שינויים

כאשר היה רבי [[שמעון נתן נטע בידרמן]] מלעלוב אצל הרבי אמר לרבי פתגם בשם זקנו רבי דוד מלעלוב, שאמר כי ישנו חילוק בין ברכה והצלחה , מכיון שברכה היא למעלה מדרך הבטע מה שאין כן הצלחה היא דבר שבדרך הטבע, ולכן הצלחה יכולה לחול גם בחוץ ב[[חוץ לארץ]], מה שאין כן ברכה. וראיה לדבר: שכתוב ויהי יוסף איש מצליח - כאשר היה בית האסורים, אך כאשר הפקיד פוטיפר את יוסף על ביתו כתוב "ויבר ה' את בית המצרי בגלל יוסף. והביאור לכך הוא מכיון שהפקיד את יוסף להיות על ביתו, ונהיה ד' אמות של הצדיק בחינת ארץ ישראל, לכן חל הברכה שהיא למעלה מדרך הטבע, כמו בארץ ב[[ארץ ישראל]].

א. בענין הברכה — מבואר בדרושי [[חסידות]], שברכה היא מלשוןהמשכה, כלשון המשנה<REF> כלאים רפריש פ"ז.</REF>: ״המבריך את הגפן״, שפירושו — שממשיכים א׳

ב. אדמו״ר [[אדמו"ר הזקן]]</REF> לקוטי תורה ראה יט, א.</REF> מבאר שברכה ענינה המשכה משרשו ומקורו בלבד,

ג. בנוגע לענין ההצלחה — מבואר בדרושי אדמו״ר הצ״צ[[אדמו"ר הצמח צדק]]<REF>אור התורה וישב רעח א.</REF>

ומזה מוכח שהצלחה היא למעלה מברכה. כי: ברכה ענינה המשכה משורש ומקור בלבד — שמזה גופא מוכח שזהו ענין השייך לדרך הטבע. משא״כ הצלחה — בחינת הכתר. שלמעלה מסדר השחלשלותהשתלשלות, למעלה מדרך הטבעה[[טבע]].  וכן הוא בלשון העולם<REF>ראה ב"ק צב. א.</REF>- מילתא דאמרי אינשי: כאשר אומרים שאדם פלוני הוא ״א געבענטשטער מענטש״ — הרי זה דבר על דרך הרגיל, משא״כ כאשר אומרים שאדם פלוני הוא ״איש מוצלח״ (״א גליקלעכער מענטש״) — הרי זה דבר שאינו ע״ד הרגיל...