פרשת שמות

פרשת שמות היא הפרשה הראשונה בספר שמות (מפרק א' פסוק א' עד פרק ו' פסוק א').

הפרשה בקצרה

הקדמה: בשבוע שעבר סיימנו את החומש הראשון - חומש בראשית, שהתחיל בתיאור הבריאה, המשיך בדורו של נח, חייו של אברהם אבינו, יצחק ויעקב ובני משפחותיהם. בסוף הספר יוסף הצדיק הוא המשנה למלך מצרים והוא הביא את כל בני משפחתו למצרים בגלל הרעב שהיה בארץ כנען. כך החלה גלות מצרים. בפרשתנו אנו מתחילים את חומש שמות.

• ראשון - מניית שמותיהם של שנים עשר האחים המרכיבים את שנים עשר שבטי ישראל. המספר הכולל של היורדים למצרים היה שבעים איש, אך הם פרו ורבו במהירות גדולה (רש"י מציין כי הנשים היו יולדות שישיות). בשלב זה עלה מלך חדש במצרים שלא הכיר את יוסף ואת כל מה שיוסף עשה עבור מצרים. הוא אמר לבני עמו שצריך להתחכם עם בני ישראל וכאשר הוא ראה כי הם ממשיכים להתרבות הוא ציווה על המיילדות להרוג את כל הזכרים הנולדים, ולהותיר בחיים רק את הבנות. למרות זאת המיילדות לא שמעו בקולו ולא הרגו את הנולדים.

• שני - פרעה קורא למיילדות העבריות שלא שמעו בקולו ושאל מדוע לא קיימו את הוראותיו להרוג את הילדים. המיילדות השיבו כי הנשים העבריות יולדות אף ללא עזרת מיילדת ולכן אין באפשרותם לקיים את ההוראה. רש"י אומר כי ביום לידתו של משה רבינו, האסטרולוגים של פרעה חזו כי יוודל הילד שיושיע את עם ישראל, ולכן נגזרה הגזירה להרוג את הילדים באותו יום, גזירה שכללה תינוקות מצריים. משה נולד ואמו מניחה אותו בתיבה בנהר. מרים אחותו של משה עוקבת אחרי התיבה לראות מה יתרחש, והיא רואה את בת פרעה המגיעה לרחוץ בנהר ואוספת את התיבה עם התינוק.

• שלישי - משה גודל בביתו של פרעה. משה יוצא החוצה לראות את אחיו היהודים. כאשר הוא רואה מצרי מכה איש עברי הוא מסתכל לראות שאין אף אחד שרואה אותו ואז הורג אותו ומחביא את גופתו בחול. מאוחר יותר כאשר הסיפור מתגלה אין למשה ברירה והוא נאלץ לברוח ממצרים אל עבר ארץ מדין. במדין הופך משה לרועה צאן והוא מתחתן עם ציפורה. בנתיים במצרים המצב הולך ומחמיר עבור בני ישראל והם בוכים לה' שירחם עליהם ויוציא אותם לחופשי.

• רביעי - משה רועה את צאנו של חותנו יתרו באזור מרוחק ולא מיושב. משה מגיע אל הר האלוקים ורואה את הסנה הבוער באש אך לא נשרף, והוא מתקרב על מנת לבדוק כיצד מתרחש הפלא. ואז ה' קרא למשה מתוך הסנה: משה, משה. ה' מציג את עצמו בפני משה ואומר כי הוא רואה את הסבל של בני ישראל ולכן הוא שולח את משה להוציא את עם ישראל מהגלות במצרים כדי שיוכלו להגיע לארץ זבת חלב ודבש - ארץ ישראל. ה' אומר שהוא יהיה עם משה במשך כל השלבים.

• חמישי - ה' נותן למשה הוראות ספציפיות כיצד לאסוף את כל זקני העם וללכת לפרעה עם המסר: שלח את עמי. ה' אומר שפרעה לא יתן תהם לעזוב עד שיקבלו את מכות מצרים ואז ישלח אותם בכח מארצו, אז יעזבו ברכוש גדול. משה מצידו מבקש לסרב ואומר כי בני ישראל לא יאמינו לו והוא גם אינו יודע לדבר כפי שצריך. ה' נותן למשה סימנים ניסיים כדי שיוכל להוכיח את אמיתות דבריו. רש"י מציין כי הדין ודברים בין הקב"ה למשה ארך שבוע ימים, וכמו כן הוא מציין כי סירובו של משה היה מתוך כבוד לאחיו הבכור - אהרן.

• שישי - משה חוזר לחותנו יתרו ומבקש רשות לחזור למצרים, ועל כך משיב לו יתרו "לך בשלום". משה לוקח עימו את אשתו ואת שני ילדיו והם רוכבים על החמור (רש"י מציין שזה החמור עליו רכב אברהם אבינו לעקוד את בנו יצחק, וזהו החמור עליו יגיע המשיח במהרה בימינו). בדרך במדבר ערכה ציפורה אשת משה ברית מילה לבנם אליעזר.

• שביעי - משה ואהרן הולכים לפרעה, כאשר זקני העם נשמטו אחד אחד מפחד מפרעה. משה ואהרן מגיעים עם המסר: שלח את עמי, כדי שיוכלו לעבוד את ה', אך פרעה מסרב בתוקף. מיד לאחר מכן פרעה מחמיר את תנאי העבדות של ישראל, כאשר הם אינם מקבלים את החומרים ליצירת הלבנים לבניה, אך הם עדיין צריכים לעמוד באותה מכסת בניה מידי יום. משה רואה כיצד המצב מחמיר מאז הוא הגיע בשליחות ה' והוא פונה לה' על כך. ה' אומר לו שכעת הוא יראה כיצד פרעה ישלח את בני ישראל מארצו.

בתורת החסידות

יש לעיין מדוע הביא רש"י את הראי' מ"ה' שמך לעולם" בלשון "וכן דוד הוא אומר" שלא כדרכו ברוב פירושיו שאינו מציין מקור הכתוב כי אם "שנאמר" או "וכן הוא אומר". הרבי מליובאוויטש מבאר, שכתוב זה בא בהמשך לדברי הקב"ה "אהיה אשר אהיה" שפירשם רש"י "אהיה עמם בצרה זאת אשר אהיה עמהם בשעבוד שאר מלכיות". ולכאורה יוקשה, באם אכן נמצא הקב"ה "בצרה זאת", איך נותן הקב"ה שהצרה תימשך, וע"ז מבאר "ה' גו' שמי לעלם" שפירושו "העלימהו שלא יקרא ככתבו", והיינו שהטעם לזה שאפשר שתימשך הצרה הוא לפי שאופן הימצאו של הקב"ה "בצרה זאת" מוסתר ו"נעלם". ועל פי זה הי' מקום לומר שדין "לא יקרא ככתבו" הוא רק במצב של צרה ושעבוד, שאז נמצא הקב"ה באופן של "העלימהו", שלכן אין קוראים את השם ככתבו, אך בזמן רווחה יהי' מותר לקרוא את השם ככתבו, ולכן ממשיך רש"י "וכן דוד הוא אומר", שגם בזמן דוד שלא היו צרות ושעבוד, גם אז הי' חילוק בין "שמי" ל"זכרי", שאופן קריאת השם אינו ככתיבתו, וק"ל.

קישורים חיצונים

• רעיונות לפרשת שמות -
• טקסט פרשת שמות עם פירוש רש"י -
• פרשת שמות בקצרה לילדים -
• קריאת התורה של פרשת שמות עם טעמי המקרא (חב"ד), ר' מיכאל סלוין -
• הפטרת פרשת שמות עם טעמים (חב"ד), ר' מיכאל סלוין -
• מ. פריד, הקורא את הגאולה למפרע - לא יצא -