סיום מסכת

		ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

הרב יוסף ישעיה ברוין עורך סיום ב770

סיום מסכת (נקרא בקיצור סיום) הוא אירוע חגיגי שמנהג ישראל לקיימו בעת סיום לימודה של מסכת בגמרא. נהוג לערוך סעודה גדולה לכבוד המאורע.

מנהג הסיום

סעודת סיום בשיעור ש"ס, קהילת חב"ד רחובות

נוהגים בעת סיום מסכת בגמרא להשאיר מעט מסיום המסכת, ולסיים אותה ברבים. נהוג לקיים חגיגה לכבוד הסיום, כשם שבעת סיום התורה שבכתב והתחלתה מידי שנה שמחים ביום שמחת תורה.

אביי ראש ישיבת פומפדיתא מעיד על עצמו בגמרא "תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן." [=אשרי חלקי, שכאשר רואה אני תלמיד שסיים מסכת, עושה אני סעודת יום טוב לכל התלמידים].

ההלכה היא שבעת סיום מסכת, "מצווה לשמוח ולעשות סעודה" וגם אלו שלא נטלו חלק בלימוד המסכת משתתפים בשמחה.

נוסף על סיום לימוד המסכת בציבור יש להזכיר קודם גם את הנאמר בתחילת המסכת. באם הדבר לא מתאפשר, מסתפקים באמירת נוסח ה'הדרן', בו אומרים "כשם שעזרתני לסיים... כן תעזרני להתחיל".

בסיום המסכת אומרים את נוסח ה"הדרן" המופיע בסוף המסכתות הנדפסות, ולאחר מכן אומרים קדיש דרבנן.

כאשר מסיימים ספר בתורה יש להתחיל מיד ספר נוסף, כפי שנוהגים בשמחת תורה, שמסיימים את התורה ומיד מתחילים מ"בראשית".

הרבי מסביר שיום השבת הוא יום המסוגל לערוך סיום מסכת, כיון שיום השבת הוא יום של שמחה, וה'סיום' הוא עניין של שמחה.

סיום כל הש"ס

בעת סיום כל הש"ס נוהגים לערוך חגיגה גדולה ביותר, כיוון שהשמחה במאורע זה גדולה, כיוון שמציינים עלייה
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין באין ערוך בידיעת התורה.

בעת הסיום "
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין מתכיפין התחלה להשלמה", ומתחילים שוב ללמוד את הש"ס מתחילת מסכת ברכות. הסיבה לכך היא, כיוון שהתורה היא בלי גבול ואין לה סוף, וכאשר מסיימים בלימוד התורה, באים לתוספת הכרה שצריכים להתחילה מחדש.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

נוסח ההדרן

בסיום המסכת נאמר נוסח קצר המכונה בשם "הדרן" ('חזרנו' או 'נחזור', בארמית) על שם תחילתו. הקטע כולל כעין התחייבות לחזור על המסכת הנלמדת, ודברי שבח והודאה העוסקים בלימוד התורה. הנוסח מופיע בסוף כרכי הגמרא ברוב המהדורות וחותם באמירת נוסח מיוחד של קדיש, אותו אין נהוג לומר בחב"ד כי אם קדיש דרבנן.

נוסח ההדרן המקובל כיום הוא (בתור דוגמא נכתב מסכת ברכות):

• "הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי". קטע זה נאמר שלוש פעמים.

תרגום מילולי: חזרנו עלייך מסכת ברכות וחזרת עלינו. דעתנו עלייך מסכת ברכות ודעתך עלינו. לא נשכח ממך מסכת ברכות ולא תשכחי מאיתנו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

פירוש נוסף, על סמך דו-משמעותיות של חלק מהמילים, בארמית ובלשון הקדש:

נחזור עלייך מסכת ברכות, והדרך יהיה שרוי עלינו. דעתינו תהיה נתונה לך מסכת ברכות, והשגחתך תהא שרויה עלינו. לא נשכח אותך מסכת ברכות, ולא תשכחי אותנו.

• קטע נוסף נאמר בהדרן ובתוכו נמנים שמות בני רב פפא. מוזכר לראשונה בדבריו של רב האי גאון בשינויים קלים מהנוסח הנהוג כיום, כאשר השינוי העיקרי הוא שבזמנו של רב האי גאון, החלק הראשון לא היה נאמר על ידי המסיים עצמו, אלא היה נאמר למסיים על ידי הקהל.

• "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקינוּ וֵאלֹקי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא רָמִי בַּר פָּפָּא נַחְמָן בַּר פָּפָּא אַחַאי בַּר פָּפָּא אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא רַפְרָם בַּר פָּפָּא רָכִישׁ בַּר פָּפָּא סוּרְחָב בַּר פָּפָּא אָדָא בַּר פָּפָּא דָּרוּ בַּר פָּפָּא".

מקור אמירת עשרה שמות אלו אינו ברור, ואף זהותם של נושאי השמות אינה ברורה. רב האי גאון נשאל לגביהם, וענה כי אינם כולם בניו של רב פפא המפורסם, והזכיר כי על פי המסורת, יש באמירת שמותיהם סגולה לזכרון. הרמ"א פירש שרב פפא, שהיה עשיר, היה עורך סעודות סיום מסכת לעשרת בניו, וזכה ועשרת בניו היו תלמידי חכמים, ואף קישר בדרך הדרוש בין שמות עשרת הבנים ובין עשרת הדיברות ועשרת המאמרות שעמם נברא העולם.

• "הַעֲרֵב נָא ה' אֱלֹקינוּ, אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ כּוּלָנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כּוּלָנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתְךָ. "מֵאֹיְבַי, תְּחַכְּמֵנִי מִצְו‍ֹתֶךָ, כִּי לְעוֹלָם הִיא-לִי". "יְהִי-לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ, לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ". "לְעוֹלָם לֹא-אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ, כִּי בָם חִיִּיתָנִי". "בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמֽדֵנִי חֻקֶּיךָ". אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד".

נוסח חלק זה נלקח מברכות התורה, בצירוף פסוקים ממזמור קי"ט בתהלים העוסקים בלימוד התורה.

• "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְּפָנֶיךָ ה' אלוקינו ואלוקי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תּוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים. אָנו עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים. אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שַׁחַת. שֶׁנֱאמַר: וְאַתָּה אֱלֹקים, תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא-יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם; וַאֲנִי אֶבְטַח-בָּךְ".

חלק זה זהה לתפילת בית המדרש המובא בגמרא, אלא שתפילת בית המדרש נאמרת בלשון יחיד, וכאן שונתה ללשון רבים, עם פסוק נוסף מתהלים כפי מנהג האריז"ל.

הנוסח חותם בבקשה לעתיד, המבטאת את הרעיון שסיום המסכת אינה בעצם סיום, אלא התחלה של החלק הבא שבלימוד:

• "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אלקי, כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי לְסַיֵּם מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת כֵּן תַּעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם בִּי: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם".

כשהרבי עשה סיום מסכת לא אמר את כל הנוסח ההדרן שמודפס בגמרות, אך הרבה פעמים אמר כעין נוסח מקוצר "כשם שסיימתי מסכת זאת אזכה לסיים מסכתות אחרות"^{[דרוש מקור]}.

הדרן

סיום הש"ס בהתוועדות כ"ד טבת תשי"ב על ידי הרב מאיר אשכנזי, לאחריו אמר הרבי 'הדרן' מפורסם

מנהג רבים מישראל ובראשם גדולי ישראל בכל הדורות האחרונים, להשמיע במעמד זה פלפול בסגנון מיוחד, המכונה בשם "הדרן", על שם הנוסח הנאמר בסיום מסכת "הדרן עלך". בפלפול מקשרים בין התוכן שבתחילת המסכת לסיומה, על יסוד הביטוי "מתכיפין התחלה להשלמה".

סגנונם של ההדרנים לעיתים נראה כ"חידוד" בלבד, אך הרבי מבאר שזהו עניין אמיתי, שאכן יש נקודה משותפת בין תחילת כל ספר לסיומו, כפי הכלל: "נעוץ סופן בתחילתן". ובספר תורני או מסכת בגמרא הדבר אף מתבטא בנקודה עיקרית, כי הנקודה העיקרית של כל עניין מרומזת בתחילתו - כמו הראש הכולל את האיברים, ובסיומו - כפי הכלל "הכל הולך אחר החיתום".

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

סיום המסכתות בדבר טוב

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

עריכת סיום בזמנים שונים

סיום בחצר מרכז משיח ירושלים בתשעת הימים תש"פ

בערב פסח

הבכורים נוהגים לערוך סיום מסכת בערב פסח כדי להפטר מתענית בכורות המוטלת על כל בכור. אדמו"ר הריי"צ היה נוהג לסיים מסכת בערב פסח ובנוסף לכך לשמוע סיום מאדם נוסף, ובכל זאת היה מתענה. הרבי מעיר שכיון שענין הסיום הוא על מנת להפטר מן התענית, מתאים לערוך סיום על מסכת תענית דווקא.

בתשעת הימים

ערך מורחב – סיומי מסכת בתשעת הימים

הרבי הריי"צ סיפר על אביו הרבי הרש"ב שנהג לעשות סיום בכל יום מימי תשעת הימים, אף שלא ערך סעודה בבשר ויין. בהמשך לכך הורה הרבי לקיים סיומים בכל ימי תשעת הימים בכל מקום, כדי לבטל את ענין היפך השמחה על ידי הוספה בשמחת מצוה - סיום מסכת בתורה שנקראת "פקודי ה' ישרים משמחי לב".

הרבי ציין שמוטב לערוך סיומים על מסכתות קלות, כגון מסכת מדות וכדומה. כמו כן הורה הרבי לערוך סיומים עד חמשה עשר באב.

גם בקרב קהילות חסידיות נוספות נהוג לערוך סיומי מסכתות בתשעת הימים.

ביום היארצייט

הרבי נוהג לערוך סיום בימי הילולא. באחת ההזדמנויות הסביר הרבי, שביום יארצייט נפעלת עליה מיוחדת בנשמה באופן של
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין אין ערוך למצב הקודם, ולכן מקשרים עליה זו לעליה שבאין ערוך בידיעת התורה, כמו בסיום מסכת.

סיום מסכת משניות

האחרונים דנים בשאלה האם סיום מסכת במשניות לבד נחשב לסיום מסכת כמו סיום מסכת בגמרא, שמותר לומר אחריו קדיש ולערוך סעודה עם בשר גם בתשעת הימים כמו סעודת מצווה, ופוטר מתענית בכורות בערב פסח.

ישנם המביאים ראיה מדבריו של אביי (הובאו לעיל) שערך סיום מסכת, וכיון שבימיו לא היתה עדיין הגמרא כנראה ערך סיום על מסכת משנה. אך הרבי דוחה ראיה זו, מכיון שבימי אביי לימוד המשנה לא היה באופן שטחי כבימינו, אלא הלימוד היה מתוך פלפול בדברי המשנה באופן אותו אנו רואים בגמרא, וכנראה שבישיבתו ערך סיום על לימוד המסכת דווקא בצורה זו.

הרבי מכריע, כי גם לפי הדיעות שאי אפשר לערוך סיום על משניות, נהגו ישראל לערוך סיום על לימוד של כל שישה סדרי משנה.

סיום על מסכת בירושלמי

בעקבות ייסוד תקנת הדף היומי בירושלמי אמר רבי פנחס מנחם אלתר לרבי שישנו ספק האם ניתן לערוך סיום על מסכת בתלמוד ירושלמי, מכיון שחסרות בה מסכתות, ופעמים שאין גמרא על כל המסכת (כגון מסכת נידה). הרבי השיב שאין להמנע מכך כלל, שהרי אפילו על מסכתות משניות לבד יש שהקילו לערוך סיום, ויש שהקילו לערוך סיום אפילו על פרק אחד. וקל וחומר על מסכת שלימה בירושלמי.

ראו גם

• סיומי מסכת בתשעת הימים
• סיום הרמב"ם

לקריאה נוספת

• סיום בתשעת הימים: שערי המועדים מנחם אב עמ' רנ (עמ' 45)