סיום מסכת: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (←מנהג הסיום) |
|||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
כאשר מסיימים ספר בתורה יש להתחיל מיד ספר נוסף, כפי שנוהגים ב[[שמחת תורה]], שמסיימים את התורה ומיד מתחילים מ"בראשית"{{הערה|1=[[מהרש"א]] עבודה זרה יט, א. וראה טור אורח חיים וברכי יוסף סימן תרסט. [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29512#p=4&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr= ועוד].}}. | כאשר מסיימים ספר בתורה יש להתחיל מיד ספר נוסף, כפי שנוהגים ב[[שמחת תורה]], שמסיימים את התורה ומיד מתחילים מ"בראשית"{{הערה|1=[[מהרש"א]] עבודה זרה יט, א. וראה טור אורח חיים וברכי יוסף סימן תרסט. [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29512#p=4&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr= ועוד].}}. | ||
[[הרבי]] מסביר שיום ה[[שבת]] הוא יום המסוגל לערוך סיום מסכת, כיון שיום השבת הוא יום של שמחה, וה'סיום' הוא עניין של שמחה{{הערה|[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16075&st=%d7%91%d7%91%d7%90+%d7%91%d7%aa%d7%a8%d7%90&pgnum=297&hilite=b4ae323a-ea57-4dfa-98ad-822f8dc26c4d שיחת ש"פ שמות תשמ"ז]. | [[הרבי]] מסביר שיום ה[[שבת]] הוא יום המסוגל לערוך סיום מסכת, כיון שיום השבת הוא יום של שמחה, וה'סיום' הוא עניין של שמחה{{הערה|[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16075&st=%d7%91%d7%91%d7%90+%d7%91%d7%aa%d7%a8%d7%90&pgnum=297&hilite=b4ae323a-ea57-4dfa-98ad-822f8dc26c4d שיחת ש"פ שמות תשמ"ז]}}. | ||
==סיום כל הש"ס== | ==סיום כל הש"ס== | ||
גרסה מ־01:22, 12 ביולי 2020
|
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
סיום מסכת (נקרא בקיצור סיום) הוא אירוע חגיגי שמנהג ישראל לקיימו בעת סיום לימודה של מסכת בגמרא. נהוג לערוך סעודה גדולה לכבוד המאורע.
מנהג הסיום
נוהגים בעת סיום מסכת בגמרא להשאיר מעט מסיום המסכת, ולסיים אותה ברבים. נהוג לקיים חגיגה לכבוד הסיום, כשם שבעת סיום התורה שבכתב והתחלתה מידי שנה שמחים ביום שמחת תורה.
אביי מעיד על עצמו בגמרא[1] "תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן." [=אשרי חלקי, שכאשר רואה אני תלמיד שסיים מסכת, עושה אני סעודת יום טוב לכל התלמידים].
ההלכה היא שבעת סיום מסכת, "מצווה לשמוח ולעשות סעודה" וגם אלו שלא נטלו חלק בלימוד המסכת משתתפים בשמחה[2].
נוסף על סיום לימוד המסכת בציבור יש להזכיר קודם גם את הנאמר בתחילת המסכת[3].
בסיום המסכת אומרים את נוסח ה"הדרן" המופיע בסוף המסכתות הנדפסות, ולאחר מכן אומרים קדיש דרבנן[4].
כאשר מסיימים ספר בתורה יש להתחיל מיד ספר נוסף, כפי שנוהגים בשמחת תורה, שמסיימים את התורה ומיד מתחילים מ"בראשית"[5].
הרבי מסביר שיום השבת הוא יום המסוגל לערוך סיום מסכת, כיון שיום השבת הוא יום של שמחה, וה'סיום' הוא עניין של שמחה[6].
סיום כל הש"ס
בעת סיום כל הש"ס נוהגים לערוך חגיגה גדולה ביותר, כיוון שמדובר בסיום לימוד התורה שבעל פה, והדבר דומה ביותר לסיום התורה שבכתב.
בעת הסיום "
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין מתכיפין התחלה להשלמה"[7], ומתחילים שוב ללמוד את הש"ס מתחילת מסכת ברכות. הסיבה לכך היא, כיוון שהתורה היא בלי גבול ואין לה סוף, וכאשר מסיימים בלימוד התורה, באים לתוספת הכרה שצריכים להתחילה מחדש[8].
הדרן
סיום המסכתות בדבר טוב
סיומים שונים
נהגו לערוך סיום מסכת בערב פסח כדי להפטר מתענית בכורות המוטל על כל בכור. וכיון שענין הסיום הוא על מנת להפטר מן התענית, יש שנהגו לערוך סיום על מסכת תענית דווקא.
נהגו בקרב חסידים, וכן נהגו בקרב חסידי חב"ד, לערוך סיומי מסכתות בתשעת הימים כדי לבטל את הענין של היפך השמחה על ידי "פקודי ה' ישרים משמחי לב".
הרבי הורה שמוטב לערוך סיומים על מסכתות קלות שאפשר להסביר לכל אחד ואחת, כגון מסכת מדות וכדומה. כמו כן הורה הרבי לערוך סיומים עד חמשה עשר באב.
סיום משניות
ישנו דיון באחרונים בשאלה האם סיום מסכת במשניות לבד נחשב לסיום מסכתא, ואפשר לומר קדיש בסיומו, ונחשבת הסעודה לסעודת מצוה שאפשר לעורכה עם בשר גם בתשעת הימים ולפטור מתענית בכורות בערב פסח.
ישנם המביאים ראיה מדברי הגמרא בשבת דלעיל, שהרי אז לא היתה עדיין הגמרא, ואף על פי כן אמר אביי שנוהג הוא לעשות סעודת סיום מסכת. אך הרבי דוחה ראיה זו, מכיון שגם אז למדו את הפלפול הכתוב בגמרא נחשב סיום מסכת המשנה כעין סיום מסכת הגמרא שלנו.
הרבי מכריע גם לפי הדיעות שאי אפשר לערוך סיום על משניות, אך על סיום על כל ששה סדרי משנה, כבר נהגו ישראל לערוך סיום, ומנהג ישראל תורה.
סיום על מסכת בירושלמי
לשאלה אם אפשר לערוך סיום על מסכת בירושלמי, שיש שהסתפקו בכך, מכיון שחסרות בה מסכתות, ופעמים שאין גמרא על כל המסכת (כגון מסכת נידה), הורה הרבי שמאין להמנע מכך כלל, שהרי אפילו על מסכתות משניות לבד יש שהקילו לערוך סיום, ויש שהקילו לערוך סיום אפילו על פרק אחד, וקל וחומר על מסכת שלימה בירושלמי.
ראו גם
לקריאה נוספת
- עניין סיום מסכת ביום ההילולא, ואמירת ההדרן: התוועדויות תשמ"ב חלק ד' עמ' 2016 (עמ' 270)
- האם אפשר לעשות סיום מסכת על משניות: שיחות קודש תשל"ח חלק א' עמ' כב (עמ' 276)
- סיום על מסכת בירושלמי: שערי המועדים פסח חלק א' עמ' רד (עמ' 193)
- סיום בערב פסח לתענית בכורים, על מס' תענית: שערי המועדים פסח חלק א' עמ' רד (עמ' 193)
- סיום בתשעת הימים: שערי המועדים מנחם אב עמ' רנ (עמ' 45)
- שבת הוא יום מסוגל לעשות סיום מסכת: התוועדויות תשמ"ז חלק ב' עמ' 300 (עמ' 297)
הערות שוליים
- ↑ שבת קיח, ב.
- ↑ פסק הרמ"א על שולחן ערוך יורה דעה סימן רמו, כו. דברי הש"ך והט"ז שם. שיחת י"א ניסן תשכ"ב בשיחות קודש תשכ"ב עמוד 364.
- ↑ שיחת י"א ניסן תשכ"ב על פי דברי הש"ך הנ"ל.
- ↑ ראו במקורות שצויינו כאן.
- ↑ מהרש"א עבודה זרה יט, א. וראה טור אורח חיים וברכי יוסף סימן תרסט. ועוד.
- ↑ שיחת ש"פ שמות תשמ"ז
- ↑ נוסח פיוט "מרשות" לחתן בראשית.
- ↑ אגרות קודש כרך י', ג'רנח.