אדם (בני ישראל): הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
נשמתו של יהודי קרויה '''אדם'''. למרות שבכללות, כל אדם מישראל, על כל מרכיביו - נקרא '''[[אדם (יהודי)|אדם]]''', מכל מקום - היהודי עצמו כלול מ"אדם" ו"גוף אדם". | נשמתו של יהודי קרויה '''אדם'''. למרות שבכללות, כל אדם מישראל, על כל מרכיביו - נקרא '''[[אדם (יהודי)|אדם]]''', מכל מקום - היהודי עצמו כלול מ"אדם" ו"גוף אדם". | ||
==הסבר== | |||
נשמת ישראל ביחוד, נקראת בשם "אדם", זאת אומרת שנשמת האדם מישראל היא במיוחד - האדם שבכל אחד מישראל. | נשמת ישראל ביחוד, נקראת בשם "אדם", זאת אומרת שנשמת האדם מישראל היא במיוחד - האדם שבכל אחד מישראל. | ||
===שתי בחינות שבנשמה=== | |||
וזאת מצד שתי הבחינות שבנשמה: | וזאת מצד שתי הבחינות שבנשמה: | ||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
ב) מצד ה[[נר"ן]] שבנשמה. והיינו מצד היותה מוגדרת ומצוירת בציור כוחות הנפש כמראה אדם הנאמר ביחס ל[[ספירות]] שב[[עולם האצילות]]. | ב) מצד ה[[נר"ן]] שבנשמה. והיינו מצד היותה מוגדרת ומצוירת בציור כוחות הנפש כמראה אדם הנאמר ביחס ל[[ספירות]] שב[[עולם האצילות]]. | ||
שלרות שנשמות ישראל הן חלק מעצמותו | שלרות שנשמות ישראל הן חלק מעצמותו יתברך, וכמו שכתוב {{ציטוטון|חלק ה' עמו}} - חלק משם [[הויה]] ברוך הוא, כדכתיב {{ציטוטון|ויפח באפיו נשמת חיים}} ואיתא על זה ב[[זוהר]] {{ציטוטון|מאן דנפח מתוכיה נפח}} - מתוכיותו ופנימיותו, מכל מקום, אחר כך כשנזקקה ה[[נשמה]] לרדת ולהתלבש ב[[גוף]] הנברא, ירדה והשתלשלה ב[[סדר השתלשלות]], כדי להברא - ככל [[נברא]] שהוא [[יש מאין]] - על ידי מאמר ה' - "נעשה אדם", ונעשית בבחינת [[נברא]], ואז היא גם מוגדרת ומצויירת - "דמות כמראה אדם", הנאמר גם על הספירות העליונות, וכמו שכתוב: {{ציטוטון|ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם}}. | ||
אמנם כל זה אינו אלא מצד חיצוניות הנשמה - בחינת [[נר"ן]] שבה, הנמשכת ויורדת להיות במדריגת נברא, וכמו שאומרים | אמנם כל זה אינו אלא מצד חיצוניות הנשמה - בחינת [[נר"ן]] שבה, הנמשכת ויורדת להיות במדריגת נברא, וכמו שאומרים ב[[תפילה]] ביחס לנשמה: "אתה בראת אתה יצרת אתה נפחת בי וכו'", מה שאין כן פנימיות ועצם הנשמה, שאינה בגדר נברא ח"ו אלא "דבר אחד ממש עם אלקותו ית'", עליה נאמר: "נשמה שנתת בי טהורה היא". | ||
יתר על-כן גם הנר"ן שנמשכו להיות יש נברא ודבר בפני עצמו, המצויר בציור וגדר אדם שיש בו ראש ורגל, מכל מקום יש בהם בחינת הביטול לקב"ה -גם כן- מצד שרשן, וכמאמר חז"ל: ברא כרעא דאבוה, שאף על פי שהבן נעשה מציאות עצמאית נפרד מאביו - בחינת כרעא בלבד, שהוא החלק התחתון שבאב, מכל מקום הוא כרעא דאבוה, שכוחו ועצמיותו של האב משתקפת בו. וכך גם נשמות ישראל מצד הנר"ן שבהם, גם בהיותם למטה-מלובשים בגוף, הם בבחינת אדם-אדמה לעליון, חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו. וזאת משום שגם התהוות הנשמות כנבראים, להתלבש בגוף האדם שלמטה, נמשכה מבחינת פנימיות הדיבור של מעלה, ולכן נרגש בהם ה[[ביטול]] - היפך | יתר על-כן גם הנר"ן שנמשכו להיות יש נברא ודבר בפני עצמו, המצויר בציור וגדר אדם שיש בו ראש ורגל, מכל מקום יש בהם בחינת הביטול לקב"ה -גם כן- מצד שרשן, וכמאמר חז"ל: ברא כרעא דאבוה, שאף על פי שהבן נעשה מציאות עצמאית נפרד מאביו - בחינת כרעא בלבד, שהוא החלק התחתון שבאב, מכל מקום הוא כרעא דאבוה, שכוחו ועצמיותו של האב משתקפת בו. וכך גם נשמות ישראל מצד הנר"ן שבהם, גם בהיותם למטה-מלובשים בגוף, הם בבחינת אדם-אדמה לעליון, חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו. וזאת משום שגם התהוות הנשמות כנבראים, להתלבש בגוף האדם שלמטה, נמשכה מבחינת פנימיות הדיבור של מעלה, ולכן נרגש בהם ה[[ביטול]] - היפך ה[[ישות]] - המאפיינת כל נברא. | ||
הקשר של הנר"ן עם הספירות העליונות שהם בחינת "דמות כמראה אדם", שבגלל זה גם הנר"ן נקראים "אדם", הוא בשנים: | הקשר של הנר"ן עם הספירות העליונות שהם בחינת "דמות כמראה אדם", שבגלל זה גם הנר"ן נקראים "אדם", הוא בשנים: | ||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
1) ש[[עשר הספירות]] הנקראות "אדם העליון", וכמו שכתוב "ועל הכסא דמות כמראה אדם", הן מצוירות ומוגדרות בציור גוף האדם שלמטה - כביכול, וכמ ושכתוב בזוהר: חסד - דרועא ימינא, גבורה - דרועא שמאלא. | 1) ש[[עשר הספירות]] הנקראות "אדם העליון", וכמו שכתוב "ועל הכסא דמות כמראה אדם", הן מצוירות ומוגדרות בציור גוף האדם שלמטה - כביכול, וכמ ושכתוב בזוהר: חסד - דרועא ימינא, גבורה - דרועא שמאלא. | ||
וכך גם הנר"ן מצד כוחות | וכך גם הנר"ן מצד כוחות ה[[נפש]] שבהן, הן כביכול, בציור הגוף, כגון: כח ה[[אהבה]] הוא כמו "יד" ימין שבנפש - "ימין מקרבת", כח הגבורה (להתגבר על הזולת, להכניעו או לגרשו) הוא ה"יד" השמאלית שבנפש - "שמאל דוחה", וכן בשאר הכוחות. | ||
2) הספירות | 2) הספירות ד[[אצילות]] שהם בבחינת "כמראה אדם" שנאמר ב[[מעשה מרכבה]], מלבד שהן עצמן מוגדרות בציור 'אדם', הן גם מקור להגדרות וההגבלות של הנבראים. והיינו, שמלכות דאין-סוף מתלבשת בספירות, בבחינת [[אורות]] ב[[כלים]], כדי שבאמצעות הספירות הללו יתהוו ממלכות של האין סוף - כל העולמות בגבול ומדה, נמצא שעל ידי הספירות מתהווים העולמות. | ||
וכך גם נשמות ישראל, הואיל - שבשבילם נבראו כל הנבראים, נמצא שעל-ידם (ובזכותם) יש לנבראים קיום. | וכך גם נשמות ישראל, הואיל - שבשבילם נבראו כל הנבראים, נמצא שעל-ידם (ובזכותם) יש לנבראים קיום. | ||
גרסה מ־04:52, 4 במאי 2011
נשמתו של יהודי קרויה אדם. למרות שבכללות, כל אדם מישראל, על כל מרכיביו - נקרא אדם, מכל מקום - היהודי עצמו כלול מ"אדם" ו"גוף אדם".
הסבר
נשמת ישראל ביחוד, נקראת בשם "אדם", זאת אומרת שנשמת האדם מישראל היא במיוחד - האדם שבכל אחד מישראל.
שתי בחינות שבנשמה
וזאת מצד שתי הבחינות שבנשמה:
א) מצד עצם נשמות ישראל שהן "חלק אלקה ממעל" - חלק מעצמותו, ו"התופס בחלק מהעצם כתופס בכולו", ולפיכך נקראים אדם - מלשון "אדמה לעליון". שהרי הם חלק ממנו. נמצא כי השם "אדם" לנשמה , הוא מצד היותה מופשטת מכל ציור - חלק אלקה ממעל ממש.
ב) מצד הנר"ן שבנשמה. והיינו מצד היותה מוגדרת ומצוירת בציור כוחות הנפש כמראה אדם הנאמר ביחס לספירות שבעולם האצילות.
שלרות שנשמות ישראל הן חלק מעצמותו יתברך, וכמו שכתוב "חלק ה' עמו" - חלק משם הויה ברוך הוא, כדכתיב "ויפח באפיו נשמת חיים" ואיתא על זה בזוהר "מאן דנפח מתוכיה נפח" - מתוכיותו ופנימיותו, מכל מקום, אחר כך כשנזקקה הנשמה לרדת ולהתלבש בגוף הנברא, ירדה והשתלשלה בסדר השתלשלות, כדי להברא - ככל נברא שהוא יש מאין - על ידי מאמר ה' - "נעשה אדם", ונעשית בבחינת נברא, ואז היא גם מוגדרת ומצויירת - "דמות כמראה אדם", הנאמר גם על הספירות העליונות, וכמו שכתוב: "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם".
אמנם כל זה אינו אלא מצד חיצוניות הנשמה - בחינת נר"ן שבה, הנמשכת ויורדת להיות במדריגת נברא, וכמו שאומרים בתפילה ביחס לנשמה: "אתה בראת אתה יצרת אתה נפחת בי וכו'", מה שאין כן פנימיות ועצם הנשמה, שאינה בגדר נברא ח"ו אלא "דבר אחד ממש עם אלקותו ית'", עליה נאמר: "נשמה שנתת בי טהורה היא".
יתר על-כן גם הנר"ן שנמשכו להיות יש נברא ודבר בפני עצמו, המצויר בציור וגדר אדם שיש בו ראש ורגל, מכל מקום יש בהם בחינת הביטול לקב"ה -גם כן- מצד שרשן, וכמאמר חז"ל: ברא כרעא דאבוה, שאף על פי שהבן נעשה מציאות עצמאית נפרד מאביו - בחינת כרעא בלבד, שהוא החלק התחתון שבאב, מכל מקום הוא כרעא דאבוה, שכוחו ועצמיותו של האב משתקפת בו. וכך גם נשמות ישראל מצד הנר"ן שבהם, גם בהיותם למטה-מלובשים בגוף, הם בבחינת אדם-אדמה לעליון, חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו. וזאת משום שגם התהוות הנשמות כנבראים, להתלבש בגוף האדם שלמטה, נמשכה מבחינת פנימיות הדיבור של מעלה, ולכן נרגש בהם הביטול - היפך הישות - המאפיינת כל נברא.
הקשר של הנר"ן עם הספירות העליונות שהם בחינת "דמות כמראה אדם", שבגלל זה גם הנר"ן נקראים "אדם", הוא בשנים:
1) שעשר הספירות הנקראות "אדם העליון", וכמו שכתוב "ועל הכסא דמות כמראה אדם", הן מצוירות ומוגדרות בציור גוף האדם שלמטה - כביכול, וכמ ושכתוב בזוהר: חסד - דרועא ימינא, גבורה - דרועא שמאלא.
וכך גם הנר"ן מצד כוחות הנפש שבהן, הן כביכול, בציור הגוף, כגון: כח האהבה הוא כמו "יד" ימין שבנפש - "ימין מקרבת", כח הגבורה (להתגבר על הזולת, להכניעו או לגרשו) הוא ה"יד" השמאלית שבנפש - "שמאל דוחה", וכן בשאר הכוחות.
2) הספירות דאצילות שהם בבחינת "כמראה אדם" שנאמר במעשה מרכבה, מלבד שהן עצמן מוגדרות בציור 'אדם', הן גם מקור להגדרות וההגבלות של הנבראים. והיינו, שמלכות דאין-סוף מתלבשת בספירות, בבחינת אורות בכלים, כדי שבאמצעות הספירות הללו יתהוו ממלכות של האין סוף - כל העולמות בגבול ומדה, נמצא שעל ידי הספירות מתהווים העולמות.
וכך גם נשמות ישראל, הואיל - שבשבילם נבראו כל הנבראים, נמצא שעל-ידם (ובזכותם) יש לנבראים קיום.
ובפנימיות הענין הנה, נשמות ישראל נמשכים ויורדים לבי"ע - בבחינת "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם", והירידה היא בשביל שיהיו בבחינת יש ודבר בהגבלה, כדי שבאמצעותן יתהוו נבראים דבי"ע - מוגבלים, בבחינת יש ודבר נפרד.
ומכיון שהתהוות הנבראים בהגבלתם היא בגלל הנשמות - כנ"ל, על-כן יוכלו בני ישראל לתקנם ולעשותם דירה לה' ית'.
והיינו, על ידי שהנשמות ירדו להיות - דמות כמראה אדם בעולם הבריאה. שעל-ידם נעשתה ה"ישיבה" -כביכול- על ה"כסא", שמשמעותה היא הירידה לעולם הבריאה לצורך הבריאה, הנה, על ידי זה יכולים בני ישראל לתקן עולם במלכות ה'.
וכידוע שתכלית הבריאה היתה בשביל ישראל, כדי להיות לו ית' דירה בתחתונים, והיינו, שתשכון שכינתו בישראל כפי שהם למטה, שזהו פירוש "ישראל עלו במחשבה" כלומר שכל הבריאה היא בשבילם, ובגללם ובאמצעותם - נבראו.
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")