ביטול הצומות לעתיד לבוא – הבדלי גרסאות
מ החלפת טקסט – " בית המקדש " ב־" בית המקדש " |
מ החלפת טקסט – " " ב־" " |
||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
===טעימה מביטול הצומות=== | ===טעימה מביטול הצומות=== | ||
מעין ביטול הצומות קיים גם בזמננו בזמן ה[[גלות]], ומודגש ב[[מנהג ישראל]] בדורות האחרונים שאינם נוהגים להתענות ב[[תענית בה"ב|תעניות בה"ב]], זאת בגלל הגאולה המתקרבת, ובזמנה יהפכו כל הצומות לימים טובים - לכן כ[[טעימה מהגאולה בדורנו|טעימה מהגאולה]] אין מתענים{{הערה|שיחות ימי תעניות בה"ב תשמ"ח, התוועדויות חלק ג' ע' 258.}}. גם בליל הצום | מעין ביטול הצומות קיים גם בזמננו בזמן ה[[גלות]], ומודגש ב[[מנהג ישראל]] בדורות האחרונים שאינם נוהגים להתענות ב[[תענית בה"ב|תעניות בה"ב]], זאת בגלל הגאולה המתקרבת, ובזמנה יהפכו כל הצומות לימים טובים - לכן כ[[טעימה מהגאולה בדורנו|טעימה מהגאולה]] אין מתענים{{הערה|שיחות ימי תעניות בה"ב תשמ"ח, התוועדויות חלק ג' ע' 258.}}. גם בליל הצום - שבו אוכלים ושותים (בצומות שמתחילים מהבוקר) - למרות שמצד הזמן התחיל כבר יום התענית הנה בזמן זה מודגש יותר ענינו של הצום כעת רצון ולא כיום צער.{{הערה|דבר מלכות שיחת עשרה בטבת וש"פ ויחי [[תשנ"ב]] הערה 45.}} | ||
והעיקר הוא בשנים שבהם הצומות חלים ביום השבת, שקביעות זו מדגישה את הפיכת ימים אלו לימי חג.{{הערה|ראה שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז [[תשמ"ח]] - ספר השיחות חלק ב' ע' 526. שיחות דבר מלכות בלק הנ"ל, דברים הנ"ל ועוד.}} | והעיקר הוא בשנים שבהם הצומות חלים ביום השבת, שקביעות זו מדגישה את הפיכת ימים אלו לימי חג.{{הערה|ראה שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז [[תשמ"ח]] - ספר השיחות חלק ב' ע' 526. שיחות דבר מלכות בלק הנ"ל, דברים הנ"ל ועוד.}} | ||
הפיכת הצום בשנים בהם יום הצום הוא בשבת. הוא משום שכשנדחית התענית לאחרי השבת דיני התענית קלים יותר{{הערה|ראה שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנ"ט סעיף ט.}}, והרי זה מעין ביטולה. | הפיכת הצום בשנים בהם יום הצום הוא בשבת. הוא משום שכשנדחית התענית לאחרי השבת דיני התענית קלים יותר{{הערה|ראה שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנ"ט סעיף ט.}}, והרי זה מעין ביטולה. | ||
נוסף לכך, ביום התענית עצמו מורגשת הטעימה מהגאולה, מעין ביטול הצומות והפיכתם לחג - כאשר ביום הצום מתענגים באכילה ושתיה בסעודות השבת. | נוסף לכך, ביום התענית עצמו מורגשת הטעימה מהגאולה, מעין ביטול הצומות והפיכתם לחג - כאשר ביום הצום מתענגים באכילה ושתיה בסעודות השבת. ויתירה מכך כמבואר בהלכה שביום זה:{{הערה|שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנ"ב סעיף י.}} "אוכל בשר ושותה יין . . ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו". הסיבה ([[פנימיות התורה|הפנימית]]) לכך: יום צום הוא יום של 'עת רצון' ועת סגולה, אלא שזו מתגלית בנפש האדם על ידי קיום דיני היום - התענית. וכשנדחית התענית ללאחרי השבת יום הצום נשאר ביום השבת, ורק 'דיני הצום' נדחים לאחרי השבת{{הערה|ראה צפנת פענח על [[הרמב"ם]] הלכות תענית פרק א הלכה ט ועוד.}}. ויוצא לפי זה שהשבת עצמה הוא יום רצון לה' ויום סגולה, בעוד העניינים השליליים שבה נדחו, יוצא שיום השבת עצמו הוא יום שמחה והתעלות בעבודת ה' מתוך אכילה ושתיה. והרי זה מעין היעוד לעתיד לבוא - שיתגלה תוכנם הפנימי של ימי הצום שהם ימי רצון{{הערה|לקוטי שיחות חלק ל"ג עמוד 156 ואילך.}} ולכך נהגו רבותינו נשיאינו בקביעות כזו לדבר על ביטול הצומות לעתיד לבוא{{מקור|חסר קצת הסברה מה פעלו בזה?}}. | ||