8,218
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
מסופר, כי רבי [[חיים אברהם שניאורי]] נקרא בשם אברהם על שם מורו רבי [[אברהם המלאך]] ועל שם זקנו אבי אמו רבי אברהם. כאשר היה בן שלוש חלה והיה חולה מסוכן. [[אדמו"ר הזקן]] קרא לארבעה מבחירי תלמידיו, ואמר להם שמורו [[רבי אברהם המלאך]] בא אליו בחלום ושאל אותו למה אינו מתפלל בעבור הילד הנושא את שמו, ואמר לו כי ישנה על שם הילד קפידא מאבי אמו על ששמו הוא בהבלעה ולא נודע לרבים שקרוי על שמו. [[אדמו"ר הזקן]] השיב שעשה כדין, מכיון שנפסק ב[[שולחן ערוך]] שכבוד רבו וכבוד אביו כבוד רבו עדיף, ובפרט בענין ה[[שמות]], שידוע שזה לטובת ה[[נשמה]] והתפשטותה בנפש הנקרא בשם. אמנם, מכיון שנודע ל[[אדמו"ר הזקן]] ששם אבי אמו היה חיים אברהם הוא קרא לתלמידיו כדי להוסיף לו את השם חיים{{הערה|1=[http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=15824&hilite=07e551c4-9303-4e23-bb69-fd51d1fca338&st=%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D+%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D&pgnum=243 אוצר סיפורי חב"ד].}}.
בשנת [[תקל"ו ]] נסע ר' [[מנחם מנדל מענדל מוויטבסק ]] יחד עם שלוש מאות איש לארץ ישראל. [[אדמו"ר הזקן]] התלבט רבות האם להצטרף לנסיעה. בתחילה חשב שלא לנסוע בנימוק ש"על מי אוכל לעזוב את אנ"ש אחינו בני ישראל" וכן דברי המגיד על כך ש[[הבעל שם טוב]] לא הצליח לעלות לארץ הקודש כי "יש [[נשמה|נשמות]] שצריכין דווקא ארץ ישראל ויש [[נשמה|נשמות]] שצריכין דווקא חוץ לארץ"{{הערה|[[אגרות קודש (אדמו"ר הזקן)]] חלק א' עמוד רב. במכתבו לרבי ישראל מפולוצק}}. ברגע האחרון, לאחר שרבי מנחם מענדל מויטבסק כבר יצא לדרכו, החליט כן להצטרף לנסיעה יחד עם כמה מתלמידיו. הם נסע נסעו למוהילוב שם התעכבה שיירתו של רבי מנחם מענדל והודיעו לו שהוא מבקש להצטרף לנסיעה. רבי מנחם מענדל וגדולי תלמידיו, ניסו לשכנעו שישאר ברוסיה הלבנה ויטול על עצמו את שרביט מנהיגות עדת החסידים. אך [[אדמו"ר הזקן]] לא הסכים. רק לאחר שמורו ורבו המגיד התגלה אליו בחלום והורה לו להישאר ו[[אדמו"ר הזקן]] הסתגר עם רבי מנחם מענדל בחדרו במשך שבוע שלם במשך שעות ארוכות מדי יום, החליט להישאר ברוסיה. לאחר שהשיירה המשיכה בדרכה לארץ ישראל, משם המשיך רבי מנחם מנדל להנהיג את החסידים, באמצעות מכתבים ו[[שד"ר]]ים שהגיעו תכופות מארץ ישראל לרוסיה. בינתיים שהה [[אדמו"ר הזקן]] במוהילוב.
===לידת אדמו"ר הרש"ב===
ביום [[י' בכסלו]] שנת [[תר"כ]] חלמה [[הרבנית רבקה (אשת אדמו"ר המהר"ש)|הרבנית רבקה]] חלום בו ראתה את אמה, מרת [[חיה שרה זסלבסקי (בת אדמו"ר האמצעי)|חיה שרה]] ואת סבה, [[אדמו"ר האמצעי]]. אמה אמרה לה בפנים שמחות: "רבקה, את ובעלך כיתבו ספר תורה" ו[[אדמו"ר האמצעי]] הוסיף: "ויהיה לכם בן טוב ועל שמי אל תשכחו". אמה הוסיפה: "רבקה, השומעת את, מה שאבי אומר לך?" וכך הסתיים החלום. לאחר תשעה ימים, בליל [[י"ט כסלו]], חלמה שוב והפעם בנוסף לאמה וסבה הגיע אדם זקן. אמה אמרה לה: "רבקה, את ובעלך כתבו ספר תורה". [[אדמו"ר האמצעי]] אמר: "ויהיה לך בן טוב" והאיש הזקן אמר: "אמן, כן יאמר ה'". אמה סיימה: "סבא, ברך אותה" והאיש הזקן ברכה. אמה ו[[אדמו"ר האמצעי]] ענו אמן בקול רם והיא התעוררה. לאחר מכן סיפרה את חלומותיה לבעלה אדמו"ר המהר"ש, שאמר כי ברצונו שספר התורה יכתב על קלף מהודר מעורות שחוטים וכשרים. [[אדמו"ר הצמח צדק]] ציווה כי תחילת כתיבת ספר התורה יהיה בחשאי, בנוכחות אחיו בלבד ובחדרו. כעבור פחות משנה נולד הבן שנקרא 'שלום דובער' על שם שני סביו, רבי [[שלום שכנא]] ו[[אדמו"ר האמצעי]].