רבי אלעזר בן דורדיא

רבי אלעזר בן דורדיא היה בעל תשובה שחי בתקופת התנאים, שקנה את עולמו שעה קלה לפני מיתתו.

כל חייו היה שבוי ברשות הסטרא אחרא ועבר כל עבירות שבעולם, עד שבעקבות מעשה מסוים בו קיבל רמז משמים שדחוהו מלחזור בתשובה, התעוררו בו הרהורי תשובה, הוא טמן את ראשו בין כתפיו, וגעה בבכי עד שיצאה נשמתו, ויצאה בת קול שהוא מזומן לחיי העולם הבא.

כאשר שמע רבי יהודה הנשיא את המעשה, הוא בכה מתוך התרגשות ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת... הרבי מקשה איך יזכה לעולם הבא ללא עשיית מצוות, ומתרץ בשם האריז"ל כי הוא היה גלגול של יוחנן כהן גדול שנהיה אפיקורוס לעת פטירתו, ובגלגולו של רבי אלעזר בן דורדיא הוא השלים את תיקונו.

בתורת החסידות

אודות מדריגתו כותב אדמו"ר האמצעי:

האהבה של דרגת "בכל מאדך", היא אהבה בלי גבול כלל, בבחינת עצמות ומהות הנפש ממש שנקרא בעל הרצון שהיא למעלה מבחינת רצון לגמרי, כלומר: שכל עצמיות הנפש תכלה ותכסוף לצאת ולידבק ולא בבחינת רצון לבד. מסיבה זאת נקראת אהבה זו בשם "מאדך" המורה על אהבה בלי גבול, שאין אהבה רבה כזאת באה מבחינת גבול כחות הנפש ברצון וכהאי גוונא, אלא בכל בחינת עצמותה שהיא היולית בלתי מוגבלת כלל.

אם כי, בחינת התפעלות זו של כל עצמיות הנפש מכל וכל, אפשרית להיות רק בבחינת אור חוזר אל העצמות, שזהו כאשר לא יכילו כלי הנפש להחזיק ההתפעלות, מכיון שהוא רב מדי מהצמצום של כלי כחות הנפש השכל והלב, ולכן בהכרח שתשאר ההתפעלות כזאת בבחינת מקיף על השכל, וכן הרצון ישאר בעצמות הנפש בעל הרצון כו'.

מדריגה זו, היא על ידי בעלי תשובה דוקא, לפי שבעל תשובה היה רחוק מאד מאד מאור פני מלך חיים. כי על ידי עונותיו הרבים נתרחק בתכלית הריחוק, ולזאת יתמרמר בנפשו ביותר על עוצם ריחוקו, עד אשר תשובתו לה' באה מעומקא דלבא ביותר, כמו רבי אלעזר בן דורדייא שיצאה נשמתו בבכייה כו', והוא בחינת תגבורת התשוקה להדבק בה' בכל נקודת הלב שלמעלה מהכיל בכלי המוח והלב כלל וכלל

תשוקה זו, נקראת בחינת אור חוזר, והוא מצד בחינת הריחוק שמחמתו יתפעל בנקודת הלב, בניגוד לצדיקים גמורים שהתפעלותם רק מצד השגתם והתענגם על ה' בתורה ותפילה, וגם ההתפעלות דבכל נפשך בק"ש אין זה בכל נקודת עצמות הנפש, רק בחינת אור הנמשך מעצמות הנפש שהוא הרצון, אך תשוקת הבעלי תשובה הוא בבחינת כליון הנפש = "כלתה נפשי", וכמו רבי אלעזר בן דורדייא.

גלגול נשמתו בזמן אדמו"ר הזקן

מסופר על יהודי שנולד עם כשרונות מזהירים וידע את כל הש"ס בגיל שבע, ולעת התבגרותו התפקר ונעשה כגוי גמור. עד שחיבר ספרים חשובים באוניברסיטה הצרפתית ואדמו"ר הזקן העמידו על טעותו ולאחר שנפטר גילה שהיתה נשמתו של ר"א בן ד'. שכבר שנים מתגלגלת וכל פעם שמגיעה לגיל ה"עשרה" סוטה מדרך הישר. והתבטא אדמו"ר הזקן שאני לא הנחתי לה עד שבאה לתיקון על נפשה^{[דרוש מקור]}.

ראו גם

• ליקוטי אמרים - פרק מ"ג

קישורים חיצונים

• הערת הרבי על תניא פמ"ג