קץ הגלות

		ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

קץ הגלות, הוא הזמן עליו נאמר "בעתה אחישנה", ודרשו חז"ל לא זכו - בעתה, (זמן הקץ), זכו אחישנה.

קץ הגלות נזכר בספר דניאל ישנה מחלוקת בראשונים מהו זמן הקץ בפירוש הפסוק. אך כל הזמנים המצוינים שם כבר עברו.

חישובי קיצים בעבר

חישובי קיצים שנעשו בידי גדולי ישראל בעבר

מחשב הקץ	חי בשנים	שנת הקץ שאמר	מקורות והערות	אירועים שארעו בשנת הקץ
רבי עקיבא	ג'תש"ס - ג'תת"פ	ג'תתקמ"ז	דרש בגמרא סנהדרין (צז ב) על הפסוק (חגי ב) "עוד מעט אחת היא", עוד "מעט" - 119 שנים לאחר חורבן בית שני. הובא ב'מרגליות הים' על מסכת סנהדרין.
רבי שמעון בר יוחאי	תלמיד רבי עקיבא, דור רביעי לתנאים	ה'ת"ח	בספרו הזוהר, חלק א' (בראשית קלט, ב) על הפסוק "בשנת היובל הזאת" מחשב את הקץ כך: "הזאת" מספרו ה'ת"ח. בשנת הת"ח "תשובו איש אל אחוזתו"	בשנה זו היו פרעות אכזריות על ידי הצורר חמלניצקי נגד יהודים בפולין ואוקראינה ונקראו בשם גזרות ת"ח ות"ט
רבי שמעון בר יוחאי (קץ נוסף)		ה'ת"ר	בספרו הזוהר, חלק א' (קיז, א) דורש על הפסוק "בשנת שש מאות שנה לחיי נח נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו": בשש מאות שנה לאלף הששי יפתחו שערי החכמה למעלה ומעיינות החכמה למטה ויתתקן העולם אז לכנוס לאלף השביעי	בזמן זה לבריאת העולם נפתחו 'שערי החכמה למעלה' והתגלתה חכמת פנימיות התורה - תורת החסידות ובאותה תקופה התגלו גם 'מעיינות החכמה למטה' והחלה ההתפתחות הגדולה במדעי הטבע והטכנולוגיה
רבי חנינא	דור ראשון לאמוראים	ד'רכ"ח	דעתו מובאת במסכת עבודה זרה (ט, א): "אחר ארבע מאות לחורבן הבית" ובפירש רש"י: "שהיא קץ הגאולה"
מתניתא		ד'רל"א	דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו "אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם" ובפירוש רש"י כתב: "לחשבון הברייתא מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע"ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל"א דקתני בברייתא הרי הקץ לאחר ת"ג לחורבן"
רבותינו		ה'רכ"ח	דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) "עד עידן עידנים ופלג עידן" לפי פירושו של רש"י יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ"ח
רבי שמלאי	דור שני לאמוראים	ה'רל"ח	מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) "האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש" ובפירש רש"י: "לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים"
מגילה שנמצאה בגנזי רומי		ד'רצ"א (ד'רל"ה)	דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): "כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד"
אליהו		ד'ר"נ	דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): "אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד"
רס"ג	שנות כהונתו: ד'תרפ"ח - ד'תש"ב	ה'קס"ג	בספרו האמונות והדעות (מאמר שמיני) ובספרו הגלוי (שער החמישי) וראה רש"י בדניאל (ז, כה) "כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול"ה שנים" הוי אומר 1335 שנים לאחר חורבן הבית (שהיה בשנת ג'תתכ"ח) יוצא ה'קס"ג
רש"י	ד'ת"ת - ד'תתס"ה	ה'קי"ח	בספר דניאל על הפסוק (יב, יא) "ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מתאים ותשעים", מפרש: "ומעת הוסר התמיד כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף מתאים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו"
רמב"ם	ד'תתצ"ד - ד'תתקס"ד	ד'תתקע"ו	באגרת תימן (פרק ג קרוב לסופו) כותב: "יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כג, כג) "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה'" יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה"	בהוספות לקוטי שיחות חלק ב' פרשת בלק כותב הרבי: "בזמן האמור ד' אלפים תתקע"ו ובקירוב לו חיו ר' שמואל הנביא אביו של רבי יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח, הרמב"ן שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז"ל שהיה מן המקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים, הראב"ד שהופיעה רוח הקודש בבית מדרשו, ר' עזרא הנביא ור' יהודה החסיד שעליו נאמר שלו היה חי בימי הנביאים היה נביא"
רבי דון יוסף אבן יחייא	חי לפני כ-800 שנה	ה'ת"ש	פירושו על דניאל (בלוניא רפ"ח, קא, א) כותב: "בסוף חמשת אלפים ושבע מאות שנה לבריאת העולם בקירוב, אם מעט קודם או מעט אחר כך, יבא קיצנו בעזרת ה' למען יוכלו לשבת בני ישראל בטח על אדמתם בשלש מאות שנה מהאלף הששי"	בזמן זה החלה מלחמת העולם השניה, באותה שנה הגיע הרבי הריי"צ לארצות הברית במטרה להכין את המקום לגאולה תבנית:שיחת הרבי מ-ט' אדר תש"נ
רמב"ן	ד'תתקנ"ד - ה'ל'	ה'קי"ח	בפירושו על התורה (בראשית ב, ח) כותב: "ויהיה זה קיח אחר חמשת אלפים לכלות דבר ה' מפי דניאל ומעת הוסר התמיד לתת שקוץ שומם ימים אלף מתאים ותשעים" (1290 שנה לאחר חורבן הבית - שארע בשנת ג'תתכ"ח)
רבינו בחיי	ה' - ה'ע'	ה'קי"ח	בפירושו על התורה (בראשית ב, ג) כותב: "ויהיה זה לזמן קי"ח שנה אחר האלף החמישי להשלים חזון דניאל שאמר ימים אלף מאתים ותשעים וזהו החשבון בכוון
אברבנאל	ה'קצ"ז - ה'רס"ט	ה'רצ"ד	בספרו מעיני הישועה (מעין יב תמר ב וג) על הפסוק "עד עידן עדנים ופלג עידן": "ידוע שנחרבה ירושלים על ידי טיטוס... שנת ג' אלפים תתכ"ח לבריאת העולם וכשתחבר אלף תס"ו שנה, שעולים עדן ועדנין ופלג עדן, יהיה סופם שנת ה' אלפים ורצ"ד לבריאת העולם"	בשנה זו נולד האריז"ל שהתחיל שלב חדש בגילוי פנימיות התורה
האריז"ל	ה'רצ"ד - ה'של"ב	ה'תשל"ו	בספרו לקוטי תורה ריש פרשת מקץ כותב על הפסוק "ויהי מקץ שנתיים ימים": "הנה שנתים ימים גימטריא תש"ל. רצונו לומר: כי בכל שנה שס"ה ימים, וב' פעמים שס"ה הוא תש"ל, וכללות ו' אותיות שס"ה שס"ה - גימטריא תשל"ו, כמנין אדנ"י פשוט ומלואו, עולה תרע"א וס"ה, גימטריא תשל"ו. והוא נקרא קץ הימין למעלה"
עמק המלך	תלמיד הרב חיים ויטאל	ה'ת"ח	דרש את הקץ על הפסוק "בזאת יבא אהרן"
רבי נתן שפירא	ה'שמ"ה - ה'שצ"ג	ה'ת"ע	בספרו מגלה עמוקות, פרשת לך לך על הפסוק "במה אדע"
רבי אברהם אזולאי	- ה'ת"ד	ה'תש"ס	בספרו חסד לאברהם (לבוב, ה'תרכ"ג, דף טז): "לסוף ה' אלפים ושבע מאות ושישים ליצירה יתקיים הפסוק "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ""
ילקוט ראובני	- ה'תל"ג	ה'תש"ס	פרשת נח (ז, יז)
אור החיים	ה'תנ"ו - ה'תק"ג	ה'ת"ק	בפרשת פנחס (כו, יט) כותב: "אם היו זוכים ישראל היו נמנים מאה שבעים ושתים שנה שנשארו מהאלף הרביעי, וכיון שלא זכו יתחיל החשבון מהאלף החמישי וחמש מאות מאלף השישי, ומקווים אנו כי הוא זה קץ גלויותינו ויתקיימו כל היעודים הרשומים ויתחילו ניצוצי גילויי הגאולה בהתחלת חמש מאות הבאים לשלום"	בזמן זה החל להתנוצץ אור הגאולה בגילוי ופרסום שיטת החסידות על ידי הבעל שם טוב. בשנת ה'תק"א עלה האור החיים בעצמו לארץ ישראל
רבי יעקב יוסף מפולנאה	- ה'תקמ"ד (תלמיד הבעל שם טוב)	ה'תש"א	בספרו 'תולדות יעקב יוסף' על התורה פרשת כי תשא (ל, יב): "אימתי יהיה נשיאת ראש, בזמן הפקידה, שלא יאחר כשיהיה מספר תש"א"	בשנה זו הגיע הרבי לארה"ב, בשנה זו גם נוסדו שלושת המוסדות מרכז לענייני חינוך, מחנה ישראל והוצאת ספרים קה"ת שנמסרו להנהלתו של הרבי. כל זה היה שלב בהכנת העולם לגאולה
רבי יודא ליב הכהן		ה'תרס"ו	בספרו 'אור הגנוז' על התורה, פרשת ויחי: "באלף הששי ושש מאות וששים ושש שהוא תרס"ו לאלף הששי יקוים כל הרמזים שכתב הזוהר שש מאות לחיי וגו'... וחשבון שלי מרומז בתיבת והנותר גימטריא תרס"ו. ובאלף הו'"
חתם סופר	ה'תקכ"ב - ה'תקצ"ט	ה'תק"ע	בפירושו על התורה (פ' תולדות ד"ה "ויאמר יעקב") דורש על הפסוק "אחרי נמכר גאולה תהיה לו": "כל מקום שנאמר אחרי מופלג, וגלל כן האות השני (המופלג) אחרי אותיות המלה נמכר הם 570, בערכם המספרי נ-ע, מ-ס, כ-מ, ר-ת"
מלבי"ם	ה'תקס"ט - ה'תרל"ט	ה'תרע"ג	בפירושו 'יפח לקץ' על ספר דניאל (ז, כה) כותב: "ויגיע זמן הקץ בשנת תרע"ג והוא מתאחד עם יתר המועדים הבאים בספר כמו שיתבאר"	שנה זו הייתה ערב מלחמת העולם הראשונה, בשנה זו גם נאמר על ידי הרבי הרש"ב סדרת מאמרי חסידות המפורסמים בשם המשך בשעה שהקדימו תרע"ב, המשך זה מהווה נדבך חשוב בגילוי פנימיות התורה

דחיקת הקץ

במספר מקומות מופיע האיסור בחישובי קיצים ובדחיקת הקץ, לדוגמא: רש"י במסכת כתובות כותב שהקב"ה השביע את בנ"י שלא ידחקו את הקץ, היינו שלא ירבו בתחנונים יותר מידי, על דבריו אלו דנים רבים מגדולי הפוסקים, ומבארים מדוע אין זה סותר לציפיה ולבקשה למשיח:

• שבועה זו אינה הלכה למעשה.
• הקב"ה גם השביע את אומות העולם שלא ישעבדו את בנ"י יותר מידי, מכיוון שהם עברו על שבועתם מותר לנו לעבור על שבועתינו^{[דרוש מקור]}.
• לאחר חמשת אלפים ומש מאות שנה אין זה נחשב דחיקת הקץ אלא זמן הקץ.
• כיום לא רק שמותר אלא חובה להרבות בתחנונים, ומצווה גדולה היא
• האיסור הכתוב בגמרא הוא דחיקת הקץ על ידי פעולות קבליות וכדומה

ראה גם בליקוטי שיחות חלק כ' עמ 384.

העבודה בעקבתא דמשיחא

הרבי כותב: כלו כל הקיצין", כולל גם הקיצין של גדולי ישראל בדורות האחרונים, כמו ה"קץ" של הצמח צדק על שנת תר"ח, ה"קץ" של כ"ק אדמו"ר הרש"ב על שנת תרס"ו, וה"קץ" של כ"ק מו"ח אדמו"ר על שנת תש"ג, ואומרים גם בשם כ"ק מו"ח אדמו"ר גם על השנים תש"א ותש"ד - הרי כבר כלו גם הקיצין הללו,

ומה שאמרו ש"אין הדבר תלוי אלא בתשובה" - הרי גם ענין התשובה נעשה כבר, וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר, וגם בשם הגאון הרגצ'ובי, שאנחה של יהודי היא תשובה עילאה, ואם כן, הרי זה כבר הזמן דביאת המשיח.

כל הענינים נשלמו כבר בדורות שלפנינו, ולנו נשארה רק העבודה דבחינת עקביים, וגם עבודה זו נעשתה כבר, ונשאר רק דבר קטן- "אַ קליינעקייט", וכשישלימו זאת - תבוא הגאולה השלימה.

יש להוסיף, שאף שהעבודה עתה היא בבחינת עקב בלבד, הרי נוסף לכך שבזה תלויה שלימות העבודה של כל הדורות, צריך לידע שיש מעלה מיוחדת בעבודה שבבחינת עקב דעקב דוקא. וכידוע שעיקר המעלה היא לא ביחוד או"א, אלא ביחוד זו"ן דוקא.

פסק להבאת משיח

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

מספר פעמים פנה הרבי אל רבנים רבים בתביעה לכתוב פסק שמשיח כבר צריך לבוא. בסעודה של מוצאי יום הכיפורים בשנת תשכ"א פנה הרבי לרבנים שהגיעו מארץ ישראל שיפסקו שעל משיח לבוא מיד. אחד הרבנים ענה: "וכי אנו צריכים להסכים? מי אנו שנסכים? שהרבי יסכים! לאחרי כעבור ימים אחדים בסעודת ליל חג הסוכות שאל אותו הרב את הרבי אודות אופן ההנהגה של הבאים לחצר הרבי בחג, אם עליהם לחגוג יום וב שני של גלויות. ענה הרבי: יום טוב שני של גלויות? הרי יכולתם לחסוך זאת לגמרי!...

בשנת תשמ"ז פנה הרבי לרבנים מרדכי צמח אליהו, והרב שפירא, (שהסכימו).

כשפנה הרבי אל הגאון האדיר רבי משה שטרן, שיכתוב פסק אל ביאת משיח, ורבי משה לא השיב התשובה ברורה, אמר לו הרבי בכאב: הרי כלו כל הקיצין! פסוק שהמשיח יבוא!

לקריאה נוספת

• הרב שניאור זלמן הרצל, הקץ, קץ הגלות לאור שיחותיו הק' של הרבי ודברי גדולי ישראל, חודש סיוון תש"ס, קראון הייטס, ניו יורק.