רבי '''עקיבא איגר''' נולד בעיר אייזנשטייט ב[[הונגריה]] ביום [[י"א חשוון]] [[תקכ"ב]], לאביו רבי יעקב משה גינז, ממשפחה רבנית ידועה. אמו הרבנית גיטל היתה ידועה בצדקותה וחכמתה, היתה בתו של רבי עקיבא איגר הראשון, רבה של פרשבורג.
רבי '''עקיבא איגר''' היה רב, פוסק הלכה, ראש ישיבה ומגדולי דורו.
== תולדות חיים ==
נולד בעיר אייזנשטייט ב[[הונגריה]] ביום [[י"א חשוון]] [[תקכ"ב]], לאביו רבי יעקב משה גינז, ממשפחה רבנית ידועה. אמו הרבנית גיטל הייתה ידועה בצדקותה וחכמתה, הייתה בתו של רבי עקיבא איגר הראשון, רבה של פרשבורג.
הוא למד בישיבתו של דודו רבי וואלף איגר בברעסלוי.
הוא למד בישיבתו של דודו רבי וואלף איגר בברעסלוי.
בהגיעו לפרקו לקחו כחתן לבתו רבי יצחק מרגליות מליטא, גביר גדול ובעל יחוס. ממנו היו לו שני בנים ושני בנות, ולאחר מכן נפטרה בצעירותה.<REF>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16058&hilite=c52e1f7c-1a43-4ac5-839c-e8c3921cc6b4&st=%D7%A2%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%90+%D7%90%D7%99%D7%92%D7%A8 שמועסן מיט יונגע קינדער]</REF>
בהגיעו לפרקו [[נישואין|נשא לאישה]] את בתו של רבי יצחק מרגליות מליטא, גביר גדול ובעל יחוס. ממנה היו לו שני בנים ושתי בנות, ולאחר מכן נפטרה בצעירותה.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16058&hilite=c52e1f7c-1a43-4ac5-839c-e8c3921cc6b4&st=%D7%A2%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%90+%D7%90%D7%99%D7%92%D7%A8 שמועסן מיט יונגע קינדער]}}
נסתלק לישיבה של מעלה י"ג ב[[תשרי]] [[תקצ"ח]].
נסתלק לישיבה של מעלה [[י"ג בתשרי]] [[תקצ"ח]].
השביעי - משיחיות בדור השביעי של חב"ד
== עוסק בספר התניא ==
חתנו של רבי עקיבא הרב בירנבוים העיד, כי [[ספר התניא]] היה מונח על שולחנו של חותנו הקדוש בתמידות!{{דרוש מקור}}{{הערה|1=ראה גם באגרות סופרים עמ' 56 שם מעיד חתנו הנ"ל שבין ספריו היה גם ספר התניא.}}
יצחק קראוס. סדרת יהדות כאן ועכשיו, הוצאת ידיעות ספרים, 235 עמ', 88 שקלים
שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.
==אצל רבותינו נשיאנו==
===עם [[אדמו"ר האמצעי]]===
בהיות ה[[אדמו"ר האמצעי]] במעייני הרפואה ב[[קארלסבאד]], התראה עם רבי עקיבא איגר.
כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).
רבי עקיבא איגר יצא מפתח ביתו עם נר דלוק בידו לקבל את פניו, וכשראה את רבנו אמר לו: אור זרוע לצדיק.
הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.
אמר לו רבנו: עקיבא שנכתב בה"א כשר, והפסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה - סופי תיבות - עקיבה.
ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.
מסופר שאמר הרבי האמצעי לפני בואו שאינו רוצה לדבר עמו בלימוד כי הוא מחלק, "ואנא חילוק לא ידענא".
לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.
הם דיברו בענין המחלוקת בין ה[[חסידים]] וה[[מתנגדים]], והגאון רבי עקיבא איגר ברוב צדקתו אמר שאין הוא נוטה לשום צד ובעיניו כולם צדיקים.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15745&hilite=52a65474-004e-4d1d-9699-e45031ec684f&st=%D7%A2%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%90+%D7%90%D7%99%D7%92%D7%A8 אוצר סיפורי חב"ד בשם ילקוטי סיפורים עמודים פה-פו].}}
קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.
באותה הזדמנות, שהייתה בין השנים [[תקפ"א]] - [[תקפ"ה]], אמר לפניו גם מאמר חסידות. המאמר נדפס ב[[מאמרי אדמו"ר האמצעי]].{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15919&hilite=1c940180-7898-4df6-bb41-0234c49680ab&st=%D7%A2%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%90+%D7%90%D7%99%D7%92%D7%A8&pgnum=6 שם בהערות].}} רבי עקיבא איגר נהנה אך כבדה אוזנו משמוע, כפי שכתב [[אדמו"ר האמצעי]] במכתבו. כמו כן אמר לו כמה מחידושי חתנו [[אדמו"ר הצמח צדק]], ורבי עקיבא נהנה מהחידושים.
זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.
שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.
{{ציטוט|תוכן=אך בפוזנא הייתי אצל הגאון הישיש רבי עקיבא איגר, וכינוי שמו איגר. והוא איש תם וישר [וירא אלקים], ולא ידע בעניני דהאי עלמא כלום, מלובש בזופעצע פשוט ושטריימיל של עלקע{{הערה|מין ממיני איילים.}} קרוע{{הערה|נוסח אחר: גרוע.}} (וזוגתו וב"ב כאשכנזים וערומים כו' וזה פלא). וקבל אותנו בכבוד גדול וביטול גדול, כי עניו ושפל ופשטן הוא עם כל אדם.}} וממשיך לכתוב אודות הפגישה הזו.
== עוסק בספר התניא ==
חתנו של רבי עקיבא הרב בירנבוים העיד, כי [[ספר התניא]] היה מונח על שולחנו של חותנו הקדוש בתמידות!<REF>ראה גם באגרות סופרים עמ' 56.</REF>
== עם אדמו"ר האמצעי ==
===אצל [[אדמו"ר הצמח צדק]]===
בהיות ה[[אדמו"ר האמצעי]] במעייני הרפואה בקארלסבאד, התראה עם הגאון רבי עקיבא איגר.
הגאון רבי עקיבא איגר יצא מפתח ביתו עם נר דלוק בידו לקבל את פניו, וכשראה את רבנו אמר לו: אור זרוע לצדיק.
[[אדמו"ר הצמח צדק]] כותב:
{{ציטוט|תוכן=פוק חזי כמה החמירו גאוני וחכמי הדור ה"ה הגאון המנוח מ' עקיבא איגר ז"ל וב"ד|מקור=אגרות-קודש אדמו"ר ה"צמח צדק" אגרת כ"ז}}.
אמר לו רבנו: עקיבא שנכתב בה״א כשר, והפסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה - סופי תיבות - עקיבה.
באגרות אחרות כותב [[אדמו"ר הצ"צ]] על רבי עקיבא תארים מיוחדים, כגון: "הגאון המפורסם" וכדו' ומצטטו רבות.
מסופר שאמר הרבי האמצעי לפני בואו שאינו רוצה לדבר עמו בלימוד כי הוא מחלק, "ואנא חילוק לא ידענא"
הם דיברו בענין המחלוקת בין ה[[חסידים]] וה[[מתנגדים]], והגאון רבי עקיבא איגר מרוב צדקתו אמר שאין הוא נוטה לשום צד ובעיניו כולם צדיקים.<REF>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15745&hilite=52a65474-004e-4d1d-9699-e45031ec684f&st=%D7%A2%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%90+%D7%90%D7%99%D7%92%D7%A8 אוצר סיפורי חב"ד בשם ילקוטי סיפורים עמודים פה-פו]. ראה גם [[אגרות קודש]] אדמו"ר האמצעי ח"א ע׳ רעט, ע"ד הנסיעה לקארילסבאד, ושם ע׳ רפא, ע"ד התראותו עם הגאון הישיש רע"ק .. איגר.</REF>
===בספריה===
באותה הזדמנות, שהיתה בין השנים [[תקפ"א]] - [[תקפ"ה]], אמר לפניו גם מאמר חסידות. המאמר נדפס ב[[מאמרי אדמו"ר האמצעי]].<REF>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15919&hilite=1c940180-7898-4df6-bb41-0234c49680ab&st=%D7%A2%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%90+%D7%90%D7%99%D7%92%D7%A8&pgnum=6 שם בהערות]</REF> רבי עקיבא איגר נתפעל מההמאמר, כפי שכתב אדמו"ר האמצעי במכתבו. כמו כן אמר לו מחידושי אדמו"ר הצמח צדק, ורבי עקיבא נהנה מהחידושים.
בידי [[אדמו"ר הריי"צ]] היה [[שולחן ערוך]], עם כתב יד של הגאון רבי עקיבא איגר, שקיבל במתנה מהרב [[מאיר אשכנזי]].{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31605&hilite=a3c545f6-648b-4f18-b1c0-4e10a1a09119&st=%D7%A2%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%90+%D7%90%D7%99%D7%92%D7%A8 אגרות הריי"צ]}}.
רבי עקיבא איגר גם מסר לו באותו הזדמנות מחידושי תורתו.<REF>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16020&hilite=2fc677d6-8fdc-49b7-9f8a-46aa5a22a507&st=%D7%A2%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%90+%D7%90%D7%99%D7%92%D7%A8&pgnum=89 רשימות]</REF>
ב[[ספריית אגודת חסידי חב"ד]] ישנה תמונה נדירה ומקורית של רבי עקיבא, שהודפסה בספר 'מבית הגנזים'.
== כתב יד ==
==קישורים חיצוניים==
*'''[https://col.org.il/news/134041 מפגשם ההיסטורי של אדמו"ר האמצעי ורבי עקיבא איגר; מרתק]''' {{COL}}
בידי [[אדמו"ר הריי"צ]] היה [[שולחן ערוך]], עם כתב יד של הגאון רבי עקיבא איגר, שקיבל במתנה מהרב [[מאיר אשכנזי]].<REF>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31605&hilite=a3c545f6-648b-4f18-b1c0-4e10a1a09119&st=%D7%A2%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%90+%D7%90%D7%99%D7%92%D7%A8 אגרות הריי"צ]</REF>
{{אחרונים}}
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:רבנים]]
[[קטגוריה:ראשי ישיבות]][[קטגוריה:רבני ערים]]
[[קטגוריה:אחרונים|א]]
גרסה אחרונה מ־02:12, 13 באוקטובר 2023
ר' עקיבא איגר
רבי עקיבא איגר היה רב, פוסק הלכה, ראש ישיבה ומגדולי דורו.
נולד בעיר אייזנשטייט בהונגריה ביום י"א חשווןתקכ"ב, לאביו רבי יעקב משה גינז, ממשפחה רבנית ידועה. אמו הרבנית גיטל הייתה ידועה בצדקותה וחכמתה, הייתה בתו של רבי עקיבא איגר הראשון, רבה של פרשבורג.
הוא למד בישיבתו של דודו רבי וואלף איגר בברעסלוי.
בהגיעו לפרקו נשא לאישה את בתו של רבי יצחק מרגליות מליטא, גביר גדול ובעל יחוס. ממנה היו לו שני בנים ושתי בנות, ולאחר מכן נפטרה בצעירותה.[1]
רבי עקיבא איגר יצא מפתח ביתו עם נר דלוק בידו לקבל את פניו, וכשראה את רבנו אמר לו: אור זרוע לצדיק.
אמר לו רבנו: עקיבא שנכתב בה"א כשר, והפסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה - סופי תיבות - עקיבה.
מסופר שאמר הרבי האמצעי לפני בואו שאינו רוצה לדבר עמו בלימוד כי הוא מחלק, "ואנא חילוק לא ידענא".
הם דיברו בענין המחלוקת בין החסידים והמתנגדים, והגאון רבי עקיבא איגר ברוב צדקתו אמר שאין הוא נוטה לשום צד ובעיניו כולם צדיקים.[3]
באותה הזדמנות, שהייתה בין השנים תקפ"א - תקפ"ה, אמר לפניו גם מאמר חסידות. המאמר נדפס במאמרי אדמו"ר האמצעי.[4] רבי עקיבא איגר נהנה אך כבדה אוזנו משמוע, כפי שכתב אדמו"ר האמצעי במכתבו. כמו כן אמר לו כמה מחידושי חתנו אדמו"ר הצמח צדק, ורבי עקיבא נהנה מהחידושים.
אך בפוזנא הייתי אצל הגאון הישיש רבי עקיבא איגר, וכינוי שמו איגר. והוא איש תם וישר [וירא אלקים], ולא ידע בעניני דהאי עלמא כלום, מלובש בזופעצע פשוט ושטריימיל של עלקע[5] קרוע[6] (וזוגתו וב"ב כאשכנזים וערומים כו' וזה פלא). וקבל אותנו בכבוד גדול וביטול גדול, כי עניו ושפל ופשטן הוא עם כל אדם.
רבי שמואל די מדינה • רבי אברהם די בוטון • רבי יוסף קורקוס • רבי יהודה רוזאניס • רבי חיים בנבנישתי • רבי אפרים נבון • רבי שלום מזרחי שרעבי • רבי יחיא צאלח • רבי חיים יוסף דוד אזולאי • רבי מרדכי כרמי • רבי יום-טוב אלגאזי • רבי חיים פלאג'י • רבי עבדאללה סומך • רבי יוסף חיים מבגדד
