בריש הורמנותא דמלכא: הבדלים בין גרסאות בדף
(עריכה) |
(הרחבת הביאור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{בעבודה מתמשכת|}} | {{בעבודה מתמשכת|}} | ||
'''בריש הורמנותא דמלכא''' - מאמר | '''בריש הורמנותא דמלכא''' - מאמר הפותח את [[ספר הזוהר]]{{הערה|ספר הזוהר חלק א. טו}}, המתאר את [[סדר ההשתלשלות]], החל מהרצון הקדום של [[הקב"ה]] לברוא עולם, ועד לאמירת ה[[עשרה מאמרות]] והתהוות העולם בפועל. בחסידות מצטטים מאמר זה רבות ובמיוחד ב[[מאמר]]י [[ראש השנה]], מכיון שבכל שנה בראש השנה, העולם כביכול חוזר לקדמותו בטרם שנברא, ועל יד [[תקיעת שופר]], מתעורר שוב הרצון של הקב"ה והעולם נברא מחדש. | ||
==לשון המאמר== | ==לשון המאמר== | ||
{{ציטוט|תוכן= בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו ב[[טהירו עילאה]] [[בוצינא דקרדוניתא]]|מרכאות=כן}} | {{ציטוט|תוכן= בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו ב[[טהירו עילאה]] [[בוצינא דקרדוניתא]]|מרכאות=כן}} | ||
תרגום מילולי: בתחילת רצונו של המלך, חקק חקיקה באור העליון, קו המידה | תרגום מילולי: "בתחילת (לפני) רצונו של המלך, חקק חקיקה באור העליון, (ועשהו) קו המידה" | ||
== | ==הביאור== | ||
===בריש הורמנותא דמלכא=== | |||
המאמר מתאר את ראשית [[בריאת העולם]] על ידי [[הקב"ה]], החל מה[[רצון]] הפשוט שהתעורר ב[[עצמות]]ו ית' לברוא עולם, רצונו של הקב"ה לברוא עולם, נמשל למלך שרוצה למלוך על עמו, אך רצון זה מגיע רק לאחר שהעם מחליטים להתבטל ולהכתיר את המלך, וע"י כך מתעורר במלך הרצון וההסכמה למלוך, וזהו גם הפעולה הפנימית בכל שנה ב[[ראש השנה]], עת אשר התהליך של בריאת העולם חוזר על עצמו. בכל שנה בליל ראש השנה, מסתלק רצונו של הקב"ה להוות ולהחיות את העולם, והעולם קיים רק מה"שאריות חיות" ([[קיסטא דחיותא]]) שנשאר בה, ולמחרת ב[[תקיעת שופר]] עם ישראל מעורר אצל הקב"ה את הרצון מחדש (למלוך) להוות ולהחיות את העולם. | |||
אך בבריאת העולם כאשר עוד לא היה את ה"עם" (ישראל) שיעוררו בהקב"ה את הרצון למלוך, ולברוא, הרצון התעורר והגיע על ידי שהקב"ה ראה בעתיד את ה[[תענוג]] שיהיה לו ממעשי ה[[צדיקים]] וכמו שכתוב "במי נמלך, בנשמותיהם של צדיקים"{{הערה|בראשית רבה פ"ח, ז. רות רבא פ"ב א (ג)}} וזה מה שפעל בו את הרצון והתאווה לברוא כזה עולם ועל מצב זה נאמר ב[[תפילה]] "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא". | |||
מהמילים "בריש הורמנותא" ולא סתם ב"הורמנותא" מדייקים שמודבר כאן, לא בתחילת ה"הורמנותא" [=רצון] אלא בדרגה שלמעלה מהרצון (בריש - לפני), דהיינו הרצון הקדום אצל הקב"ה, לברוא את העולם לא התחיל והתעורר בדרגת הרצון שבו כביכול, אלא בעצמותו ממש, ומשם ירד לרצון{{הערה|ספר המאמרים [[תש"ג]] ד"ה אדון עולם אשר מלך}}. | |||
===גליף גליפו בטהירו עילאה=== | |||
===בוצינא דקורדניתא=== | |||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
גרסה מ־04:22, 1 ביולי 2016
|
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
בריש הורמנותא דמלכא - מאמר הפותח את ספר הזוהר[1], המתאר את סדר ההשתלשלות, החל מהרצון הקדום של הקב"ה לברוא עולם, ועד לאמירת העשרה מאמרות והתהוות העולם בפועל. בחסידות מצטטים מאמר זה רבות ובמיוחד במאמרי ראש השנה, מכיון שבכל שנה בראש השנה, העולם כביכול חוזר לקדמותו בטרם שנברא, ועל יד תקיעת שופר, מתעורר שוב הרצון של הקב"ה והעולם נברא מחדש.
לשון המאמר
בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה בוצינא דקרדוניתא
תרגום מילולי: "בתחילת (לפני) רצונו של המלך, חקק חקיקה באור העליון, (ועשהו) קו המידה"
הביאור
בריש הורמנותא דמלכא
המאמר מתאר את ראשית בריאת העולם על ידי הקב"ה, החל מהרצון הפשוט שהתעורר בעצמותו ית' לברוא עולם, רצונו של הקב"ה לברוא עולם, נמשל למלך שרוצה למלוך על עמו, אך רצון זה מגיע רק לאחר שהעם מחליטים להתבטל ולהכתיר את המלך, וע"י כך מתעורר במלך הרצון וההסכמה למלוך, וזהו גם הפעולה הפנימית בכל שנה בראש השנה, עת אשר התהליך של בריאת העולם חוזר על עצמו. בכל שנה בליל ראש השנה, מסתלק רצונו של הקב"ה להוות ולהחיות את העולם, והעולם קיים רק מה"שאריות חיות" (קיסטא דחיותא) שנשאר בה, ולמחרת בתקיעת שופר עם ישראל מעורר אצל הקב"ה את הרצון מחדש (למלוך) להוות ולהחיות את העולם.
אך בבריאת העולם כאשר עוד לא היה את ה"עם" (ישראל) שיעוררו בהקב"ה את הרצון למלוך, ולברוא, הרצון התעורר והגיע על ידי שהקב"ה ראה בעתיד את התענוג שיהיה לו ממעשי הצדיקים וכמו שכתוב "במי נמלך, בנשמותיהם של צדיקים"[2] וזה מה שפעל בו את הרצון והתאווה לברוא כזה עולם ועל מצב זה נאמר בתפילה "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא".
מהמילים "בריש הורמנותא" ולא סתם ב"הורמנותא" מדייקים שמודבר כאן, לא בתחילת ה"הורמנותא" [=רצון] אלא בדרגה שלמעלה מהרצון (בריש - לפני), דהיינו הרצון הקדום אצל הקב"ה, לברוא את העולם לא התחיל והתעורר בדרגת הרצון שבו כביכול, אלא בעצמותו ממש, ומשם ירד לרצון[3].