ניגון קטנתי: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "."." ב־"."") |
מ (החלפת טקסט – " {{הערה|" ב־"{{הערה|") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
שורה 10: | שורה 10: | ||
==פירוש המילות== | ==פירוש המילות== | ||
באגרת שכתב [[אדמו"ר הזקן]], על הפסוק "קטנתי מכל החסדים ומכל..." {{הערה|[[אגרת הקדש]] סימן ב}}, מסביר שבכל חסד שה' עושה עם האדם צריך לגרום לו להיות שפל רוח, כי החסד הוא "קרבת אלקים ממש", וככל שהחסד רב יותר, הרי זה יותר "קמיה" (לפני הקדוש ברוך הוא), והאדם צריך להיות בטל יותר כלפי ה' "כלא ואין ואפס". ולכן אמר יעקב "קטנתי מכל החסדים..." שעל ידי כל החסדים שעשה לו ה' נעשה יעקב קטן יותר בעיניו. וזוהי ההתבטלות האמיתית הנגרמת על ידי קרבה. | באגרת שכתב [[אדמו"ר הזקן]], על הפסוק "קטנתי מכל החסדים ומכל..."{{הערה|[[אגרת הקדש]] סימן ב}}, מסביר שבכל חסד שה' עושה עם האדם צריך לגרום לו להיות שפל רוח, כי החסד הוא "קרבת אלקים ממש", וככל שהחסד רב יותר, הרי זה יותר "קמיה" (לפני הקדוש ברוך הוא), והאדם צריך להיות בטל יותר כלפי ה' "כלא ואין ואפס". ולכן אמר יעקב "קטנתי מכל החסדים..." שעל ידי כל החסדים שעשה לו ה' נעשה יעקב קטן יותר בעיניו. וזוהי ההתבטלות האמיתית הנגרמת על ידי קרבה. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:ניגונים שונים]] | [[קטגוריה:ניגונים שונים]] |
גרסה מ־05:52, 24 באוגוסט 2020
הניגון קָטֹנְתִּי הוא ניגון עתיק שהתאימו חסידי חב"ד למילים "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים.."[1] בהם יעקב אבינו מתפלל אל ה' לקראת הפגישה עם עשיו אחיו, תוך כדי שהוא מזכיר לה' את ההבטחותיו אליו בעבר[2].
בניגון זה באה לידי ביטוי זעקת הנפש אל ה' להצילה מן הרע ומן האויב. וכן ענוותנותו של יעקב אבינו.
מילות השיר:
קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ
- כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:
- הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים:
- וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:
— וישלח לב, יא-יג
פירוש המילות
באגרת שכתב אדמו"ר הזקן, על הפסוק "קטנתי מכל החסדים ומכל..."[3], מסביר שבכל חסד שה' עושה עם האדם צריך לגרום לו להיות שפל רוח, כי החסד הוא "קרבת אלקים ממש", וככל שהחסד רב יותר, הרי זה יותר "קמיה" (לפני הקדוש ברוך הוא), והאדם צריך להיות בטל יותר כלפי ה' "כלא ואין ואפס". ולכן אמר יעקב "קטנתי מכל החסדים..." שעל ידי כל החסדים שעשה לו ה' נעשה יעקב קטן יותר בעיניו. וזוהי ההתבטלות האמיתית הנגרמת על ידי קרבה.