סימני הסדר – הבדלי גרסאות
מ החלפת טקסט – "המקובל " ב־"המקובל " |
מ החלפת טקסט – "יציאת מצרים " ב־"יציאת מצרים " |
||
| שורה 49: | שורה 49: | ||
אין נוהגים בחטיפת{{הערה|לגנוב}} האפיקומן בבית הרב. ולהעיר ממאמר רז"ל "בתר גנבא גנוב וטעמא טעים"{{הערה|ברכות ה, ב. - הגונב אחר הגנב אף הוא טועם טעם גניבה (רש"י שם), ואף שאולי אין עבירה בידו במקרה זה, הרי בכל זאת טועם הוא טעם הגניבה ועלול הדבר להיות אצלו הרגל אחר כך (רבי [[סעדיה גאון]])}}. | אין נוהגים בחטיפת{{הערה|לגנוב}} האפיקומן בבית הרב. ולהעיר ממאמר רז"ל "בתר גנבא גנוב וטעמא טעים"{{הערה|ברכות ה, ב. - הגונב אחר הגנב אף הוא טועם טעם גניבה (רש"י שם), ואף שאולי אין עבירה בידו במקרה זה, הרי בכל זאת טועם הוא טעם הגניבה ועלול הדבר להיות אצלו הרגל אחר כך (רבי [[סעדיה גאון]])}}. | ||
== מגיד - אמירת ההגדה, סיפור יציאת מצרים (על כוס ב'). == | == מגיד - אמירת ההגדה, סיפור [[יציאת מצרים]] (על כוס ב'). == | ||
צריך לומר את ההגדה בקול רם וב[[שמחה]] רבה ובכוונה גדולה, המנהג הוא לאומרה בניגון. הרבי מהר"ש היה חפץ שכל אחד מהמסובים יאמר את ההגדה בקול. הרבי [[מוהריי"צ]] נהג לומר את ההגדה בקול רם, בזמנים שהוא עצמו לא היה יכול לומר בקול רם היה דורש מן האחרים שיאמרו בקול רם. הרבי לא היה אומר את ההגדה בקול רם, אך היה מורה למגיד ההגדה שיגביה את קולו. | צריך לומר את ההגדה בקול רם וב[[שמחה]] רבה ובכוונה גדולה, המנהג הוא לאומרה בניגון. הרבי מהר"ש היה חפץ שכל אחד מהמסובים יאמר את ההגדה בקול. הרבי [[מוהריי"צ]] נהג לומר את ההגדה בקול רם, בזמנים שהוא עצמו לא היה יכול לומר בקול רם היה דורש מן האחרים שיאמרו בקול רם. הרבי לא היה אומר את ההגדה בקול רם, אך היה מורה למגיד ההגדה שיגביה את קולו. | ||
המיוחד בסיפור יציאת מצרים בליל הסדר, לגבי כל השנה: | המיוחד בסיפור [[יציאת מצרים]] בליל הסדר, לגבי כל השנה: | ||
א. שצריך להיות בדיבור. ב. בדרך סיפור ולא זכירה בעלמא. ג. כתשובה לשאלה. | א. שצריך להיות בדיבור. ב. בדרך סיפור ולא זכירה בעלמא. ג. כתשובה לשאלה. | ||
| שורה 234: | שורה 234: | ||
משנת [[תשי"א]] עד שנת [[תש"ל]], לאחר הסדר (בלילה השני), היה הרבי נוהג להתוועד (כמובן - בלא שתיית "לחיים") בבית הכנסת. | משנת [[תשי"א]] עד שנת [[תש"ל]], לאחר הסדר (בלילה השני), היה הרבי נוהג להתוועד (כמובן - בלא שתיית "לחיים") בבית הכנסת. | ||
חייב אדם לעסוק כל הלילה בהלכות פסח | חייב אדם לעסוק כל הלילה בהלכות פסח וב[[יציאת מצרים]] ולספר על הנסים והנפלאות שעשה [[הקדוש ברוך הוא]] לאבותינו, עד שתחטפנו שינה. | ||
כאשר היינו אברכים, מספר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, היו בליל פסח ערים כל הלילה. בליל פסח השערים פתוחים, ואפשר לקבל בו הרבה. | כאשר היינו אברכים, מספר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, היו בליל פסח ערים כל הלילה. בליל פסח השערים פתוחים, ואפשר לקבל בו הרבה. | ||