חיים דובער חן – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

העריכה הבאה ←

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 החסיד הרב דובער חן ע”ה, הידוע בפי כל “ר’ בערק’ה”, נולד בשנת תרס”ח, בעיירה החסידית [[נעוועל]], לאביו הרב פרץ ואמו מרת חנה פרידא דבורה.
-בשנות ילדותו קיבל חינוך חסידי מאביו ומסבו הרב מאיר שמחה חן, שהיה מגדולי החסידים וגביר גדול.
+ר’ בערק’ה היה דמות חסידית אופיינית. גם לאחר שיחרורו, לא הניחו השלטונות לר’ בערק’ה חן, והם רדפו אחריו בהתמדה ובעיקשות. הוא נאלץ לרדת למחבוא למשך שנים ארוכות, בעודו נודד ממקום למקום. כמה פעמים כמעט נתפס, ורק ברגע האחרון הצליח להימלט  למרות המצב הקשה, ר’ בערק’ה המשיך להתפלל וללמוד במשך כל שעות היום, בהוותו דוגמה לחסיד מורם מעם, המקפיד על מנהג קל כמו על מצווה חמורה. בארה"ק בחר ר' בערק'ה להתפרנס כ'מלמד דרדקי', אותם חינך מהי 'מסירות נפש' אמיתית.
+בבוקר בו נפטר הספיק להניח תפילין. כמה שעות לאחר מכן גברו כאביו, עיניו נעצמו והוא היה שרוי בהכרה חלקית. גם אז לא פסק פיו מלמלמל פרקי תהילים ותניא. בשעות אחר הצהרים החליטו הרופאים, לאחר התלבטות, לערוך ניתוח שאולי יציל את חייו, אולם בעיצומן של ההכנות לניתוח, השיב ר' בערק'ה את נשמתו לבורא עולם, והוא בן 82.
+בליל ערב חג השבועות התקיימה הלוויה רבת משתתפים שיצאה מכפר חב"ד להר הזיתים בירושלים, שם נטמן בחלקת חב"ד.
 ==ילדותו==
+בשנות ילדותו קיבל חינוך חסידי מאביו ומסבו הרב [[מאיר שמחה חן]], שהיה מגדולי החסידים וגביר גדול.
 חסידים רבים היו מתארחים בבית הסבא ר’ [[מאיר שמחה חן]], ומהם היה בערק’ה הצעיר אוהב לשמוע דברי תורה וחסידות.
@@ שורה 76: / שורה 83: @@
 הוא העמיד את הציוד החדש במרכז העיר, לא הרחק מהמשרדים הממשלתיים, שם היה מצלם את המבקשים להגיש טפסים כל שהם לגורמים ממשלתיים; לבקשות אלו היה צריך לצרף תמונת פספורט. מובן שהוא לא היה הצלם היחיד, שכן רבים עטו על המקצוע זה שהיה בו כדי להתפרנס בכבוד.
-אך בשעה שכל מתחריו היו מופיעים בשעה מוקדמת כדי לתפוס מקום טוב ונוח, היה ר’ בערק’ה עוסק בתפילתו עד לאחר חצות היום, ורק אז היה מגיע לעבודה. אך פלא היה לראות כי מיד בהציבו את המצלמה, השתרך תור ארוך מול מקומו. תושבים רבים העדיפו דווקא אותו.
+באותם ימים קשים נולדה להם בת שנקראה על שם אמו חנה פרידה דבורה (כיום פרידמן בצפת).
+==מקושר לאדמו"ר שליט"א==
+לאחר הסתלקות [[אדמו"ר הריי"צ]] ב[[י' שבט תש"י]], התקשר ר' בערק'ה [[הרבי|לרבי]].
+ר' בערק'ה כתב לרבי באמצעות חסידים שהתגוררו בארץ הקודש. זו הייתה הדרך הפשוטה ביותר, אך ארוכה ומייגעת, שכן עד שהתשובה הייתה חוזרת, היו חולפים חודשים ארוכים. פעמים היה ר' בערק'ה כותב [[פ"נ]] לרבי ומכניסו ב[[ספר התניא]].
+יחד עם זאת, ר' בערק'ה המשיך לחיות בפחד ולהסתתר מאימת זרועות אנשי הק.ג.ב. שחיפשו אותו ועל כן עבר לעיר [[סמרקנד]].
+באחת השנים הגיעה הוראה שמימית של הרבי: לבקש היתר יציאה לכל המשפחה.
+אחד מבניו של ר' בערקע שלמד ב[[תומכי תמימים המרכזית 770]] שאל את הרבי האם אמו תגיש בקשת יציאה לבדה מברית-המועצות. תשובת הרבי הייתה ברורה ומפתיעה: 'שאבא יגיש את בקשת היציאה לכל המשפחה, והשם יתברך יהיה בעזרם!
+בהמשך אמר הרבי כי: 'זיי וועלן זיך ניט חרפן' (= הם לא יתפסו במי המדובר)".
+בעקבות הוראתו הברורה של הרבי מילא ר' בערקע את השאלון הבקשה לעזוב את המדינה על כל פרטיו ופרטי פרטיו.
+כעבור שנה ומחצה, בשנת תשכ"א, נתקבל מענה מהשלטונות בו הם מודיעים כי בקשתו נענתה בחיוב ועליו לבוא ולקבל את הדרכון עם היתר היציאה. ר' בערקע ניגש למשרד הפנים כדי לקבל את האישור הנכסף. ואכן, הפקיד הגיש לו את אישור היציאה מהארץ.
+לאחר כמה שעות כבר היה ר' בערקע יחד עם משפחתו בדרך למוסקבה. ממוסקבה טס ר' בערק'ה עם רעייתו ובתו לוינה ומשם לארץ הקודש, שם נפגש עם משפחתו אותתם לא ראה 14 שנה.
+==בארת ישראל==
+ר' בערק'ה התיישב מיד ב[[כפר חב"ד]], ולפרנסתו החל לעבוד כ'מלמד דרדקי'.
+חודשים ספורים לאחר שהגיע ארצה, נסע ר' בער'קה לראשונה לרבי. היה זה לקראת חודש תשרי תשכ"ב. אז גם זכה להיכנס ל[[יחידות]].
+לאחר שנתיים הגיע שוב אל הרבי, ומאז בכל שנה הקפיד להגיע לרבי לפחות פעם אחת, ולפעמים פעמיים.
+התקשרותו לרבי הייתה יוצאת מגדר הרגיל. הוא עשה השתדלות מיוחדת להיות בכל תפילה ובכל [[התוועדות]] כדי לראות את הרבי.
+הרבי קירבו במיוחד, והורה לו כי בעת התקיעות בראש השנה יעמוד על במת הקריאה בסמוך לרבי.
+==ר' בערקע כותב לרבי "מלך המשיח"==
+כבר אז, לפני כארבעים שנה, ר' בערק'ה החל לכתוב לרבי ולכנותו "כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א". כך היה מתבטא אף בעת היחידות כשפנה לרבי.
+פעם שאל אותו הרבי ביחידות מנין הוא יודע זאת? ר' בערק'ה השיב כי יש לו הרגש שכך הוא הדבר. הרבי לא הגיב ורק חייך חיוך רחב.
+אולם בהזדמנות אחרת אמר לו הרבי כי צריך לכתוב "מלך משיח" ללא האות ה"א שלפני המילה משיח. ואכן בצילומים ממכתבים שכתב לרבי באותן שנים, הוא כותב "כ"ק אדמו"ר מלך משיח". לא מצינו כי הרבי הקפיד על כינוי זה, ואדרבה, על כל מכתבים אלו קיבל מענה.
+בחודש אלול תשכ"ח, לאחר פטירתו של ר' [[אברהם פריז]], שהיה אחראי על גביית דמי 'מעמד', '[[קופת רבנו]]' ו'[[קרן השנה]]' אמר הרבי לתושבי כפר חב"ד כי הוא ממנה את ר' בערק'ה לאחראי על קופות אלו.
+בשנים הראשונות לבואו לארץ הקודש, היה ר' בער'קה נוסע לפחות אחת לשבוע לקיבוצים ולמושבים השונים ברחבי הארץ, כדי להפיץ את המעיינות בקרב כל החוגים והשכבות, במסגרת פעילות של "[[ופרצת]]".
+כשקיבל את רשות הדיבור, השתדל לתאר בקצרה את מסירות הנפש של חסידי חב"ד ברוסיה הסובייטית. חברי הקיבוצים האזינו לכל מילה שיצאה מפיו של מי שעד לא מכבר נאלץ להתחבא מפני השלטונות הקומוניסטים. באותם ימים, יהודי שיצא מעמק הבכא, היה נחשב לאטרקציה.
+את נאומו המרתק היה מסיים בקריאה נרגשת: "אשריכם בני אברהם יצחק ויעקב שזכיתם לגור בארצנו הקדושה בלי נוגש ומפריע. על כן, אל נא אחי תרעו; הניחו תפילין, שימרו שבת, אכלו כשר, קיימו תורה, והיה הדבר הזה לעזר ולסעד לאחיכם אשר נשארו עדיין שם, כי יצליחו לשמור על הגחלת במסירות נפש".
+לא היה כנס, התוועדות או כל מאורע חב"די אחר, שביקשו ממנו להשתתף והוא לא נענה. הוא השתתף גם כשהדבר היה כרוך במאמצים קשים מחמת מצב בריאותו הרופף, כיוון שראה בזאת חלק ממילוי רצונו של הרבי.
+==פטירתו==
+בחצי שנה האחרונה לחייו חלה וסבל ממכאובים קשים. בשבת שלפני חג השבועות תש"נ, הובהל לבית הרפואה שם הודיעו הרופאים כי הסוף קרוב.
+בבוקר בו נפטר הספיק להניח תפילין. כמה שעות לאחר מכן גברו כאביו, עיניו נעצמו והוא היה שרוי בהכרה חלקית. גם אז לא פסק פיו מלמלמל פרקי תהילים ותניא. בשעות אחר הצהרים החליטו הרופאים, לאחר התלבטות, לערוך ניתוח שאולי יציל את חייו, אולם בעיצומן של ההכנות לניתוח, השיב ר' בערק'ה את נשמתו לבורא עולם, והוא בן 82.
+בליל ערב חג השבועות התקיימה הלוויה רבת משתתפים שיצאה מכפר חב"ד להר הזיתים בירושלים, שם נטמן בחלקת חב"ד.
-באותם ימים קשים בהם שהו שני בניו בארץ ישראל, בעוד הוא ורעייתו נותרו בברית המועצות, נולדה להם בת שנקראה על שם אמו חנה פרידה דבורה (כיום פרידמן בצפת). אחיה הגדולים ידעו שנולדה להם אחות, ויותר מכך לא שמעו עליה משך שנים רבות.
+רעייתו הצנועה והצדקנית מרת פייגא, שהייתה לו לעזר במסירות נפש במשך קרוב לשישים שנה, האריכה ימים ונפטרה ביום י"ב בחשון תשס"ד.