פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נולדה בעיר [[ויטבסק]] בשנת [[תקכ"ד]], לאביה [[אדמו"ר הזקן]] ולאמה [[הרבנית סטערנא]]. השם פריידא ניתן לה על שם דודתו זקנתו, אחות ר' [[שניאור זלמן (סב אדמו"ר הזקן)|שניאור זלמן]], סב אדמו"ר הזקן{{הערה|שם=עטרת211|[[עטרת מלכות]], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15929&st=&pgnum=171 עמ' 211]. הוצאה ישנה - עמוד 55.}}.
הרבנית פריידא הייתה חביבה מאוד על אביה האדמו"ר הזקן, והוא היה אומר בפניה כל [[שבת]] לאחר ה[[תפילה]], [[מאמר חסידות]]{{הערה|שם=בית}}, דברים שלא היה אומר לאדמו"ר האמצעי{{הערה|שם=ליקוטי}}. כאשר אחיה - [[אדמו"ר האמצעי]] - היה רוצה לברר ענין בחסידות, הוא היה מבקש ממנה שתשאל את אביהם אדמו"ר הזקן, וכך אדמו"ר האמצעי היה מתחבא ושומע את הדברים{{הערה|מכיוון שלפעמים היה אביו מונע מלגלות לו חסידות, בכדי להגדיל את תשוקתו{{הערה|שם=בית}}.}}, אך אדמו"ר הזקן הבין שבנו אדמו"ר האמצעי הוא זה שביקש לברר זאת{{הערה|שם=בית|[[בית רבי (ספר)|בית רבי]], חלק א', פרק כ"ד. (ובהערה).}}.
פעם אחת, ביקש ממנה אחיה, ה[[אדמו"ר האמצעי]], שתבקש מאביהם [[אדמו"ר הזקן]], שיאמר לה את הסבר ה[[חסידות]] אודות ד' [[בגדי כהונה]]{{הערה|הגרסא שאמר על ד' בגדי כהונה, מסופרת בספר [[שמועות וסיפורים]]{{הערה|שם=שמועות 2}}, אך בספר [[לקוטי סיפורים]]{{הערה|שם=ליקוטי}}, מסופר שאמר חסידות על שמונת [[בגדי כהונה|בגדי הכהונה]] של [[הכהן הגדול]].}}. כאשר בא אדמו"ר הזקן, היא ביקשה ממנו והוא הסכים, ואמר על ג' בגדי כהונה, אך את ה[[אבנט]] לא הזכיר. אדמו"ר האמצעי שהרגיש שעוד מעט אביו ילך, והוא עדיין לא דיבר אודות האבנט, פשט את ה[[גרטל]] שלו וזרקו לרגלי אחותו, כדי שתיזכר ותבקש מאדמו"ר הזקן לדבר גם עליו. כאשר ראתה הרבנית פריידא את קצה האבנט, פנתה אל אביה שיספר גם על האבנט. אדמו"ר הזקן אמר לה{{הערה|לפי גרסה אחרת{{הערה|[[התקשרות (גיליון)]] 1456.}} כך היה:{{ש}}אדמו"ר הזקן ניגש אל הארון והראה את אדמו"ר האמצעי.{{ש}}הוא החליט 'להעניש' את בנו על שהאזין בלי רשות לדברי החסידות, ואסר עליו להשתתף בהשמעת דברי החסידות בשבת הקרובה. אדמו"ר האמצעי לא ידע את נפשו מרוב צער, עד שחלה ממש ונפל למשכב. מיום ליום הידרדר מצבו, עד שכבר לא היה יכול לקום ממיטתו. באותה שעה נכמרו רחמיו של אביו והוא נכנס אליו לבקרו.{{ש}}הבחין רבי דובער באביו, ובשארית כוחותיו הרים את ראשו מעם הכרית וקרא בקול חלוש: "אבא, אנא אמור חסידות!".{{ש}}רבי שניאור-זלמן נעתר לבקשה והחל לומר מאמר חסידות באוזני בנו החולה. בתוך רגעים מספר הוטב מצבו של רבי דובער, וכשסיים אביו את מאמר החסידות – כבר החלים ועמד על רגליו...}}: "כנראה שאחיך דוב מתחבא תחת המיטה שלך ושומע את התורה ודברי החסידות אשר אני אומר לך. צא בערל! צא!", ולא המשיך עוד{{הערה|שם=שמועות 2|[[שמועות וסיפורים]] חלק ב', הוצאה ישנה - עמוד 161, הוצאה חדשה - עמוד 57.}}.
1,698

עריכות