מעלתן של ישראל (ספר): הבדלים בין גרסאות בדף

בצום עשרה בטבת אותה שנה, מקדיש הרבי את [[דברי הכיבושין]] להסביר כי דברי החובה על עם ישראל הם פגיעה ב"בבת עינו של הקב"ה, ובפרט חילול שמם של "קהילות הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם" בשנות [[השואה]] האיומה. הרבי קובע כי בפרט לאחר מאורעות [[השואה]] האיומה ("אשר לא תקום פעמיים צרה") אין שייך לשפוט אף אחד מעם ישראל על הנהגתו, מכיוון שאנו במצב של [[העלם והסתר]] והנסיונות הקשים שעברו על עמנו הם הרבה מעבר ליכולת הסבל של עם נורמלי ובוודאי שאין אנו יכולים לדון אדם אחר על מעשיו, וכבר חכמינו זכרונם לברכה "הוי דן את כל האדם לכף זכות". בנוסף לכך מדגיש הרבי את דברי הגמרא (חגיגה) "אין לך אדם מישראל שלא קיים כמה וכמה מצוות" ו"כל ישראל מלאים מצוות כרימון" (ברכות נז. ילקוט שמעוני רמז תקי"ד, ועוד). בשיחה זו קובע הרבי כי אין כל עניין המעכב חס ושלום את [[הגאולה האמיתית והשלימה|הגאולה העתידה]].

השיחות נאמרות תוך התרגשות גדולה והדבר מתבטא בסגנון והנהגת הרבי באמירתם: גופו הק' מזדעזע, פניו מאדימות, וקולו הק' גובר כשכאב פנימי נשמע מתוכו. בהמשך, כשדיבר על אהבתו של [[הקב"ה]] לעם ישראל והתעסקותו בלהרבות שמחות בישראל, הקרינו פניו של הרבי שמחה גדולה, ולאחר השיחות אף עודד את שירת הקהל בשמחה עצומה.