ישנם פוסקים הקובעים כי האמונה והציפיה ל[[גאולה]] היא חלק בלתי נפרד מהדיבור הראשון של [[עשרת הדברות]] "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" - "כך יש לנו להאמין ש[[הקדוש ברוך הוא|ה']] עתיד לקבץ אותנו ולהושיענו על ידי [[משיח צדקנו]]"{{הערה|סמ"ק מ"ע א'}}.
[[החפץ חיים]] מגדיר את האמונה בביאת המשיח (ובגאולה השלימה{{הערה|1=הפסוק הראשון שהביא הרמב"ם בספרו בהלכות מלכים הוא: "ושב ה' אלקיך, ואח"כמוסיף, "ואף בפרשת בלעם נבא בשני ה'משיחים'" זה שהביא שני הפסוקים הוא לפי שהפסוק הראשון מדבר בגאולה עצמה (והוא כתוב בה במפורש ולא דרשת חז"ל) והפסוק השני מוכיח שהגאולה תהיה על ידי מלך המשיח דווקא ומזה מוכח ששני פרטים באמונה א. גאולה ב.מלך המשיח. - {{קישור אוצר 770|107|114|B|לקוטי שיחות כרך ל"ד דברים עמוד 114}} וראה {{קישור אוצר 770|99|272|B|לקוטי שיחות כרך י"ח במדבר עמוד 272 ובהערה 16 -17|שיחת הרבי}} }}) היא חובה על כל אחד מישראל.אמונה זו כוללת גם את האמונה שביאתו מציאותית בכל רגע'כלומר שהאמונה היא לא רק שהוא יבוא אי פעם כי אם גם לחכות לה בכל עת{{הערה|שם=רמ|רמב"ם פרק י"א מהלכות מלכים ומלחמותיהם}}. וכפי שמבארו הרמב"ם בפירושו על המשניות{{הערה|סנהדרין פרק י'- 'עיקר העיקריםהיסוד השנים עשר'}}שבנוסף לזה "שיאמין ויאמת שיבוא" גם "לא יחשוב שיתאחר" שלא יעשה חשבונות שיביאו אותו להרחיק זמן ביאת המשיח. שמכיוון שלא נקצב לביאתו זמן זו ראיה שיכולה להיות תמיד בין בזמן קרוב ובין בזמן רחוק.{{הערה|בית אלקים למבי"ט [http://www.daat.ac.il/daat/vl/betelo/betelo17.pdf שער היסודות פרק חמישים]}} ולכן חלק מהאמונה היא להאמין שהוא יכול לבוא בכל עת. ולצפות לביאתו בכל עת מתוך [[בטחון]] גמור בביאתו המידית.{{הערה|1= שו"ת אגרות משה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=922&pgnum=60 אורח חיים חלק ה'סי'ח] וראה [http://chabadlibrary.org/books/pdf/mug7.pdf קובץ גאולה ומשיח חלק ז עמוד 28 ואילך].}}{{הערה|1=בכמה משיחותיו של הרבי לומד כפשוטו שחלק מהחיוב להאמין הוא לחכות ברגש הלב ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14951&st=&pgnum=148 ליקוטי שיחות חלק כ"ח עמוד 163]. (אף שלכאורה יקשה מה שייך "עיקר" ברגש הלב).}} באחד משיחותיו מבאר הרבי שרוב ישראל אינם שייכים לפעול בעצמם צפייה לגאולה בשל היעודים הרוחניים לכן חז"ל מאריכים אודות היעודים הגשמיים בכדי שיתעוררו בצפייה לגאולה.{{הערה|לקוטי שיחות חלק כ"ז שיחה לפרשת בחוקתי בהערה.}}
תורת החסידות מחדדת ועל זה אמרו חז"ל{{הערה|סנהדרין צז, ב}}: "תפח רוחן של מחשבי קיצין", לפי שחשבונות אלו גורמים להרחיק את הנקודה האמונה בביאתו, הן האמונה בכלל - שכשעובר הקץ שחישב ולפועל לא הגיע, הוא מאבד את האמונה.{{מקור|נראה שכן הוא הפי' ברש"י על הגמ' ויל"ע}} וכן מאבד את האמונה בביאתו בכל זמן - שמכוון שהגביל לביאתו זמן לא יאמין שיבוא קודם לזמן זה.{{הערה|פירוש המשניות לרמב"ם שם וב'בית אלקים' שם}} האמונה בביאת המשיח כוללת לא רק את האמונה בביאתו לגאול את עם ישראל מגלותו כי נושא אם האמונה במציאותו כמלך מבית דוד שיחזיר המלוכה והמשפטים לישראל וקיום המצוות יהיו בימיו בשלמותם.{{הערה|שם=לקו"ש חי בלק}} ויתירה מזו שהיא כוללת גם את האמונה במצב העולם לעתיד שיאפשר את קיום המצוות בשלימות שלכן האריך הרמב"ם גם בזה.{{הערה|משנה תורה לרמב"ם הלכות מלכים פרק יב}}{{הערה|הדרן על הרמב"ם תשמ"ו - לקוטי שיחות חלק כז עמוד 255 וראה בהערה 35 שם ש"לחכות" הוא רק לשלימות התורה אמנם האמונה הוא גם למצב העולם}} ===יסודה===האמונה בביאת המשיח מיוסדת על נבואת הנביאים, (שכל ספריהם מלאים מדבר זה{{הערה|שם=רמ מ יא}}) על נבואת משה רבינו, על עדות התורה וכן היא חלק מ'מצוות' התורה. (מצוות [[ערי מקלט]] ששלימותה תהיה בביאת המשיח). ותוקף ומעלה בכל אחת מהם, המעלה ב'''נבואת משה''' ובעדות התורה על נבואת הנביאים היא שהתאמתות נבואת הנביאים אצלנו היא על פי האותות והמופתים שעשו{{הערה|משנה תורה לרמב"ם פרק ח מהלכות יסודי התורה}} בשונה מהתורה ו[[משה רבינו]] שנבואתו התאמתה בהחלטיות אצל כל ישראל "שכל ישראל עדים" לנבואתו כשהם עצמם ראו אותו במתן תורה עולה ומדבר עם אלקים.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15975&st=&pgnum=288 לקוטי שיחות חלק יח עמוד 279 הערה 57]}} נבואת נביא מצד עצמה היא בעלת שינוי, כגון במקרה שישנם חטאים ביכולתם לגרום לביטול הנבואה (גם כשהנבואה נאמרה לציבור שאינה בטילה הרי זה רק גזירת ה' שלא תבטל כדי להבחין בין נביא אמת לשקר והנבואה מצד עצמה אינה נצחית) אבל דברי התורה אינם בטילים לפי שהתורה היא חכמתו של ה' שלמעלה מהזמן וכשם שהוא נצחי כך תורתו נצחית. ויעוד המשיח בנוסף לנבואתה הינה חלק מעדות ה'''תורה'''.אמנם יש חומרה בדברי '''נביא''' על התורה שהרי העובר על דברי הנביא חייב מיתה ללא שינוי בתוכן הנבואה. משאין כן בדברי התורה שישנם הבדלים בין עבירות חמורות לקלות והעונשים עליהם שונים. ביאת המשיח היא גם פרט ב'''מצוות''' התורה - הנצחיות שבמצוות היא החזקה ביותר, שכן בתורה אף שהיא נצחית (שלא כנבואה ש"מצד עצמה" שייך בה שינויים כנ"ל) עדיין מצאנו ששייך לפרש דברי התורה ברוחניות שלא כפשוטן. אמנם 'מצוות' התורה המפרשן שלא כפשוטן הרי הוא כופר ואפיקורס ולכן אדם הכופר בגאולה ומפרש את יעודי הגאולה שלא כפשוטן הרי הוא אפיקורס (שהרי מכחיש בזה את מצוות התורה להקצות ערי מקלט נוספים לעתיד לבוא).{{הערה|[http://chabadlibrary.org/books/admur/lkus/34/8/3/index.htm לקוטי שיחות חלק לד עמוד 114 ואילך]}} בנוסף לאמונה מצד עדות התורה והנביאים, תוכנה של האמונה בגאולה היא האמונה בנצחיות התורה - שמאמין שיבוא זמן שקיום המצוות יהיה בשלמות מפני שנצחיות התורה היא לא רק שציוויה לא ישתנו, אלא שגם יגיע זמן שקיומה בפועל יהיה בשלימות.{{הערה|1=ראה[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15975&st=&pgnum=286 לקוטי שיחות חלק יח עמוד 277 סעיף ט ואילך].}} ===מעיקרי הדת===הכופר באמונה זו הרי הוא העניין הכי כללי ביהדותכופר בתורה ובנותנה ובכל הנביאים שהתנבאו בזה{{הערה|האם דינו רק כופר או גם אפיקורס ראה {{כלומרקישור אוצר 770|99|274|B|לקוטי שיחות כרך י"ח במדבר}}וראה בלקוטי שיחות חלק ל"ד שם שע"כ גם אפיקורס יש לו שהרי מפרש חלק ממצוות ה' שלא כפשוטן עיי"ש}} הרמב"ם{{הערה|שם=רמ}} מבאר שהאמונה במשיח היא מיסודי הדת והוא אחד מ[[י"ג עיקרים]] אמנם ישנם החולקים עליו{{הערה|שם=חתם סופר שנ"ו|1=שו"ת חת"ם סופר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1839&st=&pgnum=293 חלק יורה דעה סימן שנ"ו]}}{{הערה|שם=עיקרים|[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/ikarim/a1-2.htm#1 ספר העקרים בתחילתו].}} ולטענתם אין סיבה שאמונה זו תהיה יסוד הדת אף שגם הם מודים שהחולק עליה הוא "כופר" ככופר בשאר דברי התורה. יש שביארו{{הערה|שם=אבארבנל|1=ראש אמנה לאברבנאל פרק שלישי הספק החמישי [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34946&st=&pgnum=42 ובפרק הארבע עשר]}} שיטתו של הרמב"ם בכמה אופנים '''א.''' ימות המשיח הוא פרט ב"[[שכר ועונש]]" שהוא אחד מי"ג העיקרים. '''ב.''' היות והי"ג עיקרים עניינם לשלול הטוענים בראיות נגד ההשגחה העליונה בראותם צדיק שרע לו ורשע שטוב לו (קובלים על חוסר צדק) לכן באה העיקר השנים עשר (והשלש עשר - [[תחיית המתים]]) להשלים האמונה בהשגחה. '''ג.''' היות והאמונה במשיח מיוסדת גם על פסוקי התורה גם נבואת משה רבינו וגם היא נבואת כל הנביאים לכן היא עיקר התורה שהכופר בה כופר ב'''כל''' התורה כולה.{{הערה|בחתם סופר שם טוען שאינו עיקר בפני עצמו.}}הרבי מבאר - שטעמו של הרמב"ם הוא על פי הגדרתו שלו את המלך המשיח - שביאת המשיח אינו רק יעוד טוב שייעדו ה' לבוא לעם ישראל, אלא הוא גדר בנצחיות התורה כנ"ל (שעתידה להתקיים בשלמותה) לכן הוא פרט נוסף בעיקרי הדת שהתורה נצחית.{{הערה|שם=לקו"ש חי בלק}} טענתם של החולקים הוא מהשיטה של רבי הלל המובאת לעיל ש"אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה" ואף שאין ההלכה כמותו שחלקו עליו והסובר כן היום הוא כופר כדברי הרמב"ם, אמנם אם האמונה במשיח הוא עיקר התורה איך נמצא חולק על זה.{{הערה|שם=חתם סופר שנ"ו}} והחולק עליו דינו כ"כופר" איך צטטו את החולק על זה ובתואר 'רבי'.{{הערה|שם=עיקרים}} אמנם טענתם היא רק לביאורים שכוונתו היתה לשלול את ביאתו (ראה המתבאר לעיל) אולם ישנם המבארים שגם לפירושים אלו, אף שטעותו הייתה בעיקרי הדת בכל אופן לא היה לו דין כופר מכיוון שטעותו הגיעה מתוך לימוד הפסוקים שטעה בדרשתם ממילא אנוס הוא. ולכן אין דינו כ"חולק" על עיקרי האמונה שהוא "כופר".{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1375&st=&pgnum=109 שו"ת הרדב"ז חלק ד תשובה א'רנח] וב[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/ikarim/a1-2.htm#1 עיקרים בתחילתו] והעיקרים עצמו חלק על זה וס"ל שאילו היה זה עיקר והוא אינו מאמין בו היה דינו ככופר. ובלקוטי שיחות חלק לד הערה 42 מציין שכמו"כ האומר שמשיח לא יבוא ח"ו מפני שגרם החטא שאינו כופר שהרי אינו חולק על הנבואה אמנם מצד גדר המצווה שבמשיח כופר הוא עיין שם.}} אמנם לפי המבארים דברי רבי הלל שלא עלתה על דעתו שאין 'משיח' כי אם שמשיח שעתיד לבוא, לא יבוא ב'זכות' ישראל שאבדו זכויותיהם בזמן חזקיהו כמובא לעיל אין כלל ראיה או קושיה מדבריו.{{הערה|שם=אבארבנל}} ===במנין המצוות==={{להשלים}}האמונה בביאת המשיח אינה נמנית עם המצוות לפי שהיא מצווה כללית שעניינה קיום כל המצוות בשלימות{{הערה|שם=לקו"ש חי בלק}}{{הבהרה|יש בזה גם בברבנאל מצוין בלקו"ש שם וכן בלקו"ש חלק לד עיין שם גם בהתוועדוית תשמח חד עמוד 32 בהערה}} ===הוכחות וחיזוק האמונה==={{להשלים}}{{הערה|לקו"ש חלק חי עמוד 273 ואילך ובמצויין שם בשם ה'קרית ספר' וכן בספר בית אלקים למביט שער היסודות פרקים חמישים ואחת ואילך}}
מכך שהרמב"ם מביא בסוף "הלכות מלכים ומלחמות" שחיבר בסוף ספרו ההלכתי "[[היד החזקה]]" את סימני הזיהוי ל"[[חזקת משיח]]" ו"[[משיח ודאי]]" - למדים כי הרמב"ם סבור שיש אפשרות וגם חיוב הלכתי לזהות את מלך המשיח לפי הסימנים שהביא עוד בזמן ה[[גלות]], עוד טרם שהתגלה בפועל כמשיח.{{מקור}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:גאולה ומשיח בזמן הגלות]]
[[קטגוריה:מלך המשיח]]