דוד דוב הולנדר – הבדלי גרסאות

====ספר התורה=====

“הרבי הרי יודע כל אשר נעשה ונשמע בקרב יהודי ברית המועצות, ואין דבר שנעלם ממנו. מכל מקום, אם יורשה לי, אבקש לתת עצה שלעניות דעתי כדאי ליישמה”.

הרבי נענע בראשו הקדוש לאות הסכמה, והרב הולנדר פתח ואמר: “במפגשים השונים שלי עם הקהילות היהודיות, הבחנתי כי בבתי הכנסת ישנם עשרות ומאות ספרי תורה עתיקים רבים שמונחים כאבן שאין לה הופכין, חלקם עדיין בארון הקודש וחלקם נמצאים במחסני בית הכנסת. מובן מאליו שבבתי כנסת אלו, שבקושי יש בהם מניין, אין כמעט שימוש בספרי התורה, והרי הם מונחים ללא צורך. על כן, הייתי מציע אפוא, אם אפשר לגרום לאנשים המבקרים ברוסיה, שיוציאו עמם ספרי תורה ויביאו אותם לקהילות יהודיות בארצות הברית, באירופה או בארץ ישראל. כך הרווח יהיה כפול - ספרי תורה אלו ייגאלו משיממונם, וגם הקהילות היהודיות בעולם המערבי יוכלו ליהנות מספרי תורה רבי–ערך שאינם בשימוש כלל ועיקר”.

באותו רגע בו סיים הרב הולנדר לשטוח את עצתו, פניו של הרבי השתנו לגמרי. הוא לא יכול היה שלא להבחין בחיוורון עז שננסך בפניו של הרבי. הרבי מיקד את מבטו בקיר ממול, וכמו התנתק לגמרי מן החדר וממי שיושב מולו. שקט עמוק שרר בחדר למשך שתי דקות שנדמו לרב הולנדר כנצח. הוא כבר התחרט על דבריו, והבין כי עלה מבלי משים על נקודה רגישה ביותר. היה ניכר במוחש כי הרבי אינו נוכח כלל בחדרו, וכי הוא נמצא במקומות אחרים.

לפתע ‘הקיץ’ הרבי משרעפיו והחזיר את מבטו אל היושב מולו.

“אם אתה שואל אותי”, אמר הרבי לאיטו, בנימה נחושה, “הרי שאני אומר לך בדיוק הפוך! לא רק שלא צריך להוציא את ספרי התורה מרוסיה, אלא אם הייתי יכול, הייתי אומר לסופרי הסת”ם להכין עוד ספרי תורה בשביל יהודי רוסיה. יבוא יום ובו יהודי רוסיה יזדקקו ליותר ויותר ספרי תורה מכפי שיש כיום”.

לשונו של הרב הולנדר נאלמה דום. הוא לא ציפה לתשובה כזו. הוא האיש אשר הסתובב מספר פעמים בקרב קהילות רוסיה; הוא אשר הרגיש מקרוב את המגף הדורסני של הקומוניסטים הדורס בגסות כל סממן יהודי; הוא אשר ראה מקרוב את זיק הפחד שניצת בעיניהם של יהודי רוסיה כל אימת שפנה למי מהם ושוחח עמם - ידע כי דבריו של הרבי אינם אלא חלום רחוק שלא יתממש לעולם.