אור העולה על כולנה

אור העולה על כולנה פירושו המשכת כח עליון וחיות כללית הכוללת כמה כוחות וחיות, שהם פרטים הכלולים בכח והאור העליון הזה. הנה, האור הכללי והעליון הזה - שקול כנגד כל הכוחות הפרטיים, ואף עולה על כולם - מעל ומעבר לסך הכולל שבכל הכוחות ביחד.

והמשל לזה, על פי הנאמר בגמרא ששני אנשים המרימים משא ביחד מסוגלים להרים משא של שלשה אנשים.

משל האותיות

דוגמא נוספת היא מרב המבאר ענין מסוים לתלמידיו. ודבריו מורכבים ממשפטים, והמשפט מורכב ממילים, והמלה מורכבת מאותיות.

כל אות היא בעלת משמעות מסוימת ומוגדרת, והיא שונה במשמעותה מאות אחרת (האות בי"ת שונה מהאות רי"ש).

והנה, בהצטרף כמה אותיות ביחד - ולדוגמה, האותיות בי"ת רי"ש וא"ו וכ"ף - הרי מלבד המשמעות המיוחדת של כל אות בפני עצמה, על ידי הצירוף תתווסף משמעות חדשה - ברכה, שהיא הרבה יותר תוכנית.

המשמעות שנתחדשה על ידי צירוף האותיות, היא האור העולה על כולנה, שכולל את הפרטים שהם האותיות במשמעותן הפרטית. ואם סדר הצירוף משתנה, תשתנה המשמעות של המלה, כלומר ישתנה האור העולה על כולנה, ואפילו אם האותיות אינן משתנות.

וכמו שבצירופים "כרוב" ו"רוכב", שאפילו שהם מצורפים מאותן האותיות (של הצירוף "ברוך"), מכיון שהם בסדר שונה, המשמעות הכללית שונה.

וכן גם המילים המרכיבים את המשפט, שאף על פי שכל מלה בפני עצמה היא בעלת משמעות מסויימת, אבל בהצטרף המילים למשפט שלם, הרי זה מבטא ענין שהוא מעל ומעבר למשמעות המצומצמת שבמלה כפי שהיא בודדת לעצמה.

וככל המשל הזה, כך גם ברוחניות למעלה, שהאורות האלקיים המתגלים דרך ספירת המלכות בשביל לברוא ולהחיות את הנברא, הנה, כל אור מוגדר בהגדרתו שהגדירו המאציל ב"ה, ונקרא בשם "אות".

וכאשר מצטרפים כמה "אותיות" ביחד להיות "תיבה" בדיבורו של מקום, שהוא המאמר האלקי הנועד לברוא ולהחיות את הנברא, אזי - מלבד הכוחות והחיות (ה"אותיות") הנמשכים ב"תיבה" זו, הנה עוד זאת נמשך כח עליון וחיות כללית הכוללת ושקולה כנגד כל הכוחות הכלולים ב"תיבה" זו, והיא המחברת אותן ומצרפתן יחד בשביל שתוכל להשפיע כח וחיות לדבר הנברא במאמר האלקי ודיבור זה.

מקורות לעיון:

• שער היחוד והאמונה פי"ב.
• ספר המאמרים מלוקט חלק א' עמוד רטז.

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")