מסכת שבועות – הבדלי גרסאות
מ החלפת טקסט – "—" ב־"-" |
מ החלפת טקסט – "׳" ב־"'" |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
במסכת זו{{הערת שוליים|טז, ב.}}, ישנה מחלוקת כמה שיעור ההשתחויה. ברור הדבר כי הדבר קשור בפסוק {{ציטוטון|וכל בני [[ישראל]] רואים ברדת | במסכת זו{{הערת שוליים|טז, ב.}}, ישנה מחלוקת כמה שיעור ההשתחויה. ברור הדבר כי הדבר קשור בפסוק {{ציטוטון|וכל בני [[ישראל]] רואים ברדת | ||
האש וכבוד | האש וכבוד ה' על הבית ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו והודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו}}, {{הערת שוליים|דברי הימים - ב, ז, ג.}}. כלומר: הפלוגתא היא אם שיעור השתחוויה הוא כדי אמירת הפסוק כולו, או כדי אמירת חציו השני של הפסוק - "מויכרעו לסיפא" בלבד. ופסק [[הרמב"ם]] כמ"ד "מויכרעו לסיפא". | ||
הכסף משנה מקשה למה פוסק [[הרמב"ם]] לחומרא כהדיעה השניה ש"ויכרעו לסיפיה" ולא כל הפסוק, ולא לקולא - ששיעור ההשתחויה עליו חייבים כרת הוא גדול יותר, כאמירת כל הפסוק. הוא מתרץ כי המחלוקת היא אחרת, ומי שסובר "רגע כמימריה" סובר שהכוונה באמירת המילה "כמימריה" בלבד, ולא באמירת כל הפסוק, וכמופיע בירושלמי בביאור המחלוקת {{הערת שוליים|יומא פ"ג ה"ג.}} הרבי מקשה כי זהו דוחק, שכן לשון הבבלי הוא "כמימרה דהאי פסוקא", ומשמע שמדובר בזמן אמירת כל הפסוק. | הכסף משנה מקשה למה פוסק [[הרמב"ם]] לחומרא כהדיעה השניה ש"ויכרעו לסיפיה" ולא כל הפסוק, ולא לקולא - ששיעור ההשתחויה עליו חייבים כרת הוא גדול יותר, כאמירת כל הפסוק. הוא מתרץ כי המחלוקת היא אחרת, ומי שסובר "רגע כמימריה" סובר שהכוונה באמירת המילה "כמימריה" בלבד, ולא באמירת כל הפסוק, וכמופיע בירושלמי בביאור המחלוקת {{הערת שוליים|יומא פ"ג ה"ג.}} הרבי מקשה כי זהו דוחק, שכן לשון הבבלי הוא "כמימרה דהאי פסוקא", ומשמע שמדובר בזמן אמירת כל הפסוק. | ||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
בזאת מסביר הרבי את המחלוקת: ישנה סברא לומר שסיבת ההשתחוויה היא - "וכל בני ישראל '''רואים''' ברדת האש וכבוד ה' על הבית", שכתוצאה מזה - "ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו גו'", ולכן, העיקר הוא חציו הראשון של הפסוק. מצד שני, יש סברא לומר שהסיבה היא ההשתחוויה, כלומר, ההשתחוויה היא העיקר והעצם, שהרי זוהי מציאותו של יהודי, "מודה אני לפניך [[מלך]]", | בזאת מסביר הרבי את המחלוקת: ישנה סברא לומר שסיבת ההשתחוויה היא - "וכל בני ישראל '''רואים''' ברדת האש וכבוד ה' על הבית", שכתוצאה מזה - "ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו גו'", ולכן, העיקר הוא חציו הראשון של הפסוק. מצד שני, יש סברא לומר שהסיבה היא ההשתחוויה, כלומר, ההשתחוויה היא העיקר והעצם, שהרי זוהי מציאותו של יהודי, "מודה אני לפניך [[מלך]]", | ||
ואילו הענין ד"וכל בני ישראל רואים גו'" הוא - כדי לפעול את ההשתחוויה. | ואילו הענין ד"וכל בני ישראל רואים גו'" הוא - כדי לפעול את ההשתחוויה. | ||
ונמצא, שלמרות שבפועל | ונמצא, שלמרות שבפועל הראי' היא הסיבה המביאה את ההשתחוויה, הרי מצד התכלית והמכוון שבדבר - הסיבה היא ההשתחוויה, מכיון שהראיה היא בשביל ההשתחוויה. ומכיון שכל אחד מהם הוא סיבה - הרי שניהם באים כאחד. ולכן, הפסוק כולו עיקר הוא. | ||
ויש עוד סברא, שמכיון שמצד עצם מציאותו נמצא [[יהודי]] בתנועה ומצב | ויש עוד סברא, שמכיון שמצד עצם מציאותו נמצא [[יהודי]] בתנועה ומצב | ||
של השתחוויה{{הערת שוליים|מודה אני לפניך מלך.}}, ואילו הענין ד"וכל בני ישראל רואים גו'" אינו אלא ביטול סיבה צדדית שיכולה לעכב ולמנוע את ההשתחוויה, כלומר, מצד ההעלם וההסתר דמציאות ה[[עולם]], ה[[גוף]] ו[[נפש הבהמית]], יכול להיות מניעה | של השתחוויה{{הערת שוליים|מודה אני לפניך מלך.}}, ואילו הענין ד"וכל בני ישראל רואים גו'" אינו אלא ביטול סיבה צדדית שיכולה לעכב ולמנוע את ההשתחוויה, כלומר, מצד ההעלם וההסתר דמציאות ה[[עולם]], ה[[גוף]] ו[[נפש הבהמית]], יכול להיות מניעה | ||
לענין ההשתחוויה, ולכן, כאשר "וכל בני ישראל רואים ברדת האש וכבוד | לענין ההשתחוויה, ולכן, כאשר "וכל בני ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' על | ||
הבית" - אזי מתבטלת מניעה זו, ובמילא מתגלה מציאותו האמיתית של יהודי - "ויכרעו אפים ארצה גו" | הבית" - אזי מתבטלת מניעה זו, ובמילא מתגלה מציאותו האמיתית של יהודי - "ויכרעו אפים ארצה גו"', נמצא, שחציו השני של הפסוק- "ויכרעו אפים | ||
ארצה גו'", הוא העיקר והסיבה. ומכיון שהמרב"ם סובר כידוע להלכה{{הערת שוליים|הלכות גירושין סוף פרק ב'.}} שכל אדם מישראל רוצה לקיים את כל המצוות ולהתרחק מכל העבירות, לכן פוסק הרמב"ם כדיעה השניה. | ארצה גו'", הוא העיקר והסיבה. ומכיון שהמרב"ם סובר כידוע להלכה{{הערת שוליים|הלכות גירושין סוף פרק ב'.}} שכל אדם מישראל רוצה לקיים את כל המצוות ולהתרחק מכל העבירות, לכן פוסק הרמב"ם כדיעה השניה. | ||