כח העצמות: הבדלים בין גרסאות בדף
(←סיבתה) |
|||
| שורה 64: | שורה 64: | ||
===סיבתה=== | ===סיבתה=== | ||
*נעלית מממציאות כח העצמות שבנברא שהיא רק בכח העצמות ובנשמות הם עצמם מציאות העצמות. | {{פסקה חסרה}} | ||
*נעלית מממציאות כח העצמות שבנברא שהיא רק בכח העצמות ובנשמות הם עצמם מציאות העצמות. (לקוטי שיחות חלק יב עמוד 75 בהערה 30 בשולי הגליון) (וראה לקוטי שיחות חלק טז עמוד 478) | |||
===התגלותה=== | ===התגלותה=== | ||
גרסה מ־17:57, 28 במאי 2015
כח העצמות הוא הכח לברוא יש מאין ושיורגש ביש כאילו מציאותו מעצמותו, נקרא גם לפעמים כח הא"ס[1] (כח האין סוף). כח זה על אף היותו כח העצמות שהוא כח שנמצא רק בעצמות להיותו הוא הוא עצמו מציאותו מעצמותו נמצא גם בגילויים ממנו באור אין סוף בכדי שעל ידו יהיה בריאת היש הגשמי.
עניינו
העצמות להיותו מציאותו מעצמותו הרי מציאותו אינה כמציאות כל הנמצאים האחרים שמציאותם התחילה איך שהוא ויש למציאותם מקור שחוץ מהם ולמעלה מהם וממילא כל הנבראים והנמצאים יש להם תחילה כלומר לפני התהוותם קדמם העדר מציאותם ורק העצמות הרי הוא מציאותו מעצמותו שלא קדם לו העדר ח"ו - "אין לו תחילה". ולכן נקרא הקב"ה קדמון על שם היותו קדום לכל דבר שלא קדם לו העדר.
אמנם במציאות היש הגשמי תכונה שונה מכל הנמצאים שאחת מתכונתיו הוא הרגש מציאותו כאילו היה מציאותו מעצמותו, ובכדי לברוא מציאות כזו שתרגיש עצמה שמציאותה מעצמותה הרי זה רק ביכולת העצמות לפי שכל הנמצאים האחרים אין להם תכונה זו שיש למציאותם תחילה ורק העצמות שהוא באמת מציאותו מעצמותו ביכולתו להוות ולברוא יש מאין "ולתת" לו הרגשה זו.
אולם להיות שהעצמות אינו בגדר להוות הנבראים והבריאה היא על אור אין סוף בסדר השתלשלות לכן נמצא בהם "כח העצמות". כלומר, הכח של מציאותו מעצמותו, בנמצאים שמצד עצמם אינם מעצמותם רק שכח זה ניתן בהם.
באור אין סוף
סיבתה
אור אין סוף יש לו תחילה והוא כאילו שקדמו העדר מציאותו וממילא אינו מציאותו מעצמותו ואין בו כח העצמות לברוא. אלא שמצד דבקותו בהעצמות שהאור הוא מעין המאור, לכן כשם שהוא אין סוף מצד דבקותו בעצמות על אף היותו מוגבל לכאורה מצד התחלתו כך גם על ידי דבקותו מקבל הוא מהעצמות את כח העצמות לברוא נבראים.
אלא שיש הבדל בין תכונת ה'אין סוף' שבאור לכח העצמות שבו (אף על פי ששניהם אינם מצד האור עצמו להיותו מחודש ו"כעין קדמו העדר") שהאין סוף שבו הוא באור עצמו - שהוא בעצמו אין סוף, משאין כן כח העצמות הרי הוא כדבר נוסף עליו.[2]
גידרה
וכח העצמות שבאור אינו ככח העצמות שבעצמות ממש(ובזה יתרון לכח העצמות שבספירת המלכות, כדלהלן.) לפי: א.שגדר האור הוא 'גילוי' וכח העצמות שבהעצמות הוא למעלה מגילוי, לכן אין כח העצמות שבאור כבעצמות ממש.[3] ב.שמכיוון שהאור מגלה המאור יש לו איזה מציאות ואין העצמות מתגלה בו ממש. בשונה מהארה וספירת המלכות שאינם מציאות כלל [4] ג.גדר האור הוא גילוי העלם ולכן גם פעולת האור הוא באופן של גילוי העלם ואינו פועל התחדשות וכח העצמות עניינו לפעול חידוש דווקא.[5]
פעולתה
אולם ההתהוות בפועל יכולה להיות דווקא על ידי הארת אור אין סוף במלכות לפי שכח העצמות שבמלכות היא בהעלם. והמעורר כח האין סוף שבמלכות הוא האור דווקא שעניינו גילוי כאמור לעיל. ויתירה מזו, שהאור משמש כ'ממוצע' להמשיך את כח העצמות ולגלותו במלכות.[3][6]
וכמו כן בהיש המתהווה שעצם מציאותו היא מכח העצמות וכח העצמות מתגלה בה שהאור הוא 'ממוצע' לגלות ולהעביר את כח העצמות לפעול ההתהוות[7][6]
בספירת המלכות
ההתהוות היא על יד כח העצמות שבספירת המלכות דווקא לפי שכח העצמות שבה היא כפי שהיא בהעצם[דרושה הבהרה].
ביש הנברא
בנשמות ישראל
עבודתם של ישראל לברר את חושך העולם ולעשות דירה בתחתונים הוא בכח העצמות דווקא שנמצא בהם
עניינה
כח העצמות שבהם היא בכדי שעל ידי עבודתם יוכלו לחדש על דרך החידוש שבכח העצמות לברוא יש מאין אלא שאצלם הוא בעיקר באופן הפוך להעלות ולהפוך את היש לאין ובחידוש זה כמה פרטים:
החידוש שבעבודה
הסיבה לכך שעבודתם היא באופן של חידוש היא מכמה סיבות: מצד מציאות העולם הסותרת למציאות של קדושה, מצד שמציאות הקליפה היא העדר,...:
א. מצד מציאות הנבראים עצמם: עבודתם של ישראל לעשות דירה להקב"ה נעשית בדרגה התחתונה ביותר בעולם ה"מלא קליפות וסטרא אחרא שהן נגד ה' ממש לומר אני ואפסי עוד"[8] ומכיוון שמציאותם מנגדת לגמרי לאלוקות עד שהם 'כלים' לקליפה ממילא עבודתם של ישראל לגלות בהם אלוקות הוא לא על ידי שהאלוקות מתגלה מתוכם כלומר שמגלה את הטוב שבהם. שהרי כאמור כל מציאותם היא לְנַגד לה' וגם אינם כלים לקבל אור אלוקי מפני שהם 'מלאים' קליפה, הם כלים לקליפה. ובירורם היא על ידי ביטולם ושבירתם והמשכת האלוקות בהם הוא 'חידוש' על דרך חידוש הבריאה יש מאין.[9]
- (בפרט האמור שמציאותם מנגדת לאלקות וישראל מבררים אותם כמה פרטים:
- אשהתנגדותם לאלוקות היא מציאות אמיתית שמכיוון ש"כל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמיתית הימצאו"[10] והוא - הקב"ה - מציאות אמיתית, ממילא אף כל הנמצא ממנו אמיתי וגם מציאות המנגד הוא אמיתי. והוא מיכולתיו של הקב"ה שהוא "נמנע הנמנעות" הן להחיות בכל רגע הנברא ויחד עם זאת ש הוא יהיה מציאות מנגד (ואמיתית!).
- ויוצא שעבודתו של היהודי לברר המנגד הוא מלחמה נגד מציאות אמיתית שתוקפה וחזקה ב"לנגד" נובע מצד הקב"ה שהוא נמנע הנמנעות וביכולתו לברוא מציאות אמיתית שתנגד לו. וממילא מודגש יותר גודל ה'חידוש' שבעבודה זו להפוך מנגד אמיתי לקדושה.[11][12]
- ב. גם זה שישראל מבררים את מציאות הגשמי על ידי שמגלים בו את כח העצמות שבו (וכאמור לעיל בערך, שמציאותו של היש הגשמי הוא מהיש האמיתי ועבודתם של ישראל לגלות זאת) היא 'חידוש' ביש הגשמי על אף שכח העצמות הוא עיקר מציאותה. לפי שזה מה שהיש הגשמי הוא מציאות העצמות אינו מצד עצם מציאותה שהיא עצמה היא ההיפך מאלקות, אלא שמצד העצמות שהוא כל יכול ונושא הפכים ויכול לשאת גם מציאות שמנגדת לאלוקות.[13] (לכן כשמגלה את כח העצמות אינו מגלה את עניין העולם אלא את העצמות שנושא גם את העולם).[14])
ב. מצד גדר מציאות הקליפה עצמה: (נוסף לזה שקליפה מנגדת לקדושה ולכן עצם ההפיכה מחושך הקליפה לקדושה הוא 'חידוש')מציאות הקליפה היא 'העדר'[דרושה הבהרה] וא"כ מציאות העולם כפי שהיא מצד הקליפה היא מציאות של העדר ועל ידי העבודה שמהפכים את המציאות לקדושה 'מחדשים' את מציאותה. [15]
ג. (בתקעו ס"ז משמע שחוץ מהבירורים שלזה צריך כח העצמות יש גם את המשכת האור הובא בהערה 31 בחלק יב ומשמע שהרבי מקשר שני העניינים שלפי שיש חידוש בבירור התחתון ולזה צריך כח העצמות על ידי זה גופה נמשך העצמות עניין הב' ויש לעיין בזה עוד)
עיקר פעולתה
ומצד זה שעיקר פעולתו של כח העצמות הוא ב"התחדשות" (כנזכר לעיל (בפרק 'החידוש שבעבודה' סעיף א') לכן הכח מתגלה בעיקר בבירורים אלו שעניינם חידוש:
- כח זה מתגלה בנשמה בעיקר בעת ירידתה והתלבשותה בגוף ונפש הבהמית החומרית שבירידתה מטה מטה דווקא אז יש בה כח העצמות לברר ולעשות נפש הבהמית כלי לאלוקות.[16]
- בבירור בדרך התלבשות דווקא ולא באופן של המשכת אור מלמעלה למטה. שבירור זה הוא בעיקר בנשמות שעבודתם באופן של עבד פשוט שמציאות גופם ונפשם הבהמית וכל הדברים הגשמיים אצלם הם חומריים וגסים ולכן בעבודתם דווקא יש התחדשות ולכן דווקא בהם מתגלה כח העצמות.[16]
- ולכן גם עיקר ה'חידוש' הוא בעבודה באותם המקומות והעניינים שהם "מלאים קליפה וסטרא אחרא" משאין כן מקומות שאינם תחתונים ממש כמשכן ומקדש אינם התחדשות גמורה.[17]
- מבין כל הנבראים עיקר פעולת החידוש הוא בגופו ונפשו הבהמית של האדם להיות שרק הוא ביכולתו להיותו נגד ה' ממש לפי ששאר בעלי החיים והנבראים אף שמציאותם מהקליפה אינם עוברים על רצון ה' "ופקדתו יתברך שמרה רוחם" ולכן כאשר האדם מהפך את את גוף האדם שהוא עפר מין "האדמה" שיהיה על שם "אדמה לעליון"[18] הרי זה חידוש.[19]
סיבתה
- נעלית מממציאות כח העצמות שבנברא שהיא רק בכח העצמות ובנשמות הם עצמם מציאות העצמות. (לקוטי שיחות חלק יב עמוד 75 בהערה 30 בשולי הגליון) (וראה לקוטי שיחות חלק טז עמוד 478)
התגלותה
- דווקא בירידת הנשמה בגוף מתגלה בה כח זה מצד הגוף (ראה לקוטי שיחות חלק טז ע 478)
דירה בתחתונים
על ידי עבודה באופן של חידוש בכח העצמות דווקא נשלמת הכוונה דדירה בתחתונים משום:
- עבודה מצד התחתון עיקר העניין של עבודה בכח עצמו הוא כשהתחתון 'מחדש' משום שאם העבודה היא בהמשכת אור (או גילוי אור) אין זה מצד התחתון ורק כאשר מציאות התחתון נפרדת לגמרי מאלוקות והאדם התחתון 'מחדש' את שייכותו לאלוקות נפעל הדירה על ידי התחתון בעבודת האדם [דרוש מקור: ראה לקוטי שיחות חלק ו עמוד 23 הערה 74 בסופו וצ"ע אם זה הכוונה.]
- המשכת העצמות בזה שיש כח העצמות בעבודה, גם המשכת "העצמות" שבדירה הוא על ידי עבודת המטה..(לקוטי שיחות חלק יב עמוד 73)
- דירה בנשמות ישראל בהתגלותה דווקא מתגלית מעלת ישראל ונשלמת הכוונה דדירה בתחתונים (ראה לקוטי שיחות חלק טז ע' 478)
החידוש שבה על כח העצמות שביש הנברא
- כח העצמות שבישראל היא כי מציאותם היא העצמות (לקוטי שיחות חלק יב ע' 75 הערה 30 בשולי הגליון)וראה גם לקוטי שיחות חלק טז עמוד478
- כח העצמות שביש מתגלה על ידי ישראל באופן של חידוש שזה מורה שכח העצמות שבהם נעלה מכח העצמות שבנברא(התוועדיות תשמ"ט ח"ד עמוד 272 הערה 60)
- החידוש שמיש לאין גדול מהחידוש שמאין ליש על דרך מאמר חז"ל מין שמיא מיהב יהבי מישקל לא שקלי.(התוועדויות תשמ"ט ח"א עמוד 293 הערה 23)
- ההכרח לזה הוא שחידוש של יש מאין נעשה בשביל עבודת ישראל ומזה מוכח שחידושם של ישראל נעלה יותר. (התוועדויות תשמ"ט ח"א שם)
רמז בפסוקים ומאמרי חז"ל
תורת האדם התפרשה אחרונה
ועל פי זה גם מובן מאמר חז"ל[20] "כשם שיצירתו של אדם לאחר חיה ועוף כך תורתו התפרשה אחר חיה ועוף"[21] שסיבת איחור יצירת האדם היא להיותו פחות מכל החיות והבהמות שהם אינם מתאווים למרות על ציווי ה' וגופו של האדם מתאווה גם לאיסורים. שלכן אמרו חז"ל[22]: שבשעה שאדם חוטא אומרים לו "יתוש קדמך".[23] ולכן עבודת בירור גוף החיות והבהמות קלה יותר מבירור גוף האדם לפי שהם אינם עוברים על רצון ה' ולכן אינה קשה כל כך כעבודת בירור גופו של יהודי שהיא יכולה למרוד בה'.
אולם זה עצמו הוא מעלתו שעל ידי הפיכת גופו שבא מין האדמה להיות על שם "אדמה לעליון" מתגלה בו כח העצמות וזה הטעם האמיתי לכתיבת תורתו בסוף אחרי חיה ובהמות לפי שבו דווקא מתגלה כח העצמות ("סוף מעשה עלה במחשבה תחילה").[24]
גדולים מעשה צדיקים
(התוועדויות תשמ"ט ח"א עמוד 293)
ויכולו נעשה שותף
לקוטי שיחות חלק ו עמוד 22 ואילך ובהערה 73 שם
קישורים חיצוניים
- אדמו"ר הזקן - ספר התניא אגרת הקודש סימן כ'
- הרב יואל כהן - ספר הערכים ערך אוא"ס (א) פרק ט - כח העצמות שבו.
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ ספר התניא אגרת הקודש סימן כ' וראה הביאור בזה במאמר באתי לגני תשכ"ב.
- ↑ ראה מאמר דיבור המתחיל: "זה היום" תשכ"ה (תורת מנחם - התוועדויות חלק מ"א בתחילתו) הטעם לזה שהאין סוף הוא מצד המאור שבעצמות וכח העצמות הוא מהעצמות ממש שלמעלה מהמאור שבו ולפי שהאור דבוק במאור לכן אינו מקבל את כח העצמות במציאותו ממש ולפי שא"א לחלק בהעצמות ח"ו בין מדרגיות לפיכך יש בו הכל.
- ↑ 3.0 3.1 ספר המאמרים תרס"ו עמוד תקכח (מהדורה החדשה - עמוד תרצו).
- ↑ מאמר דיבור המתחיל תודיעני תש"ח פרק כ"ד
- ↑ מאמר דיבור המתחיל זה היום תשכ"ה. (תורת מנחם התוועדויות חלק מ"א עמוד 6.
- ↑ 6.0 6.1 לקוטי שיחות חלק טז עמוד 441 הערה 57.
- ↑ מאמר דיבור המתחיל יחיינו מיומיים תרצ"ד (ספר המאמרים תרצ"ד עמוד [דרוש מקור]) קונטרס 'עניינה של תורת החסידות' הערה 131
- ↑ ספר התניא פרק לו
- ↑ לקוטי שיחות חלק ו עמוד 73 ואילך חלק יב עמוד 74 ואילך.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם הלכות יסודי התורה א, א.
- ↑ ראה בכל זה שיחת פרשת כי תצא תשמ"ט (תורת מנחם - התוועדויות תשמ"ט חלק ד עמוד 268).
- ↑ בפשטות אילו לא היה מציאות אמיתית (אלא דמיון בלבד שמציאותו האמיתית היא אלוקות) לכאורה לא היה צורך בכח העצמות דווקא מפני שאז העבודה היתה בלגלות את מציאותה האמיתית של הנברא ודווקא משום שמציאותו מנגדת באמת לאלוקות ממילא הבירור בו הוא חידוש לגמרי ביחס למציאותו והוא כמציאות חדשה ממש
- ↑ השייכות של היש הנברא אל העצמות הוא, שממנו כל מציאות אבל לא בתוכנו שהרי אדרבה בתוכנו הוא ההיפך מאלוקות.
- ↑ ראה לקוטי שיחות חלק יב עמוד 75 הערה 30. (מבאר שם את החידוש שבגילוי אחדותו בעולם ולכאורה הוא הדין בנידון זה) וראה ספר המאמרים מלוקט חלק ג עמוד ה הערה 23 (מהדורה החדשה -חלק א עמוד 43) וראה גם תורת מנחם התוועדויות תשמ"ט עמוד 727 הערה 60.
- ↑ לקוטי שיחות חלק ו עמוד 23 הערה 73.
- ↑ 16.0 16.1 ספר המאמרים תרס"ו עמוד שנ"ד ואילך (מהדורה החדשה - עמוד תסז ואילך).
- ↑ לקוטי שיחות חלק ו עמוד 23 הערה 74.
- ↑ ישעיהו יד, יד. וראה ספר עשרה מאמרות מאמר אכ"ח פרק ל"ג, של"ה חלק תורה שבכתב סוף הדרוש צאן יוסף.
- ↑ לקוטי שיחות חלק ז עמוד 79. (וראה לקוטי שיחות חלק טו עמוד 247 הערה 38 וצ"ע)
- ↑ רש"י תחילת תזריע ממדרש רבה שם.
- ↑ שהלכות חיה ועוף התפרש בפרשת שמיני (ויקרא [דרוש מקור]) ואילו הלכות בקשר ללידת האדם בפרשה לאחריה פרשת תזריע (ויקרא [דרוש מקור]).
- ↑ מדרש הנ"ל, תלמוד בבלי סנהדרין לח, א.
- ↑ ראה תניא פרק כט (דף לו תחילת עמוד ב).
- ↑ לקוטי שיחות חלק ז עמוד 74 ואילך.