שניאור זלמן גוראריה – הבדלי גרסאות

אין תקציר עריכה
שורה 9: שורה 9:
בערב [[יום הכיפורים]] [[תרע"ז]], בהיותו בגיל 4, זכה לראות ולהתברך לראשונה מ[[כ"ק אדמו"ר הרש"ב]], בעיירת המרפא "סלאוויאנסק", שם שהה הרבי הרש"ב באותה תקופה.  
בערב [[יום הכיפורים]] [[תרע"ז]], בהיותו בגיל 4, זכה לראות ולהתברך לראשונה מ[[כ"ק אדמו"ר הרש"ב]], בעיירת המרפא "סלאוויאנסק", שם שהה הרבי הרש"ב באותה תקופה.  


ב[[חורף]] שנת [[תר"פ]] נאלצה משפחת גוראריה לברוח מקרמנצ’וג, מפחד הבולשביקים ההולכים וקרבים לעיר. באזור כולו שרר מתח רב עקב מלחמת הכנופיות היריבות. לכך נוספו גם רעב כבד, קור עז ומגפות קשות שהפילו חללים רבים. ישיבת [[תומכי תמימים]], ששלוש שנים בלבד קודם לכן עקרה לקרמנצ’וג, נשמה אף היא את נשימותיה האחרונות בעיר בטרם התמוטטה כליל והועברה ל[[רוסטוב]].  
בחורף שנת [[תר"פ]] נאלצה משפחת גוראריה לברוח מקרמנצ’וג, מפחד הבולשביקים המתקרבים לעיר, כנופיות שהשתוללו בסביבה ותנאי קיום קשים.


הדרכים היו בחזקת סכנה, ואמצעי התחבורה היחיד שעמד לרשות משפחת גורארי’ באותם התנאים היה רכבת משא. הפנים היו מזרחה, לרוסטוב, אליה הועתק ביתו של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ארבע שנים קודם לכן. כדי להגן על עצמם מן הגייסות שבדרכים הם שכרו כמה אנשי צבא שליוו אותם בנסיעתם ושמרו על בטחונם.  
הדרכים היו מסוכנות, ואמצעי התחבורה היחיד באותם התנאים היה רכבת משא ישירה לרוסטוב, אליה הועתק ביתו של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ארבע שנים קודם לכן. כדי להגן על עצמם מן הגייסות שבדרכים שכרו אנשי צבא שליוו אותם בנסיעתם ושמרו על בטחונם. שניאור זלמן, צעיר בני המשפחה, היה ילד קרוב לגיל שמונה בעת שהגיע עם משפחתו ל[[רוסטוב]], עירו של הרבי.  
 
שניאור זלמן, צעיר בני המשפחה, היה ילד קרוב לגיל שמונה בעת שהגיע עם משפחתו ל[[רוסטוב]], עירו של הרבי. זכרונות החוויה הקשה של הבריחה ומוראות הדרך נחקקו היטב במוחו ובלבו, עד השנים האחרונות.  


לאביו ר’ נתן הייתה [[מסירות נפש]] על חינוך ילדיו. הוא היה מוכר יהלומים שהיו שייכים לזוגתו, ובכסף זה היה משלם למלמד שתים ושלוש שמיניות הפונט. זה היה בזמן רעב, ובכסף זה היה המלמד (ר' [[ישראל לוין]]) מפרנס את שמונת ילדיו בהרחבה, בזמן שכולם היו רעבים.
לאביו ר’ נתן הייתה [[מסירות נפש]] על חינוך ילדיו. הוא היה מוכר יהלומים שהיו שייכים לזוגתו, ובכסף זה היה משלם למלמד שתים ושלוש שמיניות הפונט. זה היה בזמן רעב, ובכסף זה היה המלמד (ר' [[ישראל לוין]]) מפרנס את שמונת ילדיו בהרחבה, בזמן שכולם היו רעבים.


חודשים מספר לאחר בואם [[הסתלקות|נסתלק]] הרבי הרש"ב לגנזי מרומים. ללוויה אמנם לא הורשה ר’ זלמן לבוא, אולם את כל מה שאירע קודם לכן ולאחר מכן, הוא זכר היטב עד יומו האחרון. כידוע, במוצאי-שבת, שעות אחדות קודם הסתלקותו ביקש הרבי מהסובבים אותו, "נעמט מיך אין זרל וועלין מיר זיין אין איינעם" [=שאו אותי אל ה’זאל’ (מחדר השינה לחדר היחידות) ונהיה ביחד]. בשנת [[תשנ"ח]], כאשר ביקר ברוסטוב, הצביע ר’ זלמן במדויק על הפינה בה עמדה מיטתו של הרבי ברגע ההסתלקות. הוא סיפר כי בשבת בבוקר (האחרון בחיים חיותו בעלמא דין), הגיעו כמה חסידים לבית הוריו כדי לקחת מיטה טובה עבור הרבי.
חודשים מספר לאחר בואם [[הסתלקות|נסתלק]] הרבי הרש"ב. כשביקר בבית הרבי ברוסטוב ב[[תשס"ב]] סיפר כי בשבת בבוקר (האחרון בחיים חיותו בעלמא דין), הגיעו כמה חסידים לבית הוריו כדי לקחת מיטה טובה עבור הרבי.
 
בשבת מסויימת שלאחר פסח, הגיע ר’ זלמן לתפילה ללא אביו שחש ברע. הרבי התעניין בשלום אביו, ולאחר מכן כשראה שר’ זלמן הצעיר מסתובב בשעת קריאת התורה, הורה לו ליטול חומש ולעמוד ליד השולחן במשך כל הקריאה.  


==עם אדמו"ר הריי"צ==
==עם אדמו"ר הריי"צ==