דברי כיבושין: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "תפילת מנחה " ב־"תפילת מנחה ") |
מ (החלפת טקסט – " מנחה " ב־" מנחה ") |
||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
בליל יום שלישי של תענית [[י' בטבת|עשרה בטבת]] של אותה שנה, נודע לחסידים כי ברצונו של הרבי לומר שיחה אחרי תפילת ערבית, ובמהלך השיחה עורר הרבי על חשיבות חידוש המנהג, וביקש מהחסידים לפעול בעניין ולדאוג שבקהילות השונות בארץ ובפוצות ינצלו את הזמן אחרי [[תפילת מנחה]] לאמירת דברי התעוררות קצרים במשך מספר דקות, או לאמירת מזמור [[תהילים]] יחד: | בליל יום שלישי של תענית [[י' בטבת|עשרה בטבת]] של אותה שנה, נודע לחסידים כי ברצונו של הרבי לומר שיחה אחרי תפילת ערבית, ובמהלך השיחה עורר הרבי על חשיבות חידוש המנהג, וביקש מהחסידים לפעול בעניין ולדאוג שבקהילות השונות בארץ ובפוצות ינצלו את הזמן אחרי [[תפילת מנחה]] לאמירת דברי התעוררות קצרים במשך מספר דקות, או לאמירת מזמור [[תהילים]] יחד: | ||
{{ציטוט|תוכן=כדאי לעורר על המנהג הנזכר לעיל, שבמקומות שאפשר לפעול זאת, יאמרו אחרי מנחה (לכל הפחות כמה מילים) 'דברי כיבושין', או מזמור [[תהילים]] המתאים לעניינים אלו, ובמקומות שמצד טירחא דציבורא [או מצד ביטול מלאכה, וכיוצא בזה] אי אפשר לפעול זאת – על כל פנים יהרהרו במחשבה עניין של 'דברי כיבושין', ומאחר ש'רחמנא ליבא בעי' – ובפרט עניינים הקשורים בתשובה, ש'עיקר התשובה בלב', הרי מחשבה טובה, הקב"ה מצרפה למעשה|מקור=שיחת ליל צום עשרה בטבת תשל"ח}} | {{ציטוט|תוכן=כדאי לעורר על המנהג הנזכר לעיל, שבמקומות שאפשר לפעול זאת, יאמרו אחרי [[מנחה]] (לכל הפחות כמה מילים) 'דברי כיבושין', או מזמור [[תהילים]] המתאים לעניינים אלו, ובמקומות שמצד טירחא דציבורא [או מצד ביטול מלאכה, וכיוצא בזה] אי אפשר לפעול זאת – על כל פנים יהרהרו במחשבה עניין של 'דברי כיבושין', ומאחר ש'רחמנא ליבא בעי' – ובפרט עניינים הקשורים בתשובה, ש'עיקר התשובה בלב', הרי מחשבה טובה, הקב"ה מצרפה למעשה|מקור=שיחת ליל צום עשרה בטבת תשל"ח}} | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
גרסה מ־06:14, 14 ביולי 2016
מנהג אמירת דברי כיבושין בימי הצומות על מנת לעורר את הקהל להרהר בתשובה, הוא מנהג עתיק שמקורו בדברי חז"ל שחודש על ידי הרבי בשנת תשל"ח.
מנהג זה נוגע לכל ימי התעניות מלבד יום הכיפורים, ונוהגים לחזור על דברי התעוררות לאחר תפילת מנחה. בקהילות חב"ד נוהגים להקרין וידאו בו רואים את הרבי אומר דברי כיבושין לפני הקהל, או לקרוא יחד שיחה של הרבי מאחד ממעמדים אלו.
מקור המנהג
המנהג מופיע לראשונה במסכת תענית: "סדר תעניות כיצד? מוציאין את התיבה לרחובה של עיר, ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין, וכל אחד ואחד נותן בראשו הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כבושין"[1].
הטעם למנהג הוא כפי שכותב הרמב"ם: "כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה"[2].
על אף שהמנהג במקורו מופיע לגבי תעניות הנערכות בעקבות בצורת ומחסור בגשמים, הרב יחיאל מיכל אפשטיין בספרו ערוך השולחן מקשר בין המנהגים וכותב: "וכן בכל תענית כשאומרים דברי מוסר - יאמרו קודם תפילת מנחה"[3].
המנהג נקבע דווקא לזמן תפילת מנחה היות וימי התענית הינם ימי עבודה רגילים, ולא ניתן לדרוש מהציבור להישאר ולשמוע דברי כיבושין בשעות הבוקר על חשבון זמן העבודה[4].
בפועל נוהג זה לא התפשט בתפוצות ישראל.
חידוש המנהג
בשמחת תורה תשל"ח עבר הרבי אירוע לב באמצע ההקפות, ולאחר מכן נותר בחדרו במשך למעלה מחודש עד שיצא אל קהל החסידים. בזמן זה נהג הרבי לדבר בפני הקהל באמצעות המיקרופון, כשהדברים נאמרו מחדרו והועברו לחסידים שישבו בזאל הגדול באמצעים אלקטרוניים.
גם אחרי שהרבי יצא אל הקהל, נמשך נוהג זה במשך כל ימי החורף של אותה שנה, והשיחות נאמרו במוצאי שבת (במקום כפי שהיה נהוג קודם לכן - בצהרי יום השבת).
בליל יום שלישי של תענית עשרה בטבת של אותה שנה, נודע לחסידים כי ברצונו של הרבי לומר שיחה אחרי תפילת ערבית, ובמהלך השיחה עורר הרבי על חשיבות חידוש המנהג, וביקש מהחסידים לפעול בעניין ולדאוג שבקהילות השונות בארץ ובפוצות ינצלו את הזמן אחרי תפילת מנחה לאמירת דברי התעוררות קצרים במשך מספר דקות, או לאמירת מזמור תהילים יחד:
כדאי לעורר על המנהג הנזכר לעיל, שבמקומות שאפשר לפעול זאת, יאמרו אחרי מנחה (לכל הפחות כמה מילים) 'דברי כיבושין', או מזמור תהילים המתאים לעניינים אלו, ובמקומות שמצד טירחא דציבורא [או מצד ביטול מלאכה, וכיוצא בזה] אי אפשר לפעול זאת – על כל פנים יהרהרו במחשבה עניין של 'דברי כיבושין', ומאחר ש'רחמנא ליבא בעי' – ובפרט עניינים הקשורים בתשובה, ש'עיקר התשובה בלב', הרי מחשבה טובה, הקב"ה מצרפה למעשה
— שיחת ליל צום עשרה בטבת תשל"ח
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ מסכת תענית טו, א.
- ↑ ספר זמנים, הלכות תעניות ה, א.
- ↑ ערוך השולחן סתקע"ט ס"ג.
- ↑ מאותה סיבה גם נוהגים לקרוא את ההפטרה של ימי התענית דווקא בזמן תפילת מנחה ולא בזמן תפילת שחרית. להרחבה, ראו: לבוש - אורח חיים סתקס"ו ס"ב.