הפרשת חלה

הפרשת חלה היא מצוה מהתורה.

המקור בתורה

(יח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה: (יט) וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה'. (כ) רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ: (כא) מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַה' תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם

— במדבר פרק טו

ענינה

במדרש מובא "בראשית בשביל חלה שנקראת ראשית". שני פירושים מובאים בספר אור התורה אודות מדרש זה. לפי פירוש אחד חלה היא ספירת החכמה, ולפי פירוש שני הכוונה לספירת המלכות שנקרא חכמה תתאה, ומצות ההפרשה היא כדי לקשרה בחכמה עילאה.

הלכותיה

מפרישים את החלה אחר עשיית העיסה והפיכת הקמח לגוש אחד על ידי המים המורים על המשכת השכל האלוקי באותיות, ועל העלאת האותיות לשרשם, וכמו שנאמר במדרש כי המלאך מט"ט קושר כתרים לקונו מתפילותיהן של ישראל.

שיעורה של החלה - לאדם שאופה לצורך ביתי - אחד ממ"ח. בטעם הדבר מפרש אדמו"ר הצמח צדק כי התורה נקנית במ"ח דברים כנגד י"ב צירופי הויה (שבכל אחת מהם יש ארבע אותיות).

חלת ארץ ישראל אינה ניטלת אלא מן המוקף (פירוש מן הסמוך) לכן צריך לצרף את כל חתיכות העיסה יחדיו, אבל אין צריך שיגעו זה בזה בשעת הפרשה, אלא כיון שהן סמוכות ומקורבות זו לזו הרי זה מן המוקף.

אבל בחוצה לארץ אין צריך לתרום מן המוקף. ודווקא כשל חתיכות העיסה, הן מעיסה אחת שכבר היו מוקפות ומחוברות זו לזו פעם אחת בעודם עיסה, לכך הקילו בהן חכמים שאין צריך לחזור ולהקיפם בשעת הפרשת חלה אם היא חלת חוצה לארץ, אבל אם לא היו מוקפות ומחוברות זו עם זו, מעולם לא הקילו חכמים בהן להפריש מאחת על חברתה שלא מן המוקף אפילו בחוצה לארץ.

שיעורה

הכמות האמורה בתורה היא "עשירית האיפה" (או: "עישרון")2, ובדברי חז"ל היא: קמח בנפח של "מ"ג ביצים וחומש ביצה".

לעניין זיהוי 'ביצה' במידות ימינו, יש דעות שונות בדבר הנפח המדוייק שלה, וכן דעות שונות בקשר לשאלה האם "נתקטנו הביצים" בדורות האחרונים מגודלן שהיה בזמן חז"ל.

לפי ה'חזון איש' (שפסק להחמיר, ש"נתקטנו הביצים" כדעת הנודע ביהודה, החתם סופר והגר"א) השיעור לברכה הוא 2,250 ק"ג. מאידך, הגאון החסיד רבי אברהם חיים נאה ז"ל, בספרו 'שיעורי תורה', פסק כמנהג הספרדים ומנהג ירושלים להפריש בברכה מ-1,666 ק"ג. וכך נפוץ בדרך כלל גם בין חסידי חב"ד כיום.

למרות שרבותינו נשיאינו סמכו, בדרך כלל, על פסיקותיו ועל שיעוריו של הגרא"ח נאה, בנידון זה סמכו רבותינו על המידה שעליה סמכו קהילות האשכנזים בחו"ל מדורי-דורות להפריש בברכה, היא דעת רבינו יעקב וייל שהובאה בדברי הפוסקים, בשיעור 1,230 ק"ג – שלוש ליטרות (פונט) רוסיות.

וכן כתב כ"ק אדמו"ר הצמח צדק: "וידוע דשיעור חלה, ערך ג' ליטרא אצלנו". וכן הדפיס הרבי בסידורי תהלת ה'. וכן היה מורה ובא הגאון החסיד רבי זלמן שמעון דבורקין ז"ל, ה'מרא דאתרא' בשכונת הרבי, הלכה למעשה. שיקול נוסף להקטנת השיעור שבו מדד הרב נאה הוא מכיון שבדורנו נתברר, שמשקל המטבע 'דרהם' המקורי שמדד בו הרמב"ם את השיעורים, היה קטן מן ה'דרהם' הטורקי שמדד בו הרב נאה את שיעורי הרמב"ם (והוכיח מזה כמנהג הספרדים), וזה מצדיק לכאורה את הקטנת המידות והשיעורים שנמדדו לפי דעתו.

שמה

בלשון תיבת חלה כותב אדמו"ר הצ"צ מספר טעמים:

• חלה היא לשון מיתוק, כמו שכתוב בתרגום "מה מתוק מדבש" - מה חלי מדובשא.
• לשון חלו נא פני אל. - התקרבות להקב"ה.
• לשון כדי שתתחולל דעתו עליו. - הרחבת הדעת האלוקי.
• לשון החל עלינו הימים הבאים לקראתינו לשלום. - לשון תחילה וראשית.
• בתיקוני זוהר תיקון ט"ז פי' חלה חל ה'. שכענין ההפרש בין חמץ ובין מצה הוא בין אות חי"ת שהוא בחמץ ובין אות ה' שהוא במצה. כך ע"י החלה חל ה"א בהלחם למעלה מבחי' החטה בעצם. ועמ"ש בת"א ר"פ ויצא בענין מבחי' חרן נעשה רנה ג"כ נתקן הח' ונעשה ממנו ה'.
• ע"י החלה מהשעורה נמשך סער מתחולל על ראש רשעים יחול ונמשך חלות הברכה על הצדיקים.

• בגמרא מובא כי רק חמשת המינים חייבים בחלה והם דברים הבאים לידי חימוץ. מפני שחמץ מורה על היצר הרע ועל הנוקבא של הסטרא אחרא, ואילו ספירת המלכות נקרא לחם כמ"ש כי אם הלחם אשר הוא אוכל, על כן הם דוקא חייבים בחלה לרומם המלכות ולחברא לזעיר אנפין והיינו שיחול עליו הה"א.

כל זה הוא היפוך מענין "יחולו על ראש יואב" ששם מדובר בקללות, כי ע"י החלה נמשך להניח ברכה אל ביתך שיחול עלינו הברכה.

קישורים חיצוניים

אתר הספר "לקראת חלה"