ליובאוויטש – הבדלי גרסאות

באותה שעה גרו בליובאוויטש מאה ועשר משפחות. את הבתים בנה באותו שטח שלמד בו כ"ק אביו אדמו"ר הזקן אצל הרב יששכר בער.

מיד כשהתיישב כ"ק אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש התחילו לנהור לליובאוויטש [[אנ"ש]] מכל המדינה.

בקיץ [[תרכ"ח]] (1868) כאשר נשרפה שוב כל החצר והבתים שבה והוצרכו לבנות את הבתים מחדש, נוצרה בעיה:

הוא כתב בזה שאלה ותשובה ([[אגרות קודש אדמו"ר המהר"ש]] אגרת מא), אבל למעשה בנה במקום הזה בשנת [[תרל"ב]] (1872) את [[האולם הגדול (ליובאוויטש)]], כגודל הבית אשר היה שם - 30X30 ארשין (21X21 מטר). תקרתו של האולם הגדול היתה גבוהה משאר הבנינים, עם חלונות גדולים וגבוהים לשלשת צדדיו.

בפינה המזרחית דרומית של האולם היה חדר שני, ולידו פתח הכניסה, כיור וקיר לתליית המעילים.

גם בזה כתב שאלה ותשובה, ושם מספר אשר למעשה לא התפללו בבית הכנסת הזה (שבנו לערך בשנת [[תרי"ט]]) רק ב[[ראש השנה]] ו[[יום הכיפורים]], וגם אחרי ההסתלקות התפללו בו בר"ה ויוהכ"פ של שנת [[תרכ"ז]] (1866), משאין כן ביוהכ"פ של שנת [[תרכ"ח]] (1867) היה הקור גדול ולא התפללו בו, רק היה משמש לבית המדרש בימי הקיץ. ובמשך הקיץ של שנת תרכ"ח (1868) נשרף.

בין שני הבתים היה שער היוצא לרחוב שילעווע הסמוך - לצפון החצר.

בשעה שבנה את האולם הקטן למקום תפלה, התנה רבינו שיוכל לעשות בו כרצונו בכל עת שירצה. ולכן בעת חתונת בנו [[שניאור זלמן אהרן שניאורסון (בן אדמו"ר המהר"ש)|רבי זלמן אהרן]] שהתקיימה בתחלת שנת [[תרל"ד]] (1873), ערכו את סעודת הנישואין באולם הקטן הזה.

למזרחה של הדירה הזאת היה עוד שער כניסה לחצר, ולידה באר מים וגינה.

===תקופת אדמו"ר הרש"ב===

במשך השנים הסמוכות נבנו שני בתי לבנים בחלק המזרחי של החצר, שבהם גם היה אולם הלימודים לתלמידי השיעורים, חדר האוכל המיוחד לחג הפסח ופינת תה לתלמידי הישיבה.

ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש התקיימה במשך יותר מעשרים שנה, משלהי שנת תרנ"ז (1817) עד שנת [[תרע"ח]] (1918).

בימי מלחמת העולם הראשונה, בתחילת שנת [[תרע"ו]] (1915), כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, החליט הרבי הרש"ב לעזוב את ליובאוויטש. ואכן, ב[[ט"ז חשוון תרע"ו]], עלו משפחת בית הרב על המרכבה ועזבו את ליובאוויטש. בהיותם בדרך, התבטא הרבי הרש"ב באזני בנו, אדמו"ר הריי"צ, כי [[אדמו"ר האמצעי]] התיישב בליובאוויטש בחודש מרחשוון, וכעת - מאה ושתיים שנה לאחר מכן, בחודש מרחשוון תרע"ו, הם עוזבים את ליובאוויטש, וביאר באזניו ביאור נפלא על משקל המספר ק"ב - מספר השנים בה שכנה מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש.

אחר כך נפתחה הישיבה תומכי תמימים והוא מונה להיות מנהל הישיבה.

בחלק הקדמי של הבית (הפונה אל החצר) היו שני משרדי הישיבה. ובחלק האחורי (הפונה אל הרחוב שייער, המכונה "די קאלטע גאס") היתה דירתו.

בערב [[ר"ח]] [[אלול]] של אותה שנה (1922) נסע כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר [[מאמר]] חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה.

בקיץ [[תש"א]] (1941) כבשו הגרמנים את העיירה. ברביעי בנובמבר - ג' [[חשוון]] [[תש"ב]] רצחו את כל 483 היהודים אשר בה, הי"ד.

את האהל בנו מחדש בשנת [[תשמ"ט]], הרב [[דוד נחשון]] ור' [[אבי טאוב]]. מאז ואילך מרבים אנ"ש לנסוע לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו.