מנחם מענדל נוביקוב: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "נישא לרעייתו" ב־"נשא את רעייתו") |
מ (החלפת טקסט – "נשא את" ב־"נשא את") |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
נולד בעיירה [[חלאפניץ]] שבמחוז [[מינסק]], לאביו הרב אליעזר ולאמו אסתר רבקה, כאחיין של הגאון החסידי הרב [[שניאור זלמן פרדקין]] מלובלין מחבר ה"תורת חסד". היות שנולד חודשים ספורים לאחר הסתלקות הצמח צדק, נקרא בשם מנחם מענדל על שמו. | נולד בעיירה [[חלאפניץ]] שבמחוז [[מינסק]], לאביו הרב אליעזר ולאמו אסתר רבקה, כאחיין של הגאון החסידי הרב [[שניאור זלמן פרדקין]] מלובלין מחבר ה"תורת חסד". היות שנולד חודשים ספורים לאחר הסתלקות הצמח צדק, נקרא בשם מנחם מענדל על שמו. | ||
בשנת [[תרנ"ו]] נשא את רעייתו צביה (לבית יֵרשוב), והזוג קבעו את מגוריהם בסמיכות להורי הכלה ב[[עיירה]] אנדריאפול, והרב נוביקוב נכנס לעבוד במסחר העצים של חמיו, ובמקביל הקדיש שעות ללימוד ולתפילה, ושימש כשוחט חסידי כשנוצר צורך בעיירה. | בשנת [[תרנ"ו]] [[נישואין|נשא]] את רעייתו צביה (לבית יֵרשוב), והזוג קבעו את מגוריהם בסמיכות להורי הכלה ב[[עיירה]] אנדריאפול, והרב נוביקוב נכנס לעבוד במסחר העצים של חמיו, ובמקביל הקדיש שעות ללימוד ולתפילה, ושימש כשוחט חסידי כשנוצר צורך בעיירה. | ||
הוא הפך לדמות להערצה בקרב תושבי העיירה, וכאשר ביקרו כמה מבני העיר בחצרו של [[אדמו"ר הרש"ב]], הוא שאל אותם אודות הרב נוביקוב והם אמרו עליו ש"אצלו כל הכסף זה ל[[תומכי תמימים]] וכל הספרים זה [[לקוטי תורה]]". | הוא הפך לדמות להערצה בקרב תושבי העיירה, וכאשר ביקרו כמה מבני העיר בחצרו של [[אדמו"ר הרש"ב]], הוא שאל אותם אודות הרב נוביקוב והם אמרו עליו ש"אצלו כל הכסף זה ל[[תומכי תמימים]] וכל הספרים זה [[לקוטי תורה]]". | ||
גרסה מ־07:59, 19 ביולי 2016
הרב מנחם מענדל נוביקוב (תרכ"ז-ט"ז שבט תש"ג) היה שוחט ובודק ובעל שמועה חסידי שפעל תחילה באנדריאפול, ובשנותיו האחרונות - בקהילת חב"ד בתל אביב ובבני ברק.
תולדות חיים
נולד בעיירה חלאפניץ שבמחוז מינסק, לאביו הרב אליעזר ולאמו אסתר רבקה, כאחיין של הגאון החסידי הרב שניאור זלמן פרדקין מלובלין מחבר ה"תורת חסד". היות שנולד חודשים ספורים לאחר הסתלקות הצמח צדק, נקרא בשם מנחם מענדל על שמו.
בשנת תרנ"ו נשא את רעייתו צביה (לבית יֵרשוב), והזוג קבעו את מגוריהם בסמיכות להורי הכלה בעיירה אנדריאפול, והרב נוביקוב נכנס לעבוד במסחר העצים של חמיו, ובמקביל הקדיש שעות ללימוד ולתפילה, ושימש כשוחט חסידי כשנוצר צורך בעיירה.
הוא הפך לדמות להערצה בקרב תושבי העיירה, וכאשר ביקרו כמה מבני העיר בחצרו של אדמו"ר הרש"ב, הוא שאל אותם אודות הרב נוביקוב והם אמרו עליו ש"אצלו כל הכסף זה לתומכי תמימים וכל הספרים זה לקוטי תורה".
בשונה משאר בני משפחתו שהיו מקושרים לאדמו"ר הרב חיים שניאור זלמן מליאדי שהנהיג את חצרו בסמיכות למקום מגוריהם - היה הרב נוביקוב מקושר לאדמו"ר המהר"ש ובהמשך לאדמו"ר הרש"ב ולאדמו"ר הריי"צ.
לא רק בקרב חסידי חב"ד היה דמות למופת והערצה, אלא גם חסידים מחצרות אחרות היו מקבלים ממנו דרכים בעבודת ה' ונהנים ממנו עצה ותושיה, וכך לדוגמא העידו נכדיו של הגאון רבי אהרון ראטה (שייסד לימים את חסידות 'שומרי אמונים') שהיה עומד בקשרי מכתבים עם הרב נוביקוב ומקבל ממנו עצות בעבודת ה'.
בשנת תרצ"ג עלה לארץ ישראל והתיישב בתל אביב ובהמשך קבע את מגוריו בבני ברק ונמנה על הקהילה החב"דית המקומית עד לפטירתו בט"ז שבט תש"ג. נטמן בחלקת חב"ד בהר הזיתים שבירושלים, בסמוך לציון דודו הגאון רבי שניאור זלמן מלובלין.
זכרונותיו
לאורך השנים רשם במחברת מיוחדת סיפורים ששמע מאת זקני החסידים שזכו להסתופף בצילם של רבותינו נשיאינו הראשונים. למחברות אלו נודעה חשיבות רבה בשל האותנטיות שלהן, והסיפורים שבהן התפרסמו על ידי הרב מנחם מענדל קסטל בגליונות היכל הבעל שם טוב י"ג-ט"ו, עם הערות מאת הרב יהושע מונדשיין על מקבילות אחרות לסיפורים.
צאצאיו
- בנו, שניאור זלמן נוביקוב - נפטר בראש חודש אדר תשי"ב.