יוסף אשבל מליובאוויטש: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
(37 גרסאות ביניים של 18 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=דודו של אדמו"ר הצמח צדק|אחר=נכדו, מראשוני המורים העבריים בעת החדשה|ראו=[[יוסף מנחם אשבל]]}}
רבי '''יוסף אשבל הלוי{{הערה|משפחת אביו היא סג"ל.}} מ[[ליובאוויטש]]''' (מכונה גם '''פעטער יוסל'ה''', או '''ר' יוסלע דעם מגיד'ס''').


רבי '''יוסף אשבל מליובאוויטש''' נולד לאביו רבי [[יששכר בער מליובאוויטש]], מי שהיה המלמד של [[אדמו"ר הזקן]], ידידו וחבירו אצל [[המגיד ממזריטש]], ואח"כ אצל רבי [[מנחם מנדל מויטבסק]], ולאחר מכן נעשה חסידו, אבל אדמו"ר הזקן היה מכנהו גם אח"כ בשם "רבי".
==תולדות חיים==
נולד לאביו רבי [[יששכר בער מליובאוויטש]], מי שהיה ה[[מלמד תינוקות|מלמד]] של [[אדמו"ר הזקן]], ידידו וחבירו אצל [[המגיד ממזריטש]], ואחר כך אצל רבי [[מנחם מענדל מוויטבסק]], ולאחר מכן נעשה חסידו, אבל אדמו"ר הזקן היה מכנהו גם אחר כך בשם "רבי".


בהגיעו לפרקו נשא את בתו של רבי [[נח אלטשולר]], ואחותו של רבי [[שלום שכנא אלטשולר]] - אבי אדמו"ר הצמח צדק.
בהגיעו לפרקו [[נישואין|נשא]] את בתו של רבי [[נח אלטשולר]], ואחותו של רבי [[שלום שכנא אלטשולר]] - אבי אדמו"ר הצמח צדק.


הוא היה מחסידיו של אדמו"ר הזקן בימי עלומיו, ולאחר מכן היה אצל [[אדמו"ר האמצעי]], ולאחר מכן אצל [[אדמו"ר הצמח צדק]].
הוא היה מחסידיו של [[אדמו"ר הזקן]] בימי עלומיו, ולאחר מכן היה אצל [[אדמו"ר האמצעי]], ולאחר מכן אצל [[אדמו"ר הצמח צדק]].


לפני [[הסתלקות]] אדמו"ר האמצעי, היה הוא אחד משני האנשים שאדמו"ר האמצעי שלחם ל[[אדמו"ר הצמח צדק]] להודיע לו שיקבל את ה[[נשיא|נשיאות]].
לפני [[הסתלקות]] אדמו"ר האמצעי, הוא היה אחד משני האנשים שאדמו"ר האמצעי שלחם לאדמו"ר הצמח צדק להודיע לו שיקבל את ה[[נשיא]]ות.


למרות שאדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצמח צדק חיבבוהו ביותר, הוא התבטל לפניהם ב[[ביטול]] גמור. כן היה שליח שלהם באיסוף מעות [[צדקה]] לכולל חב"ד.
למרות שאדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצמח צדק חיבבוהו ביותר, הוא התבטל לפניהם ב[[ביטול]] גמור. כן היה [[שד"ר]] שלהם באיסוף מעות [[צדקה]] ל[[כולל חב"ד]].


הוא היה איש רוחני ומורם מעם. היה ידוע בקפדנותו. כששאלוהו פעם לפשר מידתו זאת השיב "מעולם לא הקפדתי בתוך ביתי".
הוא היה איש רוחני ומורם מעם, ועסק רבות בלימוד ה[[קבלה]]. היה ידוע בקפדנותו, כששאלוהו פעם לפשר מידתו זאת השיב "מעולם לא הקפדתי בתוך ביתי".


==לקריאה נוספת==
* [[היכל הבעש"ט (גיליון)|היכל הבעל שם טוב]], גיליון מ"ב עמוד לז' ואילך , גיליון מ"ג, עמ' י"ג ואילך.
*הרב [[אליהו יוחנן גוראריה]], '''[[אוצר חסידי חב"ד (סדרת ספרים)|אוצר חסידי חב"ד]]''' ח"א עמ' 111-124.


השביעי - משיחיות בדור השביעי של חב"ד
==קישורים חיצוניים==
*[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=3751&st=&pgnum=165&hilite= '''בית רבי''' עמ' 148] באתר היברו-בוקס.


יצחק קראוס. סדרת יהדות כאן ועכשיו, הוצאת ידיעות ספרים, 235 עמ', 88 שקלים
שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.
כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).
הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.
ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.
לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.
קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.
זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.
שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.
== מקורות ==
[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=3751&st=&pgnum=165&hilite= בית רבי]
{{בית רבי/אדמו"ר הצמח צדק}}
{{בית רבי/אדמו"ר הצמח צדק}}
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הצמח צדק]][[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הזקן]][[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר האמצעי]][[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הצמח צדק]]
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:אשבל, יוסף}}
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הצמח צדק]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הזקן]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר האמצעי]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הצמח צדק]]

גרסה אחרונה מ־04:54, 1 באוגוסט 2024

רבי יוסף אשבל הלוי[1] מליובאוויטש (מכונה גם פעטער יוסל'ה, או ר' יוסלע דעם מגיד'ס).

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד לאביו רבי יששכר בער מליובאוויטש, מי שהיה המלמד של אדמו"ר הזקן, ידידו וחבירו אצל המגיד ממזריטש, ואחר כך אצל רבי מנחם מענדל מוויטבסק, ולאחר מכן נעשה חסידו, אבל אדמו"ר הזקן היה מכנהו גם אחר כך בשם "רבי".

בהגיעו לפרקו נשא את בתו של רבי נח אלטשולר, ואחותו של רבי שלום שכנא אלטשולר - אבי אדמו"ר הצמח צדק.

הוא היה מחסידיו של אדמו"ר הזקן בימי עלומיו, ולאחר מכן היה אצל אדמו"ר האמצעי, ולאחר מכן אצל אדמו"ר הצמח צדק.

לפני הסתלקות אדמו"ר האמצעי, הוא היה אחד משני האנשים שאדמו"ר האמצעי שלחם לאדמו"ר הצמח צדק להודיע לו שיקבל את הנשיאות.

למרות שאדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצמח צדק חיבבוהו ביותר, הוא התבטל לפניהם בביטול גמור. כן היה שד"ר שלהם באיסוף מעות צדקה לכולל חב"ד.

הוא היה איש רוחני ומורם מעם, ועסק רבות בלימוד הקבלה. היה ידוע בקפדנותו, כששאלוהו פעם לפשר מידתו זאת השיב "מעולם לא הקפדתי בתוך ביתי".

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]


עץ משפחת אדמו"רי חב"ד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית סטערנא
 
 
 
שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית שיינא
 
דובער - אדמו"ר האמצעי
 
חיים אברהם
 
משה
 
פריידא
 
דבורה לאה
 
רחל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
?
 
שפרה
 
אליהו
 
שלום שכנא אלטשולר
 
 
אברהם שיינס
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מנחם נחום
 
ברוך
 
שרה
 
ביילא
 
 
דבורה לאה
 
ברכה
 
מנוחה רחל
 
חיה שרה
 
אסתר מרים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית חיה מושקא
 
 
 
 
 
מנחם מענדל - אדמו"ר הצמח צדק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברוך שלום
 
יהודה לייב
 
חיים שניאור זלמן
 
ישראל נח
 
יוסף יצחק
 
יעקב
 
 
ראדע פריידא
 
דבורה לאה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית שטערנא
 
 
 
שמואל - אדמו"ר המהר"ש
 
 
 
הרבנית רבקה
 
 
 
 
 
 
 
 
לוי יצחק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שניאור זלמן אהרן
 
 
אברהם סנדר
 
מנחם מענדל
 
דבורה לאה
 
חיה מושקא
 
ברוך שניאור זלמן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלום דובער - אדמו"ר הרש"ב
 
 
 
הרבנית שטערנא שרה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי לוי יצחק
 
הרבנית חנה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוסף יצחק - אדמו"ר הריי"צ
 
 
 
הרבנית נחמה דינה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דובער
 
ישראל אריה לייב
 
 
 
 
 
 
חנה
 
 
 
 
שיינא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מנחם מענדל - אדמו"ר שליט"א
 
 
חיה מושקא
 
 
 

הערות שוליים

  1. משפחת אביו היא סג"ל.