שלמה קרליבך – הבדלי גרסאות
Shmuel Munkes (שיחה | תרומות) |
Shmuel Munkes (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 33: | שורה 33: | ||
לאחר שהגיעו לניו יורק, ולמד בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי, הוא נהג להגיע מהישיבה עם אחיו, אלי חיים, ולעיתים היו נשארים לכמה ימים, עד שאביהם היה דואג עוברם, והיה שולח מישהו להחזיר אותם הבייתה, והם תמיד היה מבקשים שיתנו להם עוד יום אחד{{הערת שוליים|מתוך הסרט "לעולם אינך יודע" המסקרת את דמותו של שלמה קרליבך}}{{הערת שוליים|מסופר כי כאשר הגיעו האחים שלמה ואליהו חיים קרליבך ל[[אדמו"ר הריי"צ]] אמרו לו ב[[יחידות]] שהם רוצים לברך 'שהחיינו' על שהגיעו ל[[חסידות]]. אדמו"ר הריי"צ שלל זאת מכל וכל, ולאחר שיצאו אמר לר' [[אליהו סימפסון]] כי הוא חושש שאצל האח השני' שלמה תהי' זו ברכה לבטלה... (מפי השמועה)}}. | לאחר שהגיעו לניו יורק, ולמד בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי, הוא נהג להגיע מהישיבה עם אחיו, אלי חיים, ולעיתים היו נשארים לכמה ימים, עד שאביהם היה דואג עוברם, והיה שולח מישהו להחזיר אותם הבייתה, והם תמיד היה מבקשים שיתנו להם עוד יום אחד{{הערת שוליים|מתוך הסרט "לעולם אינך יודע" המסקרת את דמותו של שלמה קרליבך}}{{הערת שוליים|מסופר כי כאשר הגיעו האחים שלמה ואליהו חיים קרליבך ל[[אדמו"ר הריי"צ]] אמרו לו ב[[יחידות]] שהם רוצים לברך 'שהחיינו' על שהגיעו ל[[חסידות]]. אדמו"ר הריי"צ שלל זאת מכל וכל, ולאחר שיצאו אמר לר' [[אליהו סימפסון]] כי הוא חושש שאצל האח השני' שלמה תהי' זו ברכה לבטלה... (מפי השמועה)}}. | ||
פעם כששאלו את שלמה קרליבך מי הם הרבי'ס שלו, וענה: הרבי בנגלה הוא אהרן קוטלר, הרבי בנגינה הוא הרבי ממודזיטש, והרבי בחסידות הוא ה[[אדמו"ר הריי"צ]]. | פעם כששאלו את שלמה קרליבך מי הם הרבי'ס שלו, וענה: הרבי בנגלה הוא אהרן קוטלר, הרבי בנגינה הוא הרבי ממודזיטש, והרבי בחסידות הוא ה[[אדמו"ר הריי"צ]]. | ||
| שורה 41: | שורה 39: | ||
כבר לפני קבלת הנשיאות של הרבי כששלמה קרליבך הי' בא מלייקווד, ל-[[770]] הי' נכנס לרבי ומדבר איתו בלימוד{{הערת שוליים|יש אומרים שהיה זה בהורואת[[אדמו"ר הריי"צ]].}}. הרבי רצה לדעת מה לומדים בישיבה. הרבי אף דחף אותו אז לקבל [[סמיכה לרבנות]], שאכן קיבל בסוף מהרב יצחק הוטנר, שהיה ראש ישיבת רבינו חיים ברלין. | כבר לפני קבלת הנשיאות של הרבי כששלמה קרליבך הי' בא מלייקווד, ל-[[770]] הי' נכנס לרבי ומדבר איתו בלימוד{{הערת שוליים|יש אומרים שהיה זה בהורואת[[אדמו"ר הריי"צ]].}}. הרבי רצה לדעת מה לומדים בישיבה. הרבי אף דחף אותו אז לקבל [[סמיכה לרבנות]], שאכן קיבל בסוף מהרב יצחק הוטנר, שהיה ראש ישיבת רבינו חיים ברלין. | ||
הרבי היה שלח אותו לבני ישיבה, לדבר איתם בלימוד ובחסידות. וכן דחף אותו אז לקרב | הרבי היה שלח אותו לבני ישיבה, לדבר איתם בלימוד ובחסידות. וכן דחף אותו אז לקרב את בני הנוער ליהדות. כששלמה הגהיב כי ברצונו לשבת וללמוד, הגהיב הרבי שיפסיק לחשוב כל כך הרבה על עצמו. | ||
ואכן, שלמה קרליבך יחד עם חברו, זלמן שלומי שכטר{{הערת שוליים|הינו יהודי שהתקרב לחב"ד בשנות הארבעים אצל אדמו"ר הריי"צ. בעל כשרון גדול ואישיות כראמזטית מושכת, והוציא ספרים רבים הבנויים על מודל החסידות. בתחילת שנות חמישים סטה הלא ממסלול הדת ויצר לעצמו מין זרם חדש בדת. הוא נחשב מיוצרי הזרם ה'התחדשות יהודית'.}} היו יוצאים לקמפוסים לקרב סטודנטים לרבי ויהדות, כמו"כ באחד מאותו שנים הביא ר' שלמה קבוצה גדולה של סטודנטים להרבי. | ואכן, שלמה קרליבך יחד עם חברו, זלמן שלומי שכטר{{הערת שוליים|הינו יהודי שהתקרב לחב"ד בשנות הארבעים אצל אדמו"ר הריי"צ. בעל כשרון גדול ואישיות כראמזטית מושכת, והוציא ספרים רבים הבנויים על מודל החסידות. בתחילת שנות חמישים סטה הלא ממסלול הדת ויצר לעצמו מין זרם חדש בדת. הוא נחשב מיוצרי הזרם ה'התחדשות יהודית'.}} היו יוצאים לקמפוסים לקרב סטודנטים לרבי ויהדות, כמו"כ באחד מאותו שנים הביא ר' שלמה קבוצה גדולה של סטודנטים להרבי. אהרן קוטלר אמר עליו אז, שחבל על 'בן תורה' כמוהו שיתבזבז על קירוב יהודים ולא ישב וילמד{{הערת שוליים|מספר שיצא לזכרו - 'למען אחי ורעי'.}}. | ||
הרב קרליבך סיפר בהזדמנות{{הערת שוליים|[http://www.havurahshirhadash.org/shlomoarticle15.html בראיון עם מגזין 'תיקון', שפורסם בשנת 1997]}}: "כשהתחלתי לקרב יהודים, הייתי בבעיה, ודיברתי על כך עם הרבי. אמרתי לרבי כי יום אחד היה לי מאה אנשים שבאו ללמוד ולשיר איתי, אבל כשאמרתי להם שנשים וגברים חייבים לשבת בנפרד, איבדתי 90 אנשים, וכשאמרתי להם שנשים אינם יכולות לשיר, איבדתי עוד 9, אז האדם אחד שנשאר הרגיש אידיוט. אז במקום לבלות שעתיים עם אנשים שרצו לדעת משהו על היהדות, בזבזתי את הזמן שלי על אידיוט אחד. הבה נניח כי זה מאוד חשוב כי גברים ונשים אסורים לשבת יחד. ובכל זאת, זה כמו מניקור ליהדות, מה שהופך את זה למשהו יפה, אבל אם האדם עובר התקף לב לא נותנים לו מניקור. ככה אני לא יכול לקרב יהודים!" | הרב קרליבך סיפר בהזדמנות{{הערת שוליים|[http://www.havurahshirhadash.org/shlomoarticle15.html בראיון עם מגזין 'תיקון', שפורסם בשנת 1997]}}: "כשהתחלתי לקרב יהודים, הייתי בבעיה, ודיברתי על כך עם הרבי. אמרתי לרבי כי יום אחד היה לי מאה אנשים שבאו ללמוד ולשיר איתי, אבל כשאמרתי להם שנשים וגברים חייבים לשבת בנפרד, איבדתי 90 אנשים, וכשאמרתי להם שנשים אינם יכולות לשיר, איבדתי עוד 9, אז האדם אחד שנשאר הרגיש אידיוט. אז במקום לבלות שעתיים עם אנשים שרצו לדעת משהו על היהדות, בזבזתי את הזמן שלי על אידיוט אחד. הבה נניח כי זה מאוד חשוב כי גברים ונשים אסורים לשבת יחד. ובכל זאת, זה כמו מניקור ליהדות, מה שהופך את זה למשהו יפה, אבל אם האדם עובר התקף לב לא נותנים לו מניקור. ככה אני לא יכול לקרב יהודים!" | ||