תקיעת שופר: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(בתהליך עריכה) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
==ענינו== | ==ענינו== | ||
ענין תקיעה הוא קול פשוט היוצא מהבל הלב מפנימיותו. קול זה הוא צעקת הלב, הגבוה הרבה יותר מן ה[[חכמה]] שהיא מקור ה[[דיבור]]. | |||
שופר נעשה מקרן של בהמה דווקא, ששרשה הוא גבוה למעלה למעלה ממדרגות [[אדם]] אלא שנפלה מטה מטה. ועל ידי תקיעת השופר נמשכים [[י"ג מידות הרחמים]], וזה אפשר על ידי קול השופר דווקא, ולא קול אדם. | |||
על ידי תקיעת השופר נמשך מבחינת פנימיות [[עונג]] ו[[רצון]] העליון שלמעלה מעלה מבחינת [[חכמה]]. שבחינת [[עונג]] העליון ורצון העליון שלמעלה מסדר השתלשלות יהיה בחינת גילוי להיות גילוי מלכותו למטה. | |||
==תקיעה שברים תרועה== | ==תקיעה שברים תרועה== | ||
תקיעת השופר מתחלקת לתקיעה שברים ותרועה. וענין תקיעה הוא בחינת התשוקה ברעותא דליבא, וענין השברים הוא כמו שנאמר בגמרא גנוחי גנח וילולי יליל, שהוא ענין הבכייה. ולכן נקרא בשם שברים תרועה, שעל ידם מתיש ומשבר כח הקליפות והסטרא אחרא, ותרועה היא מלשון "תרועם בשבט ברזל". | |||
==תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת== | ==תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת== | ||
ב[[ראש השנה]] שחל בשבת אין תוקעים בשופר. והטעם לכך על פי נגלה הוא מטעת גזירה דרבא, שמא יטלטלו להתלמד בו. | |||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
גרסה מ־00:24, 15 בספטמבר 2009
ענין תקיעת שופר הוא שהוא קול פשוט, המגיע מבחינת פנימיות הלב. ולכן ענין תקיעת השופר הוא גבוה יותר מאשר הדיבור.
ענינו
ענין תקיעה הוא קול פשוט היוצא מהבל הלב מפנימיותו. קול זה הוא צעקת הלב, הגבוה הרבה יותר מן החכמה שהיא מקור הדיבור.
שופר נעשה מקרן של בהמה דווקא, ששרשה הוא גבוה למעלה למעלה ממדרגות אדם אלא שנפלה מטה מטה. ועל ידי תקיעת השופר נמשכים י"ג מידות הרחמים, וזה אפשר על ידי קול השופר דווקא, ולא קול אדם.
על ידי תקיעת השופר נמשך מבחינת פנימיות עונג ורצון העליון שלמעלה מעלה מבחינת חכמה. שבחינת עונג העליון ורצון העליון שלמעלה מסדר השתלשלות יהיה בחינת גילוי להיות גילוי מלכותו למטה.
תקיעה שברים תרועה
תקיעת השופר מתחלקת לתקיעה שברים ותרועה. וענין תקיעה הוא בחינת התשוקה ברעותא דליבא, וענין השברים הוא כמו שנאמר בגמרא גנוחי גנח וילולי יליל, שהוא ענין הבכייה. ולכן נקרא בשם שברים תרועה, שעל ידם מתיש ומשבר כח הקליפות והסטרא אחרא, ותרועה היא מלשון "תרועם בשבט ברזל".
תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת
בראש השנה שחל בשבת אין תוקעים בשופר. והטעם לכך על פי נגלה הוא מטעת גזירה דרבא, שמא יטלטלו להתלמד בו.