אוהל מועד (בנפש): הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " ," ב־",") |
מ (החלפת טקסט – " א"ס " ב־" אין סוף ") |
||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
וזהו בחינת "אהל מועד" שבכל נפש מישראל, בדוגמת אהל מועד שהיה לעם ישראל במדבר, שהוא מלשון "ונועדתי לך שם", כך גם יחוד [[אור א"ס]] ב"ה למטה השורה ומתגלה בנפש האדם נקרא בשם אהל מועד שבנפש, כי ה' נועד ומתיחד עם כל אחד מישראל - בנשמתו, ועל-ידה נמשך גם לנפשו הטבעית וגופו הגשמי. | וזהו בחינת "אהל מועד" שבכל נפש מישראל, בדוגמת אהל מועד שהיה לעם ישראל במדבר, שהוא מלשון "ונועדתי לך שם", כך גם יחוד [[אור א"ס]] ב"ה למטה השורה ומתגלה בנפש האדם נקרא בשם אהל מועד שבנפש, כי ה' נועד ומתיחד עם כל אחד מישראל - בנשמתו, ועל-ידה נמשך גם לנפשו הטבעית וגופו הגשמי. | ||
אלא ש"ונועדתי" הן אותיות "ונודעתי" - בחינת דעת שהוא בחינת משה, אשר נשמתו מושרשת בדעת העליון. ועל זה נאמר בזוהר הקדוש שאתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא ובכל אחד ואחת, שמשפיע דעת והתקשרות לה' | אלא ש"ונועדתי" הן אותיות "ונודעתי" - בחינת דעת שהוא בחינת משה, אשר נשמתו מושרשת בדעת העליון. ועל זה נאמר בזוהר הקדוש שאתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא ובכל אחד ואחת, שמשפיע דעת והתקשרות לה' אין סוף ב"ה, בכל אחד ואחת מישראל. | ||
==מקורות לעיון:== | ==מקורות לעיון:== | ||
גרסה מ־02:48, 14 במרץ 2014
נאמר בתורה: "ועשו לי מקדש שכנתי בתוכם" ודייקו בזה רבותינו ז"ל "בתוכו" לא נאמר אלא "בתוכם" - בתוך כל אחד ואחד מישראל. זאת אומרת שהשראת השכינה במקדש גורמת גם השראת השכינה בכל אחד מישראל, הוה אומר שכל אחד מישראל הוא מקדש לקב"ה.
במקדש היו "שלושה דיורין", שהם: "עזרה", "קודש" ו"קודש הקודשים".
בעזרה עמד המזבח החיצון שעליו הקריבו קורבנות. בקודש עמד המזבח הפנימי שעליו הקטירו קטורת. בקודש הקדשים עמד ארון הברית שבו הלוחות - תורה.
ארון הברית שבו התורה - ענינו הוא כענינו של משה רבינו, כי עצמותו של משה היא עצם אחד עם עצמותה של התורה, וכמו שכתוב: "זכרו תורת משה עבדי" - שנקראת על שמו של משה, ועצמותה של התורה מאוחדת בעצמותו של הקב"ה.
כך גם בכל אחד מישראל, שהוא בחינת מקדש לה', הנה, בחינת ה"עזרה" שבו - חיצוניות הלב, ה"קודש" שבו - בחינת פנימיות הלב, ואילו "קודש הקדשים" הוא פנימיות דפנימיות הלב - בחינת יחידה שבנפש.
בחינה זו - יחידה שבנפש - היא בחינת "משה" הנמצאת בכל אחד ואחד מישראל, כמבואר בספר התניא - שבכל אחד מישראל יש ניצוץ מנשמת משה, שממנו הביטול העצמי של נשמת כל איש ישראל לקב"ה. כי משה הוא בחינת "דעת" שענינו ההתקשרות החזקה בה' בתכלית.
וזהו בחינת "אהל מועד" שבכל נפש מישראל, בדוגמת אהל מועד שהיה לעם ישראל במדבר, שהוא מלשון "ונועדתי לך שם", כך גם יחוד אור א"ס ב"ה למטה השורה ומתגלה בנפש האדם נקרא בשם אהל מועד שבנפש, כי ה' נועד ומתיחד עם כל אחד מישראל - בנשמתו, ועל-ידה נמשך גם לנפשו הטבעית וגופו הגשמי.
אלא ש"ונועדתי" הן אותיות "ונודעתי" - בחינת דעת שהוא בחינת משה, אשר נשמתו מושרשת בדעת העליון. ועל זה נאמר בזוהר הקדוש שאתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא ובכל אחד ואחת, שמשפיע דעת והתקשרות לה' אין סוף ב"ה, בכל אחד ואחת מישראל.
מקורות לעיון:
לקו"ת ויקרא ב ע"א. לקו"ש חט"ז 472. תניא פמ"ב.
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")