הבדלים בין גרסאות בדף "שלוש קליפות הטמאות"
תגית: עריכה ממכשיר נייד |
(הרחבה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | '''שלוש קליפות הטמאות''' | + | '''שלוש קליפות הטמאות''' הוא הכינוי לדרגא הנחותה יותר ב[[קליפות]], התגלמות הרוע וה[[טומאה]] בעולם. בשונה מ[[קליפת נוגה]] שבה מעורב [[טוב]] ו[[רע]], שלוש קליפות הטמאות הן רק רע. |
| − | עבודת האדם ביחס | + | עבודת האדם ביחס לקליפות אלו היא התעלמות מוחלטת, או שבירתם וביטולם לגמרי. לא ניתן [[עבודת הבירורים|לברר]] ולזכך את הקליפות, מכיון שהם רעים מצד עצם מציאותם. רק בזמן ה[[גאולה]], הקליפות ישתנו ויהפכו לקדושה. כמו כן אדם שעבר [[עבירות]] וחזר ב[[תשובה]] בדרגת "תשובה מאהבה", בכחו להעלות את הקליפות ל[[קדושה]]. |
| − | + | משלוש קליפות הטמאות מקבלים חיות נפשות וגופות ה[[גויים]], וכל הדברים ה[[איסור|אסורים]]: [[בעלי חיים אסורים]], מאכלים אסורים מן הצומח וכן [[מחשבה]], [[דיבור]] או [[מעשה]] בענינים אסורים. | |
| − | |||
| − | |||
==מהותם== | ==מהותם== | ||
שלוש הקליפות מתוארות ב[[מרכבה]] שראה [[יחזקאל]], שם נאמר "רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב"{{הערה|יחזקאל א, ד.}}. מבואר כי "רוח סערה" "ענן גדול" ו"אש מתלקחת", הם שלוש קליפות הטמאות לגמרי, והם יונקות את חיותם מ[[קליפת נוגה]] שהיא [[ממוצע|ממוצעת]] בין הקדושה לטומאה. | שלוש הקליפות מתוארות ב[[מרכבה]] שראה [[יחזקאל]], שם נאמר "רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב"{{הערה|יחזקאל א, ד.}}. מבואר כי "רוח סערה" "ענן גדול" ו"אש מתלקחת", הם שלוש קליפות הטמאות לגמרי, והם יונקות את חיותם מ[[קליפת נוגה]] שהיא [[ממוצע|ממוצעת]] בין הקדושה לטומאה. | ||
| − | הדברים בעולם הזה שנמשכים | + | הדברים בעולם הזה שנמשכים משלוש קליפות הטמאות הם{{הערה|[[תניא]] סוף פרק ו'.}}: נפשות אומות העולם (מלבד [[חסידי אומות העולם]]{{הערה|ר' [[הלל מפריטש]] בשם [[אדמו"ר הזקן]].}}), החיות שממנה קיים גופו של הגוי (שהיא חיות נפרדת, שהרי גם לאחרי שמת ממשיך גופו להתקיים), חיותם של בעלי-חיים הטמאים ואסורים באכילה וכן הכוח המקיים גופם של אותם בעלי חיים, הכוח המקיים את כל ה[[צומח]] האסור באכילה וכן החיות שמצמיח את אותם הצמחים, הכוח לעשיית עבירה במעשה, דיבור או [[מחשבה]] ותנועת הנפש הרעה שבעשיית העבירה (הרצון בעבירה{{הערה|[[דרך מצוותיך]] מצוות [[וידוי]] ותשובה.}}). |
| + | |||
| + | בזה עצמו, ישנו הבדל בין מקור החיות והקיום של גוף הדבר, לבין הפעולה שנפעלת בו ע"י יהודי. כלומר: ישנם דברים שמקור חיותם הוא מקליפת נוגה, אך יהודי עושה בהם איסור - לדוגמא, מאכל היתר, שיהודי אוכל אותו ב[[יום כיפור]] - ואז אף שמקור חיותו של המאכל הוא מקליפת נוגה, ע"י פעולת היהודי הוא יורד לשלוש קליפות הטמאות. ולהיפך: דברים שמקור חיותם הוא מקליפות הטמאות, אך יהודי הופך אותם להיתר - לדוגמא, אכילת איסור במקום [[פיקוח נפש]] - ואז ע"י היהודי מתעלה הדבר לקדושה{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/admur/ig/3/516.htm אגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק ג', תקט"ז].}}. | ||
| + | |||
| + | בנוסף לשמם "רוח סערה", "ענן גדול", "אש מתלקחת", כמו כן נקראות הקליפות בשם "נחש" "שרף" ו"עקרב". | ||
==יניקת החיצונים== | ==יניקת החיצונים== | ||
| − | כל הברואים הקיימים בעולם מתקיימים ומתהווים בכל רגע מחדש, על ידי ה[[חיות]] ש[[הקב"ה]] מעניק להם, לולא חיות זה הם היו מתבטלים ונעלמים בין רגע. אך ישנו הבדל בין החיות האלוקית השורה בברואים הנמצאים תחת הקטגוריה של ה[[קדושה]], וכן תחת קטגוריית [[קליפת נוגה]] (הכולל את כל מה שאינו [[רע]] אך אינו גם [[טוב]]), | + | כל הברואים הקיימים בעולם מתקיימים ומתהווים בכל רגע מחדש, על ידי ה[[חיות]] ש[[הקב"ה]] מעניק להם, לולא חיות זה הם היו מתבטלים ונעלמים בין רגע. אך ישנו הבדל בין החיות האלוקית השורה בברואים הנמצאים תחת הקטגוריה של ה[[קדושה]], וכן תחת קטגוריית [[קליפת נוגה]] (הכולל את כל מה שאינו [[רע]] אך אינו גם [[טוב]]), לבין הברואים הנמצאים תחת קטגוריית "הקליפות". |
| + | |||
| + | יסוד ההבדל הוא, שכל מה שאינו קליפה ורע, [[הקב"ה]], מחיה אותו מרצונו האמיתי והפנימי. ומשל לכך מאדם הנותן מתנה לאהובו שנותן לו מאהבה, בסבר פנים ובשפע. אך את הקליפות מחיה הקב"ה, כביכול, בדרך אגב (בלשון [[החסידות]] "כמאן דשדי בתר כתפוי" - כמי שזורק מאחורי כתפיו), לא מתוך רצון פנימי ואמיתי. כמשל למלך העושה סעודה לשריו ומקורביו, שגם עבדיו נהנים מסעודה זו, אך כמובן שהם לא מטרת ועיקר הסעודה אבל גם הם נהנים מאיסוף השאריות, ונתינה זו היא בזלזול ובכמות מועטת. | ||
| − | + | אך ישנם כמה אופנים יוצאי דופן בהם הקליפות מצליחות בכל זאת לקבל את אותה דרגת החיות המיועדת לקדושה. בדרך כלל אלו שני אופנים{{הערה|1=ראה [http://www.chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/s1/1/2/23d.htm תורת חיים שמות (בהוצאה החדשה) כג, ד] ובמקורות שצויינו שם. דרך מצותיך [http://www.chabadlibrary.org/books/zz/dm/1/32/index.htm מצות קרבן פסח]. ועוד.}}: | |
| + | *אופן יניקה א' - "בריבוי [[צמצום|צמצומים]]": מאחר וכל חיות אלוקית אשר יוצאת מ[[עצמות]]ו ממש, עוברת מסלול של [[צמצום]] והגבלה על מנת שתוכל להחיות ולהתלבש בנבראים גשמיים, פעמים והאור משפיל את עצמו ויורד כל כך עד שגם הקליפות מצליחות לקבל אור זה. אלא שיניקת חיות זו הינה חיות מצומצמת מאד. | ||
| + | *אופן יניקה ב' - "הגבהה וחוצפה": לפני שהאור - החיות, יורד ומצטמצם ממקורו הוא נמצא בעולם ה"סובב" המקיף על כל העולמות בשווה, בעולם זה אין עדיין הבדל בין אור לחושך, כי [[עולם הסובב]] הינו למעלה, מעלה מהעולמות התחתונים ולכן אין שם התייחסות לחושך וקליפות. ופעמים והקליפות מתעלים ב"חוצפתם" לדרגה זו ועוקפים את כל [[סדר ההשתלשלות]] ויונקים את חיותם משם. אופן זה נמשל ל[[נשר]], כי הנשר אף שאינו עליון במעלה מעופו הינו הגבוה מכל הנבראים. | ||
| − | + | למרות שגם בשלוש הקליפות הטמאות ישנה חיות אלוקית, בכל זאת הן נחשבות כרע גמור שאין בו טוב כלל. הסיבה לכך היא כי לאחר ירידת הניצוץ לתוך קליפות אלו הוא נחשך כל כך עד שנעשה בעצמו כמו רע, בדוגמת לשון חז"ל (לגבי מאכל איסור שהתערב בהיתר במקרים מסויימים): "חתיכה נעשית נבילה"{{הערה|שם=תקז|1=ראה [http://www.chabadlibrary.org/books/admur/ig/3/507.htm אגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק ג', תקז].}}. | |
| − | |||
| − | |||
===עם ישראל משפיעים על חיות הקליפות=== | ===עם ישראל משפיעים על חיות הקליפות=== | ||
| − | קצבת כמות השפע ודרגת השפע לקליפות תלוי ומושפע ישירות מהתנהגות [[עם ישראל]] | + | קצבת כמות השפע ודרגת השפע לקליפות תלוי ומושפע ישירות מהתנהגות [[עם ישראל]]. ב[[חסידות]] מוסבר רבות שכל העולמות העליונים והתחתונים מושפעים ממעשיו של כל [[יהודי]]. כאשר מקיימים את רצון ה' בקיום [[תורה]] ו[[מצוות]], השפע והחיות האלוקי מגיע ומושפע למקומו הנכון ומחזק ומגדיל את הקדושה. אך כאשר [[עם ישראל]], במצב שאינם מקיימים את רצון הבורא, ניתנת אפשרות לקליפות לקבל את החיות השמור לקדושה. |
ובפרטיות לפי החלוקה הנ"ל: | ובפרטיות לפי החלוקה הנ"ל: | ||
*"דרך צמצום" - יניקה זו מתאפשרת לקליפות אך ורק כאשר ישנו ירידה רוחנית בעם ישראל - ירידה המתבטאת בהשפלה ונפילה ל[[תאווה|תאוות]] זרות עד שדומה ל[[בהמה]] ממש המחוסרת שכל, ופועלת על פי תאוות ליבה בלבד. ירידה רוחנית זו, גורמת לאור האלוקי גם, לרדת למטה מטה, עד למקום כל כך תחתון שהקליפות גם יונקות משם את החיות המצומצמת והמושפלת. | *"דרך צמצום" - יניקה זו מתאפשרת לקליפות אך ורק כאשר ישנו ירידה רוחנית בעם ישראל - ירידה המתבטאת בהשפלה ונפילה ל[[תאווה|תאוות]] זרות עד שדומה ל[[בהמה]] ממש המחוסרת שכל, ופועלת על פי תאוות ליבה בלבד. ירידה רוחנית זו, גורמת לאור האלוקי גם, לרדת למטה מטה, עד למקום כל כך תחתון שהקליפות גם יונקות משם את החיות המצומצמת והמושפלת. | ||
| − | * "הגבהה וחוצפה" - יניקה זו מתאפשרת לקליפות כאשר ישנו ירידה רוחנית בעם ישראל - ירידה המתבטאת ב[[גסות הרוח]] וחוצפה שהאדם מתמלא [[גאווה]] ומרגיש את עצמו ל[[יש]]ות עליונה, ואת [[הקב"ה]] ל[[אין ואפס]]. ירידה זו גורמת לקליפות גם להתחצף ולהתרומם למקומות שאינם שייכים שם, ולקבל את חיותם ממקור האור והחיות{{הערה|ספר המאמרים תרל"ב עמ' נב | + | * "הגבהה וחוצפה" - יניקה זו מתאפשרת לקליפות כאשר ישנו ירידה רוחנית בעם ישראל - ירידה המתבטאת ב[[גסות הרוח]] וחוצפה שהאדם מתמלא [[גאווה]] ומרגיש את עצמו ל[[יש]]ות עליונה, ואת [[הקב"ה]] ל[[אין ואפס]]. ירידה זו גורמת לקליפות גם להתחצף ולהתרומם למקומות שאינם שייכים שם, ולקבל את חיותם ממקור האור והחיות{{הערה|1=תורה אור ויחי [http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/toraor/24/104c.htm הוספות קד, ג]-ד. ספר המאמרים תרל"ב עמ' נב, [http://www.chabadlibrary.org/books/maharash/tsh/632a/1/17/index.htm מאמר דיבור המתחיל לא יצא האיש לא בסייף]. ספר המאמרים [[תרנ"ט]], מאמר דיבור המתחיל ת"ר נר חנוכה. [[קונטרס ומעין]] עמ' 77.}}. |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | + | ==העלאת שלוש הקליפות הטמאות== | |
| + | בניגוד לקליפת נוגה, שלוש קליפות הטמאות שייכות אך ורק לצד של הטומאה, ומה שקשור אליהן לא ניתן להעלותו לקדושה. ולכן מאכל האסור באכילה, גם אם יהודי יברך עליו ויעבוד את ה' בכח האכילה, עדיין לא יהיה ניתן להעלות את [[ניצוצות הקדושה]] משלוש קליפות הטמאות לקדושה. רק בביאת משיח צדקנו, כאשר יעבור הרע מהעולם ו[[בלע המוות|יתבטל המוות]], יתבטלו לגמרי שלוש הקליפות הטמאות והניצוץ האלוקי שבהם יצא מהשביה. ולכן נקראים ענינים אלו בשם "איסורים" - מכיון שאסורים וקשורים בידי הקליפות, ואינם יכולים לעלות משם{{הערה|בכל הנ"ל ראה [[תניא]] פרקים ז'-ח'.}}. | ||
| − | + | תקנתם של שלוש הקליפות הטמאות - היא בשבירתם. שעל ידי שיהודי מתגבר על הקליפה ושוברה - הרי ניצוץ האלוקות שבה עולה לקדושה. ולכן, בעת [[תפילת שמונה עשרה]] בברכת "ולמלשינים", בין תיבות "תעקר תשבר ותמגר" לתיבת "ותכניע", נהוג לעשות הפסקה - כיון שג' התיבות הראשונות הם כנגד ג' הקליפות הטמאות, שצריכים עקירה לגמרי, מה שאין כן תיבת "ותכניע", שהיא כנגד קליפת נוגה. | |
| − | |||
| − | תקנתם של | ||
| − | |||
| − | בעת [[תפילת שמונה עשרה]] בברכת "ולמלשינים" | ||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| + | אמנם, גם בזמן הזה, ישנה אפשרות (נדירה) להעלות לקדושה גם דבר האסור שמשלוש קליפות הטמאות, על ידי תשובה מאהבה - שאז "זדונות נעשים לו כזכיות"{{הערה|יומא פו, ב. וראה תניא שם. לקוטי שיחות חלק י"ז שיחת אחרי ב' ס"ב (ע' 183) ואילך.}}. כמו כן, כאשר יהודי נמצא במצב שמותר לו לאכול דבר זה, כגון חולה בסכנה או שהאיסור מתבטל בשישים - אזי החיות האלוקית עולה לקדושה אם יעבוד בכח האכילה ההיא את ה'{{הערה|שם=תקז}}. | ||
| − | |||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
| + | *[[קליפה]] | ||
| + | *[[קליפת נוגה]] | ||
| + | *[[עבירה]] | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:קליפות]] | [[קטגוריה:קליפות]] | ||
גרסה מ־08:20, 3 בינואר 2019
שלוש קליפות הטמאות הוא הכינוי לדרגא הנחותה יותר בקליפות, התגלמות הרוע והטומאה בעולם. בשונה מקליפת נוגה שבה מעורב טוב ורע, שלוש קליפות הטמאות הן רק רע.
עבודת האדם ביחס לקליפות אלו היא התעלמות מוחלטת, או שבירתם וביטולם לגמרי. לא ניתן לברר ולזכך את הקליפות, מכיון שהם רעים מצד עצם מציאותם. רק בזמן הגאולה, הקליפות ישתנו ויהפכו לקדושה. כמו כן אדם שעבר עבירות וחזר בתשובה בדרגת "תשובה מאהבה", בכחו להעלות את הקליפות לקדושה.
משלוש קליפות הטמאות מקבלים חיות נפשות וגופות הגויים, וכל הדברים האסורים: בעלי חיים אסורים, מאכלים אסורים מן הצומח וכן מחשבה, דיבור או מעשה בענינים אסורים.
תוכן עניינים
מהותם
שלוש הקליפות מתוארות במרכבה שראה יחזקאל, שם נאמר "רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב"[1]. מבואר כי "רוח סערה" "ענן גדול" ו"אש מתלקחת", הם שלוש קליפות הטמאות לגמרי, והם יונקות את חיותם מקליפת נוגה שהיא ממוצעת בין הקדושה לטומאה.
הדברים בעולם הזה שנמשכים משלוש קליפות הטמאות הם[2]: נפשות אומות העולם (מלבד חסידי אומות העולם[3]), החיות שממנה קיים גופו של הגוי (שהיא חיות נפרדת, שהרי גם לאחרי שמת ממשיך גופו להתקיים), חיותם של בעלי-חיים הטמאים ואסורים באכילה וכן הכוח המקיים גופם של אותם בעלי חיים, הכוח המקיים את כל הצומח האסור באכילה וכן החיות שמצמיח את אותם הצמחים, הכוח לעשיית עבירה במעשה, דיבור או מחשבה ותנועת הנפש הרעה שבעשיית העבירה (הרצון בעבירה[4]).
בזה עצמו, ישנו הבדל בין מקור החיות והקיום של גוף הדבר, לבין הפעולה שנפעלת בו ע"י יהודי. כלומר: ישנם דברים שמקור חיותם הוא מקליפת נוגה, אך יהודי עושה בהם איסור - לדוגמא, מאכל היתר, שיהודי אוכל אותו ביום כיפור - ואז אף שמקור חיותו של המאכל הוא מקליפת נוגה, ע"י פעולת היהודי הוא יורד לשלוש קליפות הטמאות. ולהיפך: דברים שמקור חיותם הוא מקליפות הטמאות, אך יהודי הופך אותם להיתר - לדוגמא, אכילת איסור במקום פיקוח נפש - ואז ע"י היהודי מתעלה הדבר לקדושה[5].
בנוסף לשמם "רוח סערה", "ענן גדול", "אש מתלקחת", כמו כן נקראות הקליפות בשם "נחש" "שרף" ו"עקרב".
יניקת החיצונים
כל הברואים הקיימים בעולם מתקיימים ומתהווים בכל רגע מחדש, על ידי החיות שהקב"ה מעניק להם, לולא חיות זה הם היו מתבטלים ונעלמים בין רגע. אך ישנו הבדל בין החיות האלוקית השורה בברואים הנמצאים תחת הקטגוריה של הקדושה, וכן תחת קטגוריית קליפת נוגה (הכולל את כל מה שאינו רע אך אינו גם טוב), לבין הברואים הנמצאים תחת קטגוריית "הקליפות".
יסוד ההבדל הוא, שכל מה שאינו קליפה ורע, הקב"ה, מחיה אותו מרצונו האמיתי והפנימי. ומשל לכך מאדם הנותן מתנה לאהובו שנותן לו מאהבה, בסבר פנים ובשפע. אך את הקליפות מחיה הקב"ה, כביכול, בדרך אגב (בלשון החסידות "כמאן דשדי בתר כתפוי" - כמי שזורק מאחורי כתפיו), לא מתוך רצון פנימי ואמיתי. כמשל למלך העושה סעודה לשריו ומקורביו, שגם עבדיו נהנים מסעודה זו, אך כמובן שהם לא מטרת ועיקר הסעודה אבל גם הם נהנים מאיסוף השאריות, ונתינה זו היא בזלזול ובכמות מועטת.
אך ישנם כמה אופנים יוצאי דופן בהם הקליפות מצליחות בכל זאת לקבל את אותה דרגת החיות המיועדת לקדושה. בדרך כלל אלו שני אופנים[6]:
- אופן יניקה א' - "בריבוי צמצומים": מאחר וכל חיות אלוקית אשר יוצאת מעצמותו ממש, עוברת מסלול של צמצום והגבלה על מנת שתוכל להחיות ולהתלבש בנבראים גשמיים, פעמים והאור משפיל את עצמו ויורד כל כך עד שגם הקליפות מצליחות לקבל אור זה. אלא שיניקת חיות זו הינה חיות מצומצמת מאד.
- אופן יניקה ב' - "הגבהה וחוצפה": לפני שהאור - החיות, יורד ומצטמצם ממקורו הוא נמצא בעולם ה"סובב" המקיף על כל העולמות בשווה, בעולם זה אין עדיין הבדל בין אור לחושך, כי עולם הסובב הינו למעלה, מעלה מהעולמות התחתונים ולכן אין שם התייחסות לחושך וקליפות. ופעמים והקליפות מתעלים ב"חוצפתם" לדרגה זו ועוקפים את כל סדר ההשתלשלות ויונקים את חיותם משם. אופן זה נמשל לנשר, כי הנשר אף שאינו עליון במעלה מעופו הינו הגבוה מכל הנבראים.
למרות שגם בשלוש הקליפות הטמאות ישנה חיות אלוקית, בכל זאת הן נחשבות כרע גמור שאין בו טוב כלל. הסיבה לכך היא כי לאחר ירידת הניצוץ לתוך קליפות אלו הוא נחשך כל כך עד שנעשה בעצמו כמו רע, בדוגמת לשון חז"ל (לגבי מאכל איסור שהתערב בהיתר במקרים מסויימים): "חתיכה נעשית נבילה"[7].
עם ישראל משפיעים על חיות הקליפות
קצבת כמות השפע ודרגת השפע לקליפות תלוי ומושפע ישירות מהתנהגות עם ישראל. בחסידות מוסבר רבות שכל העולמות העליונים והתחתונים מושפעים ממעשיו של כל יהודי. כאשר מקיימים את רצון ה' בקיום תורה ומצוות, השפע והחיות האלוקי מגיע ומושפע למקומו הנכון ומחזק ומגדיל את הקדושה. אך כאשר עם ישראל, במצב שאינם מקיימים את רצון הבורא, ניתנת אפשרות לקליפות לקבל את החיות השמור לקדושה.
ובפרטיות לפי החלוקה הנ"ל:
- "דרך צמצום" - יניקה זו מתאפשרת לקליפות אך ורק כאשר ישנו ירידה רוחנית בעם ישראל - ירידה המתבטאת בהשפלה ונפילה לתאוות זרות עד שדומה לבהמה ממש המחוסרת שכל, ופועלת על פי תאוות ליבה בלבד. ירידה רוחנית זו, גורמת לאור האלוקי גם, לרדת למטה מטה, עד למקום כל כך תחתון שהקליפות גם יונקות משם את החיות המצומצמת והמושפלת.
- "הגבהה וחוצפה" - יניקה זו מתאפשרת לקליפות כאשר ישנו ירידה רוחנית בעם ישראל - ירידה המתבטאת בגסות הרוח וחוצפה שהאדם מתמלא גאווה ומרגיש את עצמו לישות עליונה, ואת הקב"ה לאין ואפס. ירידה זו גורמת לקליפות גם להתחצף ולהתרומם למקומות שאינם שייכים שם, ולקבל את חיותם ממקור האור והחיות[8].
העלאת שלוש הקליפות הטמאות
בניגוד לקליפת נוגה, שלוש קליפות הטמאות שייכות אך ורק לצד של הטומאה, ומה שקשור אליהן לא ניתן להעלותו לקדושה. ולכן מאכל האסור באכילה, גם אם יהודי יברך עליו ויעבוד את ה' בכח האכילה, עדיין לא יהיה ניתן להעלות את ניצוצות הקדושה משלוש קליפות הטמאות לקדושה. רק בביאת משיח צדקנו, כאשר יעבור הרע מהעולם ויתבטל המוות, יתבטלו לגמרי שלוש הקליפות הטמאות והניצוץ האלוקי שבהם יצא מהשביה. ולכן נקראים ענינים אלו בשם "איסורים" - מכיון שאסורים וקשורים בידי הקליפות, ואינם יכולים לעלות משם[9].
תקנתם של שלוש הקליפות הטמאות - היא בשבירתם. שעל ידי שיהודי מתגבר על הקליפה ושוברה - הרי ניצוץ האלוקות שבה עולה לקדושה. ולכן, בעת תפילת שמונה עשרה בברכת "ולמלשינים", בין תיבות "תעקר תשבר ותמגר" לתיבת "ותכניע", נהוג לעשות הפסקה - כיון שג' התיבות הראשונות הם כנגד ג' הקליפות הטמאות, שצריכים עקירה לגמרי, מה שאין כן תיבת "ותכניע", שהיא כנגד קליפת נוגה.
אמנם, גם בזמן הזה, ישנה אפשרות (נדירה) להעלות לקדושה גם דבר האסור שמשלוש קליפות הטמאות, על ידי תשובה מאהבה - שאז "זדונות נעשים לו כזכיות"[10]. כמו כן, כאשר יהודי נמצא במצב שמותר לו לאכול דבר זה, כגון חולה בסכנה או שהאיסור מתבטל בשישים - אזי החיות האלוקית עולה לקדושה אם יעבוד בכח האכילה ההיא את ה'[7].
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ יחזקאל א, ד.
- ↑ תניא סוף פרק ו'.
- ↑ ר' הלל מפריטש בשם אדמו"ר הזקן.
- ↑ דרך מצוותיך מצוות וידוי ותשובה.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק ג', תקט"ז.
- ↑ ראה תורת חיים שמות (בהוצאה החדשה) כג, ד ובמקורות שצויינו שם. דרך מצותיך מצות קרבן פסח. ועוד.
- ↑ 7.0 7.1 ראה אגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק ג', תקז.
- ↑ תורה אור ויחי הוספות קד, ג-ד. ספר המאמרים תרל"ב עמ' נב, מאמר דיבור המתחיל לא יצא האיש לא בסייף. ספר המאמרים תרנ"ט, מאמר דיבור המתחיל ת"ר נר חנוכה. קונטרס ומעין עמ' 77.
- ↑ בכל הנ"ל ראה תניא פרקים ז'-ח'.
- ↑ יומא פו, ב. וראה תניא שם. לקוטי שיחות חלק י"ז שיחת אחרי ב' ס"ב (ע' 183) ואילך.
