שלמה קרליבך – הבדלי גרסאות

לאחר שהגיעו לניו יורק, ולמד בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי, הוא נהג להגיע מהישיבה עם אחיו, אלי חיים, ולעיתים היו נשארים לכמה ימים, עד שאביהם היה דואג עוברם, והיה שולח מישהו להחזיר אותם הבייתה, והם תמיד היה מבקשים שיתנו להם עוד יום אחד{{הערת שוליים|מתוך הסרט "לעולם אינך יודע" המסקרת את דמותו של שלמה קרליבך}}{{הערת שוליים|מסופר כי כאשר הגיעו האחים שלמה ואליהו חיים קרליבך ל[[אדמו"ר הריי"צ]] אמרו לו ב[[יחידות]] שהם רוצים לברך 'שהחיינו' על שהגיעו ל[[חסידות]]. אדמו"ר הריי"צ שלל זאת מכל וכל, ולאחר שיצאו אמר לר' [[אליהו סימפסון]] כי הוא חושש שאצל האח השני' שלמה תהי' זו ברכה לבטלה... (מפי השמועה)}}.

פעם כששאלו את שלמה קרליבך מי הם הרבי'ס שלו, וענה: הרבי בנגלה הוא אהרן קוטלר, הרבי בנגינה הוא הרבי ממודזיטש, והרבי בחסידות הוא ה[[אדמו"ר הריי"צ]].

כבר לפני קבלת הנשיאות של הרבי כששלמה קרליבך הי' בא מלייקווד, ל-[[770]] הי' נכנס לרבי ומדבר איתו בלימוד{{הערת שוליים|יש אומרים שהיה זה בהורואת[[אדמו"ר הריי"צ]].}}. הרבי רצה לדעת מה לומדים בישיבה. הרבי אף דחף אותו אז לקבל [[סמיכה לרבנות]], שאכן קיבל בסוף מהרב יצחק הוטנר, שהיה ראש ישיבת רבינו חיים ברלין.

הרב קרליבך סיפר בהזדמנות{{הערת שוליים|[http://www.havurahshirhadash.org/shlomoarticle15.html בראיון עם מגזין 'תיקון', שפורסם בשנת 1997]}}: "כשהתחלתי לקרב יהודים, הייתי בבעיה, ודיברתי על כך עם הרבי. אמרתי לרבי כי יום אחד היה לי מאה אנשים שבאו ללמוד ולשיר איתי, אבל כשאמרתי להם שנשים וגברים חייבים לשבת בנפרד, איבדתי 90 אנשים, וכשאמרתי להם שנשים אינם יכולות לשיר, איבדתי עוד 9, אז האדם אחד שנשאר הרגיש אידיוט. אז במקום לבלות שעתיים עם אנשים שרצו לדעת משהו על היהדות, בזבזתי את הזמן שלי על אידיוט אחד. הבה נניח כי זה מאוד חשוב כי גברים ונשים אסורים לשבת יחד. ובכל זאת, זה כמו מניקור ליהדות, מה שהופך את זה למשהו יפה, אבל אם האדם עובר התקף לב  לא נותנים לו מניקור. ככה אני לא יכול לקרב יהודים!"