פדיון נפש: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{בעבודה}}
[[קובץ:פדיון.jpg|ממוזער|שמאל|250px|[[הרבי]] קורא "פדיון נפש" ב[[אוהל]] [[אדמו"ר הריי"צ]]]]
[[קובץ:פדיון.jpg|ממוזער|שמאל|250px|[[הרבי]] קורא "פדיון נפש" ב[[אוהל]] [[אדמו"ר הריי"צ]]]]
'''פדיון נפש''' (נקרא בקיצור '''פ"נ''') הוא מכתב של [[חסיד]] ל[[רבי]] מפעם לפעם, לעורר רחמים על נפשו.
'''פדיון נפש''' (נקרא בקיצור '''פ"נ''') הוא מכתב של [[חסיד]] ל[[רבי]] מפעם לפעם, לעורר רחמים על נפשו.

גרסה מ־13:41, 23 באוקטובר 2011

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
הרבי קורא "פדיון נפש" באוהל אדמו"ר הריי"צ

פדיון נפש (נקרא בקיצור פ"נ) הוא מכתב של חסיד לרבי מפעם לפעם, לעורר רחמים על נפשו.

בעבר היה נהוג בקרב חסידים לכתוב בתחילת הפ"נ את הנוסח "אנא לעורר רחמים ממקור הרחמים כמ"ש בתשובת מהרי"ב ז"ל", אולם הרבי הורה שלא לנהוג כן.

פ"נ

פ”נ (בשמו המלא ‘פדיון נפש’) הינו מכתב בקשת ברכה מהחסיד אל הרבי. בלשון חסידי חב"ד מכתב זה נקרא ‘פדיון נפש’, ואילו אצל חסידים אחרים נקרא ‘קוויטל’.

הלשון ‘פדיון נפש’ נגזר מלשון ‘פדיה’ ו’חליפין’; כמו במצוות פדיון הבן ופדיון פטר חמור שמצוותם היא לתת לכהן תחליף לבן או - להבדיל - לחמור השייכים לכהן מדין תורה, כן העניין הוא בפ”נ. לפדות ולהחליף. אם ח”ו נגזר משהו בלתי רצוי על האדם - הרי שבקריאת הפ”נ על ידי שהצדיק - פודים ומהפכים את הרע לטוב.

הרבי התבטא פעם בקשר למעלת הפ”נ הנכתב לחמיו, הרבי הריי"צ[1]: “"כ"ק מו"ח אדמו"ר יצא ממקומו גן עדן וילך אל בית דין של מעלה על מנת לבקש..."” מסתבר אפוא שבזכות הפ”נ, הצדיק מבקש כביכול מבית דין של מעלה לתקן ולשנות את דינו של כותב הפ”נ מרע לטוב.

לא בכדי, ערב יום הדין, ראש השנה, הוא זמן מיוחד לכתיבת פני”ם, כיוון שאז עוברים לפניו כל יושבי תבל כבני מרון, ודינו של כל אחד נפסק ונחתם, ומשום כך אנו מבקשים בפ”נ מהרבי שיעתיר עלינו, ויפעל בשמים להמתיק דיננו לטוב הנראה והנגלה.

החסיד הרב יחזקאל פייגין הי”ד, שהיה גם מזכירו של הרבי הריי”צ, סיפר בעצמו, כי במשך כל ימות השנה חששו החסידים לשלוח פ”נים לרבי מחמת ‘עינא בישא’, שמא ייתפסו בקשר עם ה’שניאורסאהנים’. אולם בחודש תשרי התעלו כולם מעל החשש, ושלחו פ”נים כדי להתברך: “ריבוי המכתבים המתקבלים בחודש תשרי, והעיקר מרוסיא, אשר כל השנה יראים, ובחודש זה גם המה כולם ישלחו פ”נ”.

לפ”נ ישנה גם משמעות נוספת והיא - ביטוי התקשרות של חסיד לרבי. כשחסיד כותב לרבי פ”נ הוא מעיד בכך על התקשרותו וקבלתו המוחלטת את מרות הרבי בנפש רוח ונשמה ויותר מכך. מאידך - כשהרבי מקבל את הפ”נ וקורא אותו - זהו אות כי הרבי מקבל את החסיד כאחד ממקושריו, ו’פורש את חסותו’ על החסיד.

פדיון-נפש כללי

פדיון-נפש כללי" נכתב על ידי מספר חסידים יחד, למטרה משותפת. לראשונה כתבו חסידים פ"נ כללי בסוף מלחמת העולם השנייה, כאשר זקני החסידים ניגשו אל אדמו"ר הריי"צ) ונתנו לו פ"נ כללי עבור הרבי וביתו, ועבור כלל ישראל.

בערב ראש השנה מידי שנה בשנה נכנסו זקני החסידים אל הרבי והגישו לו 'פ"נ כללי', ובו ביקשו "לעורר רחמים רבים על כללות בית חיינו ועל כ"ק אדמו"ר בעצמו...".

סגולת הפ"נ

אדמו"ר מוהר"ש אמר פעם לבנו אדמו"ר הרש"ב: העולם סובר שלקיחת פדיון הוא דבר קשה ושייך רק לרבי, האמת היא שזה ביכולת כל יהודי, על ידי אמירת שבח על השני, אלא שזה צריך להיות מתוך אמת. מאות מלאכים מחכים בראש השנה, שיהודי יאמר שבח על השני, שכן המלאכים יודעים, שהקב"ה מתאוה לשבחם של ישראל, לא לתפילתם של צדיקים, כי אם לשבחם של ישראל[2]

הערות שוליים

  1. אג”ק אד”ש ח”ד ע’ תכד.
  2. ספר השיחות ה'תש"ד [לה״ק]עמוד ו.

קישורים חיצונים