תפילה

ציור המתאר חסיד מתבונן לפני התפילה

מצוות התפילה היא מצוות עשה להתפלל לפני ה' בכל יום, כמו שנאמר "ועבדתם את ה' אלוקיכם". מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפילה, שנאמר "ולעבדו בכל לבבכם", ואמרו חכמים, אי זו היא עבודה שבלב, זו תפילה.

חז"ל תיקנו לתהפלל שלוש פעמים במשך היום; שחרית מנחה וערבית, כנגד קרבנות התמיד וכנגד שלושת האבות אברהם יצחק ויעקב.

את הנוסח הכללי של התפילה תיקנו חז"ל חכמי הסנהדרין, והיא עברה ניסוחים שונים, בהוספת קטעים ושינויי ביטויים, אך המבנה הכללי של התפילה נשאר שווה בכל הנוסחאות.

חסידי חב"ד מתפללים מתוך סידור תהילת ה' שהוא הנוסח שסידר אדמו"ר הזקן.

חלקי התפילה

תפילת שחרית:

• ברכות השחר - ברכות הודאה לה' על הצרכים הבסיסיים שהוא נותן לאדם בכל יום.
• פסוקי דזמרה - פרקי שבח ופסוקי תהילה לה' על מעלותיו ופעולותיו.
• קריאת שמע - קבלת מלכותו של הקדוש ברוך הוא.
• שמונה עשרה - בקשת צרכיו של האדם.
• תחנון - בקשת סליחה ומחילה על החטאים.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

משמעותה הפנימית של התפילה

בתורת החסידות מבואר כי תפילה היא מלשון התופל כלי חרס, שענינו, דבקות הנפש בהקב"ה, שזמן התפילה בכל יום הוא הזמן שבו מתבררת ומתעלה הנפש.

ישנן שני מיני עבודה בתפלה:

המדרגה הראשונה

המדרגה הראשונה בחינת התפעלות ההתלהבות והתשוקה לאלקים חיים, בבחינת רצוא, רץ לבך, בכלות הנפש ליכלל ולידבק למעלה בה' אחד, וכמבואר בפסוקים: אליך ה' נפשי אשא, וכן נכספה וגם כלתה נפשי, צמאה לך נפשי, וכיוצא בזה. וכאשר תתגבר התפעלות התשוקה האלקית הזאת ביותר, אז ימאס באמת לעמוד בחיי גופו הגשמי, מצד שחפץ ומשתוקק לידבק בה' אחד, ואז חפצו לצאת מחומר גופו, כמבואר בפסוק: מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, כלה שארי ולבבי.

והיינו מפני שנתגברה התפעלות הנפש עצמה בתשוקה זאת העצומה, עד שלא יכיל כלי מוחו ולבו להכיל ההתפעלות העצומה כו'. על כן נפשו יוצאת בכליון והסתלקות כו'.

עבודה זו היא מבחינת הגבורות דקדושה האלקית, שהוא בבחינת קו השמאל, שהוא בבחינת העליה וההסתלקות למעלה מעלה בבחינת אור חוזר למקורו ממש כידוע וד"ל.

המדרגה השניה

המדרגה השניה הוא בחינת שוב, שהוא היפוך מבחינת רצוא הנ"ל, והוא מה שאנו רואים שהתפעלות האהבה והדביקות באלוקות שבא מכח ההשגה האלקית בכל אחד ואחד לפי דרגתו, תתיישב דוקא בכלי מוחו ולבו, ויכול להכילה להיות מתענג על ה' באהבה ודביקות והתקשרות זאת. והעיקר המכוון מהתפעלות זו האלקית אינו להיות בבחינת הסתלקות וכלות הנפש הנ"ל, אלא אדרבה כל חפצו וכל תשוקתו הוא רק להיות גילוי אור ה' בנפשו, בבחינת המשכות אלקות על נפשו שיהיה יורד ונמשך מלמעלה למטה דוקא, שזה הוא היפוך העליה והסתלקות, והיינו שירד האור האלקי מלמעלה למטה לשכון בבחינת כלי דוקא, ובריבוי הכלים מכלים שונים, כמו בגילוי אלקות בכלים דתורה ומצוות, בריבוי המצות מעשיות, וכאמור בתפילה: והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותך. וזה כל חפצו וכל ישעו בהתפעלות האהבה או יראה בהתבוננות.

דרגה זו נקראת בחינת שוב שאחרי בחינת הרצוא, על פי המאמר אם רץ לבך שוב וכו', להמשיך האור בכלים דוקא, וכמ"ש באור כי טוב, טוב לגנוז האור בכלי דוקא שזהו עיקר הקיום. דרגה זו היא היא גם הדרגה הנעלית יותר, וזו היא מטרת בריאת העולם - להיות לו דירה בתחתונים.

מקורות

אדמו"ר האמצעי, תורת חיים, פרשת וישלח, תקפ"ה.

ראו גם

• סידור תהילת ה'