עבודת השם

עבודת ה' היא אחת מן הציוויים הכללים שבתורה, שנאמר: "ועבדתם את ה' אלקיכם". ענינו הוא שיכוף האדם את עצמו לעבוד את הקב"ה, כעבד שעובד את רבו. ציווי זה יש בו ייחוד, והוא מצוות התפילה, כמאמר חז"ל: "ולעבדו - זו תפילה".

בשם עבודה נתכנתה עבודת הקרבנות בזמן שבית המקדש היא קיים, עד שנאמר כי עבודה היא אחת מן שלושה העמודים עליהם העולם מתקיים. בזמן שאין בית המקדש קיים, העבודה היא בתפילה. אולם מלבד עניינים פרטיים אלו של עבודה, עבודה היא ציווי כללי בכל מצוות התורה, שיקיים אותם בבחינת עבודת עבד לרבו.

מבואר כי עבודה היא מלשון "עיבוד עורות", לברר את המידות ולאהפכא מחשוכא לנהורא לתקנם ולמתקם.

ענינה

עבודת ה' היא מן הציוויים הכלליים שבתורה.

כלל גדול בעבודת ה' הוא שהעבודה שמצד הרצון והבחירה שמחמת המשכילים קרבת אלקים לי טוב אין זו נקרא בשם עבודת עבד, כי עיקר העבודה היא לקבל עליו עול מלכות שמים שהיא למעלה מן הטעם ודעת המושג, וכמו שנאמר "שום תשים עליך מלך" וכמאמר רז"ל: בטל רצונך מפני רצונו שיהיה לו ביטול רצון וכאלו אין לו רצון אחר כלל רק לקיים מה שמצוה עליו הקב"ה. ובקבלה זו אתכפיא סטרא אחרא ואסתלק יקרא דקודשא בריך הוא בכל עלמין.

בשם עבודה נתכנה עבודת הקרבנות, שעליו

מבואר כי עבודה היא מלשון "עיבוד עורות", לברר את המידות ולאהפכא מחשוכא לנהורא

עובד

החסיד העוסק בעיקר בעבודת ה' מכונה עובד, בניגוד למשכיל (תורת החסידות).