלקא מניקלשבורג[2].
בספר "שבחי הבעש"ט"[3] מובא כי הבעש"ט אמר עליו שהוא ניצוץ מנשמתו של התנא רבן יוחנן בן זכאי. תלמידו המגיד ממעזריטש אמר, שרבי חיים צאנזר אף היה דומה בצורתו לרבן יוחנן בן זכאי[4].
רבי יעקב יוסף מפולנאה, בעל ה"תולדות יעקב יוסף", מביא בספריו הקדושים בכמה מקומות מדברי תורתו של רבי חיים צאנזר. ראה למשל בספרו "כתונת פסים" (פרשת תזריע) הכותב: "וכן שמעתי בשם מחותני הרב החסיד מוהר"ר חיים צאנזיר". רבי צבי, בנו של רבי חיים צאנזר היה חתנו של ה"תולדות יעקב יוסף". נכדתם המשותפת התייתמה מאמה בינקותה ונתגדלה בבית זקנה ה"תולדות יעקב יוסף". נכדתם זו נישאה לימים להאדמו"ר רבי אברהם דוב בער אויערבך אב"ד חמלניק, שהיה מגדולי החסידות בדורו, והסתופף בצעירותו בצילו של הבעש"ט.
הבעש"ט משתדל לשמחו
מסורת חסידית מספרת שרבי חיים שלח את רבי משה אוסטרר, בעל "ערוגת הבושם", מגדולי הקלויז בברודי, לתהות על קנקנו של הבעש"ט. כשנפרד רבי משה מהבעש"ט, ביקש ממנו הבעש"ט, שבבואו לרבי חיים, שיספר לו את כל הדברים התמוהים שראה אצלו, כדי שימלא רבי חיים את פיו שחוק, היות ורבי חיים מעולם לא מילא פיו שחוק, כי הוא משורש נשמתו של רבן יוחנן בן זכאי, שאמר שאסור לאדם למלא פיו שחוק בעולם הזה, "ומי שיעשה לו נחת רוח שישחוק, יקנה לו עולם הבא"[5].
במקור אחר מסופר כי הבעש"ט שלח אליו את תלמידיו הקדושים שיספרו לו מעשיות ומופתים ממנו כדי שישחק, ואמר: "שכל הפמליא של מעלה שמחין כשהוא שמח וטוב לב"[6].
מספריו
מכתביו הרבים נדפסו ספרים בודדים:
- הגהותיו על שלחן ערוך אורח חיים (ז'יטומיר תרכ"א).
- "נאדר בקודש" על מסכת אבות (לבוב תרכ"ב).