שינויים

מהיום בו עלה הצאר ניקולאי לשלטונו, ביום [[כ"א בכסלו]] [[תקפ"ו]] בקש הצאר ניקולאי לכבות את גחלת היהדות ב[[רוסיה]] ולגרום להתבוללות המונית של ה[[יהודים]], וזאת ע"י על ידי שורת גזירות שגזר על כלל ה[[יהודים]] שגרו בתחום שלטונו. הגזירה הראשונה הייתה [[גזירת הקנטוניסטים]] - גיוס ילדי היהודים לצבא הצאר כדי "לחנך מחדש" את ילדי היהודים, לבולל את הדור הצעיר ולהשכיח מהם את יהדותם. הגזירה הבאה הייתה הגבלת תחום התיישבות של היהודים ברחבי רוסיה. הצאר הקצה לכל היהודים מספר מקומות שרק בהם הם יוכלו להתיישב, גזירה זו כונתה בשם [[תחום המושב]].

גזירות אלה נכפו ע"י על ידי השוטרים הרוסים והפולנים באכזריות רבה. בכל פעם שראו השוטרים [[יהודי]] מהלך עם [[פיאות]] גלויות ו[[זקן]], או לחלופין מהלך כשלגופו קפוטה ארוכה ורחבה היו מכים בו וגזרים לו את פאותיו וזקנו, או שגוזרים את שולי הקפוטה, וכל זאת לעיני כולם. אכיפות אלה גרמו לגל מחאות אדיר בכל רחבי [[רוסיה]]. עשרות אלפי [[יהודים]] מכל שכבות האוכלוסייה יצאו להפגין ברחובות נגד האכיפה הבררנית והמפלה של השלטונות כלפי היהודים.

בעקבות ההפגנות ההמוניות לאחר שנים מועטות הוסרה הגזירה מ[[רוסיה]]. אך היא עדיין המשיכה ברחבי [[פולין]] והסביבה. המתנגד החזק ביותר שעמד בתוקף כנגד הגזירה היה האדמו"ר ומייסד [[חסידות גור]] רבי יצחק מאיר אלתר בעל חידושי הרי"מ. בעקבות התנגדותו הגדולה לגזירה הוא נאסר ע"י על ידי השלטונות. לאחר שנאסר נאספו המוני [[יהודים]] והחלו להפגין ב[[ורשה]]. כשההפגנה החלה לצאת מכלל שליטה שחררו ה[[פולין|פולנים]] את האדמו"ר מגור, והציעו ליהודים פשרה. הפשרה הייתה או שהם יקצצו את הזקן וילכו במלבושים קצרים כדרכיהם של ה[[משכילים]], או שהם ילכו במלבושים ארוכים, אך יוסיפו מכנסיים קצרים התקועים בתוך הגרב כמנהג הרוסים. היהודים בחרו באפשרות השנייה, ומנהג זה השתמר עד ימינו.