שינויים

בסיום [[מסכת סוטה]]{{הערת שוליים|1=[[סוטה ]] כו, א.}} שנינו: "משמת [[רבי יהודה הנשיא|רבי ]] בטלה [[ענוה ]] ויראת [[חטא]]. אמר לי' רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא ({{הערת שוליים|שאני ענוותן – פרש"י).}}, אמר לי' ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא".

מקשה [[הרבי]]: רב יוסף ורב נחמן הם אמוראיםהוא [[אמורא]], ואיך יכולים הם יכול לחלוק על התנא ה[[תנא]] ולומר לו: "לא תיתני ענוה", "לא תיתני יראת חטא"? עוד מקשה הרבי, שהמאמר "לא תיתני ענוה דאיכא '''אנא'''", ובלשון [[רש"י]] "שאני ענוותן" – הוא לכאורה היפך הענוה?

עוד מקשה מסביר הרבי, שהמאמר כי בענין ה[[ענווה]] מבואר, שהעניו יודע מעלת עצמו, ויודע דמעלות הללו הם חשובים ביותר, אבל להיותו מכיר את האמת אינם חושבם למעלה ומדריגה שלו, שמכיר את האמת דכל ענין הטוב שיש לו אינו מצד עצמו כי אם מה שבא בירושה מאבותינו כו', ולא עוד אלא שעושה חשבון בנפשו שאילו היו אלו הכחות אצל אחר אפשר הי' מגלה את הכוחות יותר.{{הערת שוליים|סד"לא תיתני ענוה דאיכא אנאה וירא העם – קונטרס חג השבועות שנה זו (סה", ובלשון רשמ תש"י "שאני ענוותן" – הוא לכאורה היפך הענוה?ע' 236).}}.

מסביר הרביזה הוא גם הביאור כאן, כי בענין הרב יוסף בודאי ידע גודל מעלתו ב[[ענווהלימוד התורה]] מבואר, ש– כאמרו "אי לאו האי יומא דקא גרים (שלמדתי תורה ונתרוממתי) כמה יוסף איכא בשוקא"העניו יודע מעלת עצמו, ויודע דמעלות הללו הם חשובים ביותר{{הערת שוליים|1=[[פסחים]] סח, אבל להיותו מכיר את האמת אינם חושבם למעלה ומדריגה שלוב ובפרש", שי.}} – עד שנקרא בשם "מכיר את האמת דכל ענין הטוב שיש לו אינו מצד עצמו כי אם מה שבא בירושה מאבותינו כו'סיני"{{הערת שוליים|1=[[[[מסכת ברכות]] והוריות בסופן.}}, ולא עוד אלא שעושה חשבון בנפשו ע"ש ש"אילו היו אלו הכחות אצל אחר . . אפשר הי' מגלה את הכחות יותרמשניות וברייתות סדורות לו כנתינתן מהר סיני".{{הערת שוליים|סד"ה וירא העם – קונטרס חג השבועות שנה זו (סה"מ תש1=פ[[רש"י ע' 236)]] [[הוריות]] שם.}}, ולמרות זאת לא החזיק טובה לעצמו, בידעו שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה, ובלשונו: "אי לאו האי יומא דקא גרים". ולכן היה יכול לומר "אני ענוותן" – כיון שמדת הענוה אינה בסתירה כלל לידיעת מעלת עצמו, כולל גם מעלת הענוה עצמה.

זה הוא גם הביאור כאן, רב יוסף בודאי ידע גודל מעלתו בלימוד התורה – כאמרו "אי לאו האי יומא דקא גרים (שלמדתי תורה ונתרוממתי) כמה יוסף איכא בשוקא"פסחים סח, ב ובפרש"י. – עד שנקרא בשם "סיני"{{הערת שוליים|1=[[[[מסכת ברכות]] והוריות בסופן.}}, ע"ש ש"משניות וברייתות סדורות לו כנתינתן מהר סיני"{{הערת שוליים|1=פ[[רש"י]] [[הוריות]] שם.}}, ואעפ"כ, לא החזיק טובה לעצמו, בידעו שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה, ובלשונו: "אי לאו האי יומא דקא גרים". ולכן היה יכול לומר "אני ענוותן" – כיון שמדת הענוה אינה בסתירה כלל לידיעת מעלת עצמו, כולל גם מעלת הענוה עצמה. לכן גם אמר רב יוסף לתנא "לא תיתני ענוה", מצד ענוותנותו של רב יוסף שהכיר שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה – ייחס אותן לא לעצמו, אלא לרבי.ובאמרו לתנא "לא תיתני ענוה דאיכא אנא", לא התכוין לחלוק על דברי התנא שאמר "משמת רבי בטלה ענוה", כי הרי ללא רבי אין עוד מעלת הענוה, כי אם התכווין לומר שהעובדה ד"איכא אנא" (שאני שהוא ענוותן) מוכיחה ש"[[רבי יהודה הנשיא|רבי ]] לא מת".