הבדלים בין גרסאות בדף "שליח ציבור"
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:שליח ציבור.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרבי משמש כשליח ציבור]] | [[קובץ:שליח ציבור.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרבי משמש כשליח ציבור]] | ||
| − | '''שליח ציבור''' (בראשי תיבות: '''ש"ץ''') הוא כינוי לחזן בית הכנסת, המייצג את הקהל בתפילתו ל[[קדוש ברוך הוא]]. | + | '''שליח ציבור''' (בראשי תיבות: '''ש"ץ''') הוא כינוי לחזן [[בית כנסת|בית הכנסת]], המייצג את הקהל בתפילתו ל[[קדוש ברוך הוא]]. |
| − | בתקופות מוקדמות יותר היה שליח הציבור מתפלל בקול את | + | בתקופות מוקדמות יותר היה שליח הציבור מתפלל בקול את ה[[תפילה]] כולה, עבור ה[[יהודים]] שלא ידעו להתפלל. מנהג זה נפוץ עד היום בקהילות ספרדיות ובקהילות נוספות. בקהילות אשכנזיות מסיים שליח הציבור פסקאות שונות בקול, וקורא את ה[[קדיש]], [[ברכות]] וחזרת הש"ץ. |
==מי השליח ציבור== | ==מי השליח ציבור== | ||
| − | באגרת | + | באגרת שכתב [[אדמו"ר הזקן]], הוא מעורר על כך שעמוד התפילה פנוי לכל מי שרוצה לגשת לעמוד, גם לכאלו שאינם מתפללים כראוי ועל ידי כך מכשילים את הציבור, ואי לכך תיקן שהחזן יקבע על פי החלטת הציבור: |
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=השמרו והזהרו מאד מאד על ה[[תורה]] ועל ה[[תפילה|עבודה שבלב זו תפלה]] בכוונה, להתחיל כולם יחד כאחד מלה במלה ולא זה בכה וזה בכה וזה דומם וזה משיח שיחה בטילה, ה' ישמרנו. ועיקר הסיבה וגרמא בנזקין הוא מהיורדים לפני התיבה, שהוא הפקר לכל הרוצה לפשוט רגליו החוטף אפרתי או מחמת שאין גם אחד רוצה וכו'. ואי לזאת זאת העצה היעוצה ותקנה קבועה חוק ולא יעבור עוד ח"ו, דהיינו לבחור אנשים קבועים הראוים לזה על פי הגורל או בריצוי רוב המנין. דהיינו שמתפללים מלה במלה בדרך המיצוע בקול רם ולא מאריכים יותר מדאי ולא מקצרים וחוטפים ח"ו. ועליהם מוטל חובה לירד לפני התיבה כל אחד ואחד ביומו אשר יגיע לו ולאסוף אליו סביב סמוך כל המתפללים בקול קצת על כל פנים, ולא בלחש ולא חוטפים ח"ו וכמבואר בתקנות ישנות בכמה עיירות|מקור=[[קונטרס אחרון - פרק ט']]}} | {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=השמרו והזהרו מאד מאד על ה[[תורה]] ועל ה[[תפילה|עבודה שבלב זו תפלה]] בכוונה, להתחיל כולם יחד כאחד מלה במלה ולא זה בכה וזה בכה וזה דומם וזה משיח שיחה בטילה, ה' ישמרנו. ועיקר הסיבה וגרמא בנזקין הוא מהיורדים לפני התיבה, שהוא הפקר לכל הרוצה לפשוט רגליו החוטף אפרתי או מחמת שאין גם אחד רוצה וכו'. ואי לזאת זאת העצה היעוצה ותקנה קבועה חוק ולא יעבור עוד ח"ו, דהיינו לבחור אנשים קבועים הראוים לזה על פי הגורל או בריצוי רוב המנין. דהיינו שמתפללים מלה במלה בדרך המיצוע בקול רם ולא מאריכים יותר מדאי ולא מקצרים וחוטפים ח"ו. ועליהם מוטל חובה לירד לפני התיבה כל אחד ואחד ביומו אשר יגיע לו ולאסוף אליו סביב סמוך כל המתפללים בקול קצת על כל פנים, ולא בלחש ולא חוטפים ח"ו וכמבואר בתקנות ישנות בכמה עיירות|מקור=[[קונטרס אחרון - פרק ט']]}} | ||
== מקום השליח ציבור == | == מקום השליח ציבור == | ||
| − | המקום המיועד לשליח ציבור בבית הכנסת | + | המקום המיועד לשליח ציבור בבית הכנסת, נבדלות בעדות השונות. בקהילות האשכנזיות מקובל לקבוע את מקום החזן סמוך לארון הקודש, והמבנה שעליו מניח החזן את סידורו נקרא "עמוד". בקהילות הספרדיות עומד החזן בבימה שבמרכז בית הכנסת. |
| − | יש שהקצו לו מקום נמוך, | + | יש שהקצו לו מקום נמוך, בכדי לקיים את הפסוק "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'" <REF>[[תהלים]] ק"ל, א.</REF>", ויש שהקצו עבורו מקום גבוה, על מנת שהקהל יוכל לראות ולשמוע היטב. |
| − | על פי מנהג חב"ד, האבל במשך שנת האבילות נוהג לעלות כשליח ציבור לכל התפילות (למעט בימים שבהם מתפללים [[תפילת מוסף]]). | + | על פי [[מנהג חב"ד]], האבל במשך שנת האבילות נוהג לעלות כשליח ציבור לכל התפילות (למעט בימים שבהם מתפללים [[תפילת מוסף]]). |
| − | [[הרבי]] עולה כשליח ציבור באופן קבוע (חוץ מהשנים [[תש"ד]], [[תש"י]], [[תשכ"ה]] ו[[תשמ"ח]]) בימים: ו' תשרי, יו"ד שבט, כ"ב שבט, כ' אב. | + | [[הרבי]] עולה כשליח ציבור באופן קבוע (חוץ מהשנים [[תש"ד]], [[תש"י]], [[תשכ"ה]] ו[[תשמ"ח]]) בימים: [[ו' תשרי]], [[יו"ד שבט]], [[כ"ב שבט]], [[כ' אב]]. |
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:מנהגי חב"ד]] | [[קטגוריה:מנהגי חב"ד]] | ||
גרסה מ־13:11, 3 ביולי 2011
שליח ציבור (בראשי תיבות: ש"ץ) הוא כינוי לחזן בית הכנסת, המייצג את הקהל בתפילתו לקדוש ברוך הוא.
בתקופות מוקדמות יותר היה שליח הציבור מתפלל בקול את התפילה כולה, עבור היהודים שלא ידעו להתפלל. מנהג זה נפוץ עד היום בקהילות ספרדיות ובקהילות נוספות. בקהילות אשכנזיות מסיים שליח הציבור פסקאות שונות בקול, וקורא את הקדיש, ברכות וחזרת הש"ץ.
מי השליח ציבור
באגרת שכתב אדמו"ר הזקן, הוא מעורר על כך שעמוד התפילה פנוי לכל מי שרוצה לגשת לעמוד, גם לכאלו שאינם מתפללים כראוי ועל ידי כך מכשילים את הציבור, ואי לכך תיקן שהחזן יקבע על פי החלטת הציבור:
השמרו והזהרו מאד מאד על התורה ועל העבודה שבלב זו תפלה בכוונה, להתחיל כולם יחד כאחד מלה במלה ולא זה בכה וזה בכה וזה דומם וזה משיח שיחה בטילה, ה' ישמרנו. ועיקר הסיבה וגרמא בנזקין הוא מהיורדים לפני התיבה, שהוא הפקר לכל הרוצה לפשוט רגליו החוטף אפרתי או מחמת שאין גם אחד רוצה וכו'. ואי לזאת זאת העצה היעוצה ותקנה קבועה חוק ולא יעבור עוד ח"ו, דהיינו לבחור אנשים קבועים הראוים לזה על פי הגורל או בריצוי רוב המנין. דהיינו שמתפללים מלה במלה בדרך המיצוע בקול רם ולא מאריכים יותר מדאי ולא מקצרים וחוטפים ח"ו. ועליהם מוטל חובה לירד לפני התיבה כל אחד ואחד ביומו אשר יגיע לו ולאסוף אליו סביב סמוך כל המתפללים בקול קצת על כל פנים, ולא בלחש ולא חוטפים ח"ו וכמבואר בתקנות ישנות בכמה עיירות
מקום השליח ציבור
המקום המיועד לשליח ציבור בבית הכנסת, נבדלות בעדות השונות. בקהילות האשכנזיות מקובל לקבוע את מקום החזן סמוך לארון הקודש, והמבנה שעליו מניח החזן את סידורו נקרא "עמוד". בקהילות הספרדיות עומד החזן בבימה שבמרכז בית הכנסת.
יש שהקצו לו מקום נמוך, בכדי לקיים את הפסוק "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'" [1]", ויש שהקצו עבורו מקום גבוה, על מנת שהקהל יוכל לראות ולשמוע היטב.
על פי מנהג חב"ד, האבל במשך שנת האבילות נוהג לעלות כשליח ציבור לכל התפילות (למעט בימים שבהם מתפללים תפילת מוסף).
הרבי עולה כשליח ציבור באופן קבוע (חוץ מהשנים תש"ד, תש"י, תשכ"ה ותשמ"ח) בימים: ו' תשרי, יו"ד שבט, כ"ב שבט, כ' אב.
