משה שניאורי: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
הרב '''משה שניאורי (בן [[אדמו"ר הזקן]])''' | הרב '''משה שניאורי (בן [[אדמו"ר הזקן]])''' נולד לאביו, [[אדמו"ר הזקן]], בשנת [[תקל"ט]]. | ||
== תולדותיו == | == תולדותיו == | ||
בגיל שמונה חלה במערכת העצבים, נסע ל[[פטרבורג]] וטופל בידי גדולי הרופאים. | בגיל שמונה חלה במערכת העצבים, נסע ל[[פטרבורג]] וטופל בידי גדולי הרופאים. | ||
בהיותו בגיל נישואיו כבר רופאה מחלתו, | בהיותו בגיל נישואיו כבר רופאה מחלתו, וב[[חנוכה]] שנת [[תקנ"ח]] נשא לאשה את [[שפרה (כלת אדמו"ר הזקן)|שפרה]], בתו של רבי [[צבי הירש מאולע]]. רבי משה עבר להתגורר בבית חותנו, והתמנה לאחר מכן לרב באולה. | ||
רבי משה ניחן בזיכרון טוב, והיה [[חוזר]] המאמרים של [[אדמו"ר הזקן]] בלשונו הזהב ממש, וגם היה רושם את הדברים | רבי משה ניחן בזיכרון טוב, והיה [[חוזר]] המאמרים של [[אדמו"ר הזקן]] בלשונו הזהב ממש, וגם היה רושם את הדברים. מ[[הנחה|הנחותיו]] נוצרו לאחר מכן כרכי [[מאמרי אדמו"ר הזקן]]. | ||
בתקופת מלחמות נפוליאון ופלישתו לרוסיה, בשנת [[תקע"ב]], נסע [[אדמו"ר הזקן]] לעומק [[רוסיה]]. רבי משה ובני משפחתו לא הצטרפו למסע | בתקופת מלחמות נפוליאון ופלישתו לרוסיה, בשנת [[תקע"ב]], נסע [[אדמו"ר הזקן]] לעומק [[רוסיה]]. רבי משה ובני משפחתו לא הצטרפו למסע, וכאשר ניסה רבי משה להגיע לשקלוב, נפל בשבי הצבא הצרפתי. הוא הואשם בריגול ונידון למוות, ולבסוף שוחרר. | ||
בהקדמת השולחן ערוך שנשרף בפעם הראשונה לאחר פטירת אדמו"ר הזקן, הוא היה חתום בין בני אדמו"ר הזקן. כמו כן חתום עמהם על הקדמת והדפסת [[ספר התניא]] שהודפס בשנת [[תקע"ד]] בצירוף [[אגרת הקודש]] שהוסיפו אז. | |||
== מאסרו והנסיון לאלצו להמיר את דתו == | == מאסרו והנסיון לאלצו להמיר את דתו == | ||
רבי משה התלווה אל אחיו, [[אדמו"ר האמצעי]], לראיון עם קיסר רוסיה, בנושא יישוב היהודים במושבות. סגנון דיבורו הפתוח והישיר של רבי משה עורר עניין אצל הקיסר, והוא ביקשו להתווכח עם הכומר הראשי. רבי משה נענה להצעה, התווכח עם הכומר וניצחו בוויכוח. הנוצרים, שהתקשו לשאת את העלבון, אסרו את משה בכפייה, הביאוהו למנזר, והחתימוהו על כרחו על מסמך שבו הוא מבקש להמיר את דתו. | רבי משה התלווה אל אחיו, [[אדמו"ר האמצעי]], לראיון עם קיסר רוסיה, בנושא יישוב היהודים במושבות. סגנון דיבורו הפתוח והישיר של רבי משה עורר עניין אצל הקיסר, והוא ביקשו להתווכח עם הכומר הראשי. רבי משה נענה להצעה, התווכח עם הכומר וניצחו בוויכוח. הנוצרים, שהתקשו לשאת את העלבון, אסרו את משה בכפייה, הביאוהו למנזר, והחתימוהו על כרחו על מסמך שבו הוא מבקש להמיר את דתו. | ||
| שורה 23: | שורה 19: | ||
ב[[י"ט כסלו תקע"ו]] בעת שנסעו ר' משה ושוביו בעגלה, נרדמו שוביו והוא קפץ מן העגלה ונמלט, אך כיון שחשש שיתפסוהו שוב, היה נודד בדרכים בזהות מוסתרות. | ב[[י"ט כסלו תקע"ו]] בעת שנסעו ר' משה ושוביו בעגלה, נרדמו שוביו והוא קפץ מן העגלה ונמלט, אך כיון שחשש שיתפסוהו שוב, היה נודד בדרכים בזהות מוסתרות. | ||
הוא הסתובב בערי פולין וגלה מעיר לעיר. היה מסתובב ביערות ובא לעיר לבקש נדבות בשביל חייו ההכרחיים, ואם היו רוצים לתת לו יותר לא היה לוקח בשום אופן. היה לן בבית המדרש ותחת ראשו היה מניח אבן ואת רגליו היה קושר בחבל. | |||
בדרך כלל היה נמצא באזור ערי קייב וזיטאמיר, וגם בשטערקאם ראו אותו כמה פעמים אצל הרה"ק ר'יעקב ישראל, וגם בטשערנאביל אצל הרה"ק ר' אהרן. | |||
שום אדם לא ידע מיהו ומה מעשיו חוץ מאנשים בודדים שידעו שהוא בן אדמו"ר הזקן ואמרו שהיה דומה מאוד לאדמו"ר הזקן. | |||
בדרך כלל היה נמצא באזור ערי קייב וזיטאמיר, וגם בשטערקאם ראו אותו כמה פעמים אצל הרה"ק ר' [[יעקב ישראל משטרקאס]], וגם בטשערנאביל אצל הרה"ק ר' אהרן. | |||
מסופר שכאשר אמר הרב [[שניאור זלמן גוראריה]] | מסופר שכאשר אמר הרב [[שניאור זלמן גוראריה]] ל[[אדמו"ר הריי"צ]] כי מקובל שבסוף ימיו עשה תשובה, הגיב הרבי כי לא היה לו על מה לעשות תשובה. | ||
אשתו, [[שפרה (כלת אדמו"ר הזקן)|הרבנית שפרה]], עלתה עם ילדיה ל[[ארץ הקודש]] והתיישבה בחברון. | אשתו, [[שפרה (כלת אדמו"ר הזקן)|הרבנית שפרה]], עלתה עם ילדיה ל[[ארץ הקודש]] והתיישבה בחברון. | ||
| שורה 34: | שורה 33: | ||
אשתו, הרבנית שפרה, נפטרה ב[[ז' טבת תר"ט]]. | אשתו, הרבנית שפרה, נפטרה ב[[ז' טבת תר"ט]]. | ||
<small>ערך זה מבוסס על | <small>ערך זה מבוסס על אגרת קוד מ[[אדמו"ר הריי"צ]] שהודפסה ב[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]].</small> | ||
[[קטגוריה:בית רבי]] | [[קטגוריה:בית רבי]] | ||
גרסה מ־17:41, 2 ביוני 2009
הרב משה שניאורי (בן אדמו"ר הזקן) נולד לאביו, אדמו"ר הזקן, בשנת תקל"ט.
תולדותיו
בגיל שמונה חלה במערכת העצבים, נסע לפטרבורג וטופל בידי גדולי הרופאים.
בהיותו בגיל נישואיו כבר רופאה מחלתו, ובחנוכה שנת תקנ"ח נשא לאשה את שפרה, בתו של רבי צבי הירש מאולע. רבי משה עבר להתגורר בבית חותנו, והתמנה לאחר מכן לרב באולה.
רבי משה ניחן בזיכרון טוב, והיה חוזר המאמרים של אדמו"ר הזקן בלשונו הזהב ממש, וגם היה רושם את הדברים. מהנחותיו נוצרו לאחר מכן כרכי מאמרי אדמו"ר הזקן.
בתקופת מלחמות נפוליאון ופלישתו לרוסיה, בשנת תקע"ב, נסע אדמו"ר הזקן לעומק רוסיה. רבי משה ובני משפחתו לא הצטרפו למסע, וכאשר ניסה רבי משה להגיע לשקלוב, נפל בשבי הצבא הצרפתי. הוא הואשם בריגול ונידון למוות, ולבסוף שוחרר.
בהקדמת השולחן ערוך שנשרף בפעם הראשונה לאחר פטירת אדמו"ר הזקן, הוא היה חתום בין בני אדמו"ר הזקן. כמו כן חתום עמהם על הקדמת והדפסת ספר התניא שהודפס בשנת תקע"ד בצירוף אגרת הקודש שהוסיפו אז.
מאסרו והנסיון לאלצו להמיר את דתו
רבי משה התלווה אל אחיו, אדמו"ר האמצעי, לראיון עם קיסר רוסיה, בנושא יישוב היהודים במושבות. סגנון דיבורו הפתוח והישיר של רבי משה עורר עניין אצל הקיסר, והוא ביקשו להתווכח עם הכומר הראשי. רבי משה נענה להצעה, התווכח עם הכומר וניצחו בוויכוח. הנוצרים, שהתקשו לשאת את העלבון, אסרו את משה בכפייה, הביאוהו למנזר, והחתימוהו על כרחו על מסמך שבו הוא מבקש להמיר את דתו.
הרבנית סטערנא ואחיו שלחו מכתב אל הקיסר ובו הם כותבים שהוא אולץ בכפייה להמיר את דתו, הקיסר לא נענה לבקשתם, וטען שהוא חתם על מסמך ההמרה מרצונו החופשי.
בי"ט כסלו תקע"ו בעת שנסעו ר' משה ושוביו בעגלה, נרדמו שוביו והוא קפץ מן העגלה ונמלט, אך כיון שחשש שיתפסוהו שוב, היה נודד בדרכים בזהות מוסתרות.
הוא הסתובב בערי פולין וגלה מעיר לעיר. היה מסתובב ביערות ובא לעיר לבקש נדבות בשביל חייו ההכרחיים, ואם היו רוצים לתת לו יותר לא היה לוקח בשום אופן. היה לן בבית המדרש ותחת ראשו היה מניח אבן ואת רגליו היה קושר בחבל.
שום אדם לא ידע מיהו ומה מעשיו חוץ מאנשים בודדים שידעו שהוא בן אדמו"ר הזקן ואמרו שהיה דומה מאוד לאדמו"ר הזקן.
בדרך כלל היה נמצא באזור ערי קייב וזיטאמיר, וגם בשטערקאם ראו אותו כמה פעמים אצל הרה"ק ר' יעקב ישראל משטרקאס, וגם בטשערנאביל אצל הרה"ק ר' אהרן.
מסופר שכאשר אמר הרב שניאור זלמן גוראריה לאדמו"ר הריי"צ כי מקובל שבסוף ימיו עשה תשובה, הגיב הרבי כי לא היה לו על מה לעשות תשובה.
אשתו, הרבנית שפרה, עלתה עם ילדיה לארץ הקודש והתיישבה בחברון.
בשנת תרל"ח נפטר במהלך נידודיו, וזכה להיקבר בקבר ישראל.
אשתו, הרבנית שפרה, נפטרה בז' טבת תר"ט.
ערך זה מבוסס על אגרת קוד מאדמו"ר הריי"צ שהודפסה באגרות קודש אדמו"ר הריי"צ.