סיפור יציאת מצרים: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (החלפת טקסט – "כמ"ש" ב־"כמו שאיתא")
שורה 19: שורה 19:
שעבדים היינו לפרעה.. בנסים.. שנעשו
שעבדים היינו לפרעה.. בנסים.. שנעשו
לנו ובחירותינו", על דרך זה הוא בחירות
לנו ובחירותינו", על דרך זה הוא בחירות
שבמעשה, כמ"ש ה[[רמב"ם]] ד"חייב אדם
שבמעשה, כמו שאיתא ה[[רמב"ם]] ד"חייב אדם
להראות את עצמו כאילו '''הוא בעצמו''' יצא
להראות את עצמו כאילו '''הוא בעצמו''' יצא
עתה משעבוד מצרים כו' ועל. דבר זה
עתה משעבוד מצרים כו' ועל. דבר זה

גרסה מ־00:58, 21 בספטמבר 2016

סיפור יציאת מצרים הינה מצווה מהתורה, לספר ביציאת מצרים בליל הסדר.

גדר המצווה

במצוות ליל הסדר ישנם שני חיובים כלליים דזכר ליציאת מצרים, המצוה שבדיבור, ספור ביציאת מצרים, והמצוות שבמעשה, פסח מצה ומרור.

תוכן שניהם הוא להודיע גאולתנו וחירותנו, הן על ידי ספור ביציאת מצרים בדיבור, והן על ידי מעשי וחיובי לילה זה - אכילת פסח מצה ומרור".

מתחיל בגנות ומסיים בשבח

כשם שבסיפור יציאת מצרים בדיבור, צריך להתחיל בגנות, "מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו ומסיים בנסים ונפלאות שנעשה לנו ובחירותינו" - על דרך זה הוא גם בזכר לחירות שבמעשי לילה זה, שצריך להדגיש בו את גודל העבדות והשעבוד שממנו היתה הגאולה, ולכן צריך להיות גם אכילת מרור "על שם שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים", שרק על ידי זה קיום המצות דחירות דפסח ומצה הוא כשלימות.

גדר סיפור יציאת מצרים בדיבור והנהגת חירות שבמעשה, אינם רק לזכר שאבותינו היו עבדים נגאלו, אלא שעבדות וגאולה זו שייכת להאדם עצמו, וכמו בסיפור ביציאת מצרים מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה.. בנסים.. שנעשו לנו ובחירותינו", על דרך זה הוא בחירות שבמעשה, כמו שאיתא הרמב"ם ד"חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים כו' ועל. דבר זה צוה הקב"ה בתורה וזכרת כי עבד היית כלומר כאילו אתה בעצמך הייה עבד ויצאת לחירות ונפדית".[1]

הערות שוליים