אזוב

האזוב הוא הקטן שבצמחים לעומת הארז שהוא הגדול שבצומח. ושניהם רומזים לבחינת המדות שבאצילות, בחינת ז"א.

כי בבחינת המדות קיימת צמיחה מקטנות לגדלות (לעומת אותיות הדיבור שהוא בבחינת דומם).

והארז שהוא הגבוה מכל האילנות, מורה על גדלות המדות - המדות שבחכמה.

וגם רומז על יוסף הצדיק שהיה מלך, כי יוסף הוא לשון תוספת וריבוי שמתוסף והולך בהגדלה והגבהה למעלה מעלה ברום המעלות, וכמ"ש "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא", ויוסף הוא בבחינת ז"א, בחינת יסוד שבו.

ואילו האזוב הגדל בקיר הוא הנמוך מכל האילנות, והוא רומז לקטנות המדות שהיא "טיפת היסוד", היינו, ההשפעה הבאה מבחינת היסוד אל תוך הנבראים, שהיא בבחינת "טיפה" - הארה בעלמא.

מקורות לעיון:

• תו"א מד. ב', לקו"ת במדבר נז. ג' ס. ד'.

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")