שינויים

בקבלה ובחסידות יום השבת הינו היום השביעי בשבוע, ובו יש [[מצוות עשה]] לשבות ביום השביעי, ו[[מצוות לא תעשה]] שלא לעשות בו מלאכה.  טעם המצווה הוא מכיון שעל הקב"ה נאמר כי "וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה", שלאחר ששת ימי הבריאה נח כביכול ממלאכתו. וכך אף נצטווינו ב[[תורה]] "וביום השביעי תשבות" וכן "לא תעשה כל מלאכה". ב[[קבלה]] וב[[חסידות]] מבואר כי שבת הוא אותיות "תשב", שענינה הוא שיבת האורות ה[[אורות]] למקומם.  מבואר כי ביום השבת ישנה [[עליית העולמות בשבת|עליית העולמות]]. מבואר כי ב[[ימי החול]] ישנה [[עבודת הבירורים]] שיורדת [[מלכות דאצילות]] בעולמות [[בי"ע]] לברר את ה[[ניצוצות]], וביום השבת מתעלים הבירורים שהובררו בימות החול להיכלל ב[[אצילות]].

מצוות שבת ענינה הוא לשבות ממלאכה, שהם דרך כלל ל"ט אבות המלאכה האסורות בשבת. ועניין טעם המצווה היא, כי עניין מלאכות אלו הוא [[עבודת הבירורים|עבודת הבירור]] בעולם הזה. כך מלאכות וכדוגמא לכך: המלאכות החורש והזורע וכו' הם שהם בחינת תיקון ובירור להעלות מכח הצומח אשר בארץ, להצמיח מאכל אשר יאכל האדם וחי בהם, כי הוא יברך על המאכל בתחלה ובסוף, וממשיך בו קדושה, וגם אחר כך כשמקבל חיות מזה המאכל נכלל חיות המאכל בחיות האדם ומתחזק כחו ושכלו, ומתחזק כחו ושכלו, ובכח ושכל זה מתפלל ולומד ומקיים מצוות, לכך גם חיות המאכל עולה עמו ונכללת בעבודתו. ועל דרך עבודות אלו הם עבודות אפיה ובישול שהם תיקון המאכל שיהא ראוי לאכילת אדם, וכן האורג שני חוטים, שהוא תיקון ללבושי האדם. והבונה וכיוצא בו הוא תיקון להיות ראוי לבית אשר ידור בו האדם. שדרך כלל כל המלאכות הם במזונות ו[[לבושים]] ובתים.

וכל בירור זה הוא מ[[רפ"ח ניצוצין]] שנפלו ב[[שבירת הכלים]] בעולמות [[בי"ע]], וצריך להעלותם מ[[בי"ע]] ל[[אצילות]]. שעולם אצילות הוא [[עולם התיקון]] שכבר נתקן שלא על ידי האדם, והתיקון של האדם הוא בעולמות בי"ע, שניתן לאדם לתקן ולברר בו.