שניאור זלמן גרליק: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "קורות חיים" ב־"תולדות חיים") |
מ (החלפת טקסט – "רבה של כפר" ב־"רבו של כפר") |
||
| שורה 43: | שורה 43: | ||
בתום המלחמה הבריח את הגבול דרך לבוב כמו חסידים רבים ("[[יציאת רוסיה תש"ו]]"), ולאחר תלאות רבות הגיע עם בני משפחתו לארץ הקודש, לקראת [[חג השבועות]] [[תש"ט]], כאן השתקע ב[[כפר חב"ד]]. | בתום המלחמה הבריח את הגבול דרך לבוב כמו חסידים רבים ("[[יציאת רוסיה תש"ו]]"), ולאחר תלאות רבות הגיע עם בני משפחתו לארץ הקודש, לקראת [[חג השבועות]] [[תש"ט]], כאן השתקע ב[[כפר חב"ד]]. | ||
== | ==רבו של כפר חב"ד== | ||
הרב גרליק לא נח על זירי דפנה, ועם הגיעו ל[[כפר חב"ד]] החל לארגן שיעורי תורה, ואף דאג לשפץ מבנה עבור המקווה. החסידים שהכירו בגאונותו ותכונותיו התרומיות ביקשו למנותו כרב, אולם הוא ברוב צניעותו חשש לקבל עליו את התפקיד. את חששותיו אלו כתב לאדמו"ר הריי"צ שבירך אותו בברכת 'מזל טוב' לרגל התמנותו. | הרב גרליק לא נח על זירי דפנה, ועם הגיעו ל[[כפר חב"ד]] החל לארגן שיעורי תורה, ואף דאג לשפץ מבנה עבור המקווה. החסידים שהכירו בגאונותו ותכונותיו התרומיות ביקשו למנותו כרב, אולם הוא ברוב צניעותו חשש לקבל עליו את התפקיד. את חששותיו אלו כתב לאדמו"ר הריי"צ שבירך אותו בברכת 'מזל טוב' לרגל התמנותו. | ||
גרסה מ־18:23, 5 בנובמבר 2014
הרב שניאור זלמן גרליק (כ"ה סיון תר"מ - ח' סיון תשל"ד) מהתלמידים הראשונים בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש רבו של כפר חב"ד. ענוותן, שקדן ומקושר לרבותינו אדמו"ר הרש"ב, אדמו"ר הריי"ץ והרבי.
תולדות חיים
ילדותו
הרב גרליק נולד ביום כ"ה בסיון תר"מ בעיר רוגצ'וב שבבלורוסיה, לאביו הרב יהושע, מחסידי אדמו"ר הרש"ב ולאמו שהיתה בת מאומצת אצל דודה ר' הירשל, שו"ב בבית אדמו"ר הצמח צדק. מראשוני תלמידי תומכי תמימים ליובאוויטש, היה רב בערי רוסיה ובכפר חב"ד במשך למעלה משבעים שנה. הוא היה רב פיקח, תקיף מחד, ובעל חסד גדול מאידך.
בתומכי תמימים
בהיותו בגיל 17 נסע עם אביו לחתונת אדמו"ר הריי"צ שהתקיימה בליובאוויטש. כידוע בימי השבע ברכות הכריז אדמו"ר הרש"ב על הקמת ישיבה, שברבות הימים הייתה לישיבת 'תומכי תמימים' המפורסמת. הרב גרליק ששמע את דברי הרבי, הבין כי בהשגחה פרטית הגיע בפעם הראשונה בחייו לליובאוויטש דווקא כאשר הרבי מודיע על הקמת ישיבה. בתום הסעודה ניגש לרבי ללא היסוס וביקש להתקבל לישיבה החדשה.
ואכן, הרב גרליק היה אחד מעשרת התמימים הראשונים שנתקבלו לישיבה. כבר בצעירותו היתה התמדתו בלימוד התורה לשם דבר. כשהגיע ל'תומכי תמימים' השקיע עצמו בעומקה של הלכה, מלבד השיעורים הקבועים בגמרא ובחסידות. במשך שלוש שנים סיים ללמוד את כל חלקי השולחן ערוך, והוסמך להוראה על ידי הרב דוד יעקובסון, מו"צ בליובאויטש.
מצד ענוותנותו נרתע בתחילה מלהיבחן להוראה, אולם אדמור הרש"ב אמר לו: "אז מ'גיט דארף מען נעמען" [= כשנותנים צריכים לקחת].
לאחר שעמד בבחינה זו, נשלח על ידי אדמו"ר הרש"ב לקבל 'סמיכה לרבנות' מהרב הערש-בער, שהיה ממלא מקומו של רבי יצחק אייזיק מויטבסק, מחסידיו המפורסמים של אדמו"ר הזקן. על 'סמיכה' זו נהג הרב גרליק לומר: "אני המוסמך השלישי מאז אדמו"ר הזקן". שכן ידוע שאדמו"ר הזקן הסמיך רק אחד בסמיכת חכמים - הרב יצחק אייזיק מויטבסק. רבי יצחק אייזיק הסמיך את ממלא מקומו ר' הערש בער, וזה האחרון הסמיך את הרב גרליק.
לאחר מכן הוסמך גם על ידי הרב דוד צבי חן, הרד"צ, רבה של צ'רניגוב, אצלו גם עשה את השימוש.
חתונתו ומשפחתו
לאחר שקיבל 'סמיכה' מגדולי הרבנים על פי הוראת אדמו"ר הרש"ב, נישא ומונה לרב.
היה זה בשנת תרס"א כאשר הרב אברהם וואלצ'וק, רבה של העיירה ברעזנא הסמוכה לצ'רניגוב, נפטר. בצוואתו הורה לידידו הר' דוד צבי חן למצוא חתן לבתו שיהיה ראוי גם למלא את מקומו ברבנות.
לאחר הפטירה נסע הרד"צ לחודש תשרי לליובאוויטש, ובהזדמנות זו שאל את אדמו"ר הרש"ב מי ראוי להיות חתן ורב בברעזנא? אדמו"ר הרש"ב הציע מיד את הרב גרליק. ואכן הרב גרליק נשא עם בת הרב וואלצ'וק, וביום חתונתו מונה לרבה של העיירה. במקום זה כיהן כרב במשך חצי יובל שנים.
להרב גרליק נולד בן ושני בנות: הרב אברהם שמואל גרליק, תושב כפר חב"ד. בתו חיה רבקה נישאה להרב נחום טרבניק, ששימש כרבה של כפר חב"ד. בתו השניה התחתנה עם הרב נחום גורלניק.
נדודיו
במשך כל השנים הנהיג הרב גרליק את קהילתו ביד רמה. הוא המשיך בתפקידו זה גם לאחר פרוץ המהפכה הקומוניסטית, כאשר הקומוניסטים רדפו אחר הרבנים והצרו את צעדיהם. את תפקידו זה עשה במסירות נפש רבה. באותם שנים נשלח על ידי אדמו"ר הרש"ב לשליחויות שונות. כמו כן שימש כשד"ר של ישיבת 'תומכי תמימים'.
בלחץ השלטונות נאלץ לעזוב את העיירה בשנת תרפ"ז. הוא ומשפחתו העתיקו את מקום מגוריהם לעיר סנובסק שם כיהן כרב העיר באופן בלתי רשמי. גם שם רדפו אותו השלטונות עד חורמה, ושוב נאלץ לקחת את מקל הנדודים ועבר לויטבסק.
בינתיים פרצה מלחמת העולם השניה, והרב גרליק עם משפחתו ברחו מאימת הכובש הנאצי. הם הגיעו לעיירה דוברניקה בפרברי העיר סטלינגרד. קרבות עקובים מדם התחוללו סביב העיר והרב גרליק היה נתון בסכנה. בניסי ניסים ניצל בזכות קצין יהודי בצבא האדום. הוא שיחד נהג רכב צבאי שהבריח את הרב ובני משפחתו הרחק מהעיר.
לאחר תקופת נדודים קשה הגיע לטשקנט שבאוזבקיסטן, שם התקבצו חסידים רבים. הרב גרליק מסר את נפשו למען החזקת היהדות בעיר. הוא דאג שילדים ילמדו תורה וגם טרח בבניית מקווה טהרה.
בתום המלחמה הבריח את הגבול דרך לבוב כמו חסידים רבים ("יציאת רוסיה תש"ו"), ולאחר תלאות רבות הגיע עם בני משפחתו לארץ הקודש, לקראת חג השבועות תש"ט, כאן השתקע בכפר חב"ד.
רבו של כפר חב"ד
הרב גרליק לא נח על זירי דפנה, ועם הגיעו לכפר חב"ד החל לארגן שיעורי תורה, ואף דאג לשפץ מבנה עבור המקווה. החסידים שהכירו בגאונותו ותכונותיו התרומיות ביקשו למנותו כרב, אולם הוא ברוב צניעותו חשש לקבל עליו את התפקיד. את חששותיו אלו כתב לאדמו"ר הריי"צ שבירך אותו בברכת 'מזל טוב' לרגל התמנותו.
היה זה ביום כ' כסלו תש"י, ומאז כיהן הרב גרליק כרבו של כפר חב"ד במשך עשרים וחמש שנים, עד יומו האחרון.
הרב גרליק התמסר מאוד לתפקידו החשוב, והיה אב נאמן לקהל עדתו. ביתו היה פתוח כל שעות היממה, וכל תושב ידע כי הוא יכול לפקוד את בית הרב כל אימת שירצה. על מסירות נפשו תעיד העובדה שלעת זקנותו יצא לגייס כספים עבור בניית המקווה.
בשנת תשי"ח, לאחר התחלת בניית המקווה בכפר חב"ד, התברר כי אין די תקציב לבניה. הרב גרליק יצא לארצות הברית כדי לאסוף כסף למרות שכבר היה קרוב לשמונים. הוא כיתת רגליו ממקום למקום כבחור צעיר. על מעשהו זה התבטא הרבי מלך המשיח בפני אחד החסידים (תוכן הדברים): "הלוואי על רבים אותו מרץ נעורים שיש לרב גרליק. למרות גילו המופלג, הוא נוסע ובא כאחד הצעירים. יש הרבה מה ללמוד ממנו".
מקושר להרבי
כשנכנס הרב גרליק ליחידות הראשונה, קם הרבי ממקומו וביקש ממנו לשבת. "הרי אתם מגדולי וזקני אנ"ש", אמר לו הרבי. אך הרב גרליק מיאן באומרו: "אצל רבי איני יושב". "אם כך גם אני לא אשב", השיב לו הרבי. הרב גרליק לא ויתר ואמר: "לא באתי לגאון וגדול, באתי אל 'רבי' ואצל 'רבי' אף פעם לא ישבתי ולכן גם עתה לא אשב".
הרבי התיישב והרב גרליק עמד במשך כל היחידות שנמשכה שלוש וחצי שעות. הרבי התעניין במצב הרוחני והגשמי של הכפר. הרב ענה על כל השאלות ואף זכה לקבל שורה של הוראות והדרכות.
במשך השנים קיבל מכתבים והוראות רבות מהרבי בענייני הכלל והפרט. תמיד טען שהצלחתו בתפקיד אינה שלו, ואם בני קהילתו נשמעים לו, הרי אין זה מחמת תכונותיו, אלא מפני שהוא פועל כמקל של הרבי "רק כוחו של המשלח עובר דרכי".
הרב גרליק הקים גמ"ח מיוחד ממנו הלוה סכומים גדולים לתושבי הכפר כסיוע לפרנסת הבית. כל השנים דאג להרחיב את הגמ"ח, והוא בעצמו תרם סכומים גדולים כדי שיוכל לסייע לתושבים להתקיים בכבוד.
שקידתו והתמדתו היו לשם דבר. יודעי דבר סיפרו כי עבר מספר פעמים על כל הש"ס עם פירושי רש"י ותוספות. הוא שינן אין ספור פעמים את כל חלקי השולחן ערוך, וכמעט בכל שעות היממה היתה לו קביעות עיתים לתורה.
פטירתו
| ערך מורחב – התאונה בז' סיון תשל"ד |
במוצאי אסרו חג של חג השבועות, ח' סיון תשל"ד היה נוכח במכונית שעשתה דרכה מחתונה בירושלים למרכז הארץ, יחד עם חמישה חסידים נוספים. מסיבה שאינה ברורה, סטתה המכונית מנתיב הנסיעה והתהפכה מספר פעמים לרוחב הכביש. רוב הנוסעים עפו מהרכב, חלקם נפצעו אנושות וחלקם נהרגו במקום, ביניהם הרב גרליק.
לאחר פטירתו נתמנה חתנו, הרב נחום טרבניק, לממלא מקומו כרבו של כפר חב"ד, ואילו הרב מרדכי אשכנזי מונה למו"צ של כפר חב"ד. לאחר פטירתו של הרב טרבניק, ירשו הרב אשכנזי.
לקריאה נוספת
- יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בארץ הקודש, בהוצאת חזק, תשע"ב
קישורים חיצוניים
| הקודם: - |
רבה הראשי של כפר חב"ד | הבא: הרב נחום טרבניק |