פאה נכרית – הבדלי גרסאות
מ החלפת טקסט – "וא"כ " ב־"ואם כן " |
מ החלפת טקסט – "אח"כ " ב־"אחר כך " |
||
| שורה 161: | שורה 161: | ||
{{ציטוטון|שיטת הפוסקים המחמירים הוא או בשביל חשש מראית העין או משום שהם משיער המת שאסור בהנאה או משום הרהור או משום דת יהודית או משום חוקות הגויים, ואם כן בזמננו שנתפשט שבנות ישראל הכשרות הולכות בפאה נכרית, והקלות דעת וכל שכן נכריות אינן הולכות רק בגילוי שערות ממש, לא שייך כל החששות. '''ומה שהביא רשימות של כמה גדולים שאסרו, טעם של רובם לא שייך בזמננו'''}}. | {{ציטוטון|שיטת הפוסקים המחמירים הוא או בשביל חשש מראית העין או משום שהם משיער המת שאסור בהנאה או משום הרהור או משום דת יהודית או משום חוקות הגויים, ואם כן בזמננו שנתפשט שבנות ישראל הכשרות הולכות בפאה נכרית, והקלות דעת וכל שכן נכריות אינן הולכות רק בגילוי שערות ממש, לא שייך כל החששות. '''ומה שהביא רשימות של כמה גדולים שאסרו, טעם של רובם לא שייך בזמננו'''}}. | ||
'''והגאון רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר, לשעבר רב ומו"צ בנתיבות | '''והגאון רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר, לשעבר רב ומו"צ בנתיבות ואחר כך רב ומו"צ בשכונת רוממה בירושלים, כתב {{הערת שוליים|בספרו "אבני ישפה" חלק ה' סימן קמ"ה.}}:''' | ||
{{ציטוטון|בזמננו יש מודעות רחוב שבני אדם תולים ברחובות על האיסור של הפאה הנכרית, וכמה הדבר חמור. אבל כפי מה שהוכחנו שכיום הדבר ברור שאין כאן מראית העין, לא שייכים דברי הפוסקים שאסרו הפאה משום מראית העין, כי היום השתנתה המציאות. '''ולכן מי שתולה מודעה על חומר האיסור, הוא מטעה את הרבים''', כי יש על מה לסמוך}}. | {{ציטוטון|בזמננו יש מודעות רחוב שבני אדם תולים ברחובות על האיסור של הפאה הנכרית, וכמה הדבר חמור. אבל כפי מה שהוכחנו שכיום הדבר ברור שאין כאן מראית העין, לא שייכים דברי הפוסקים שאסרו הפאה משום מראית העין, כי היום השתנתה המציאות. '''ולכן מי שתולה מודעה על חומר האיסור, הוא מטעה את הרבים''', כי יש על מה לסמוך}}. | ||
| שורה 185: | שורה 185: | ||
בשנת תשס"ד קמו מספר אנשים, ועוררו שוב את הענין, והציגו את הדברים בפני הגרי"ש אלישיב, שפסק לאסור שיער הודי (והקים את ההכשר המפורסם של הגר"מ גרוס, המפקח על מקור השיער). אולם הגר"ש וואזנר חלק עליו, שדעתו היתה להתיר (במקום הדחק) פאה העשויה משיער הודי. ואת דבריו הביא בנו, הגאון רבי בן ציון יעקב הלוי וואזנר שליט"א, אב"ד דבד"ץ ובית הוראה שבט הלוי במונסי {{הערת שוליים|ראה קובץ "אור ישראל" ל"ו}}: | בשנת תשס"ד קמו מספר אנשים, ועוררו שוב את הענין, והציגו את הדברים בפני הגרי"ש אלישיב, שפסק לאסור שיער הודי (והקים את ההכשר המפורסם של הגר"מ גרוס, המפקח על מקור השיער). אולם הגר"ש וואזנר חלק עליו, שדעתו היתה להתיר (במקום הדחק) פאה העשויה משיער הודי. ואת דבריו הביא בנו, הגאון רבי בן ציון יעקב הלוי וואזנר שליט"א, אב"ד דבד"ץ ובית הוראה שבט הלוי במונסי {{הערת שוליים|ראה קובץ "אור ישראל" ל"ו}}: | ||
{{ציטוטון|אחרי שנתגלה שחלק מהפאות העשויים משיער טבעי, מקורם בארץ הודו מאיזור הנקרא "טירופטי", ושם גוזזים השיער בבית ע"ז, | {{ציטוטון|אחרי שנתגלה שחלק מהפאות העשויים משיער טבעי, מקורם בארץ הודו מאיזור הנקרא "טירופטי", ושם גוזזים השיער בבית ע"ז, ואחר כך נמכר לתעשיית הפאות, יש לדון האם יש בפאות אלו משום איסור ע"ז או תקרובת, ודבר זה נשאל לחכמים ולזקנים, ובראשם לא"א מו"ר הגאון שליט"א. והנה כאשר נשאתי ונתתי עמו, ראיתי דעתו נוטה שאמנם מדינא שפיר יש למצוא צדדים להקל, וכאשר גילה דעתו גם כן בכתובים... [ומסיק]: ולהלכה, לאור מה שנתפרסם בחוצות מכתבי א"א מו"ר עט"ר ונשיאנו הגאון הגדול פוסק הדור הגר"ש הלוי וואזנר שליט"א, ומה שזכיתי לדבר עמו בנד"ד כמה פעמים פה אל פה, ואחר שנתלבנו הדברים בעיון רב גם בבית מדרשינו בין ת"ח וחברים מקשיבים וברוב עם, הרינו מפרסמים לבקשת רבים קיצור הפסק. א. פאה שמקורה ודאי מטירופטי ושאר מקומות ע"ז אין להשתמש בה ולכן יש להשתדל בכל עוז להחליפה, אולם בשעת הדחק, או מי שאין היכולת בידה, מותרת ללובשה זמנית. ב. פאות מכל שאר עיירות ומדינות מותרות. ג. ספק מקום מוצאם, מותרות. ד. פאות בלונד מותרות, בתנאי שאין שיער ע"ז ניכר בהן, ואינו הרוב. ה. ספק מהיכן התערובת, מותרת}}. | ||
כדבריו כתב גם הגאון רבי חיים יוסף דוד ווייס שליט"א, דיין ומורה צדק סאטמר אנטוורפן {{הערת שוליים|הובא בקובץ אור ישראל ל"ו}}: | כדבריו כתב גם הגאון רבי חיים יוסף דוד ווייס שליט"א, דיין ומורה צדק סאטמר אנטוורפן {{הערת שוליים|הובא בקובץ אור ישראל ל"ו}}: | ||