יהודה אריה קורנט: הבדלים בין גרסאות בדף
(←פטירתו) |
אין תקציר עריכה |
||
| (50 גרסאות ביניים של 21 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:יהודה קורנט. | [[קובץ:יהודה אריה קורנט.jpeg|ממוזער|311x311 פיקסלים]] | ||
הרב '''יהודה אריה קורנט''' | הרב '''יהודה אריה קורנט''' ([[ט"ו אלול]] [[תרצ"ד]] – [[ט"ז אדר]] [[תשנ"ח]]) היה חסיד חב"ד, [[שליח]] [[הרבי]] ב[[פרדס חנה]] ששימש כ[[שו"ב]] ו[[מוהל]]. | ||
== | ==תולדות חיים== | ||
נולד ב[[ט"ו אלול]] [[תרצ"ד]] בעיר זביצ'ה שב[[פולין]], לאביו הרב יצחק ולאמו מרת יוכבד. שנה לאחר לידתו, בשנת [[תרצ"ה]], עלתה משפחתו לארץ-ישראל, ומאז התגורר עד אחרית ימיו ב[[ארץ הקודש]]. | |||
בצעירותו למד בישיבות "חיי עולם" ו"אשל התורה" אצל הרב אלעזר יצחק ברמן ה"מגיד מקמניץ". הקשר שלו ל[[חסידות חב"ד]] החל כשעבר לישיבת [[תורת אמת ירושלים]]. בימי בחרותו החל בפעילות ה"מבצעית", כשהוא [[משפיע]] על חבריו מהישיבות הקודמות בהן למד, להתקרב ל[[תורת החסידות]] ול[[תנועת חב"ד]]. מאז [[התקשרות|התקשר]] אל [[הרבי]] והיה מקיים את הוראותיו. | |||
ב[[י"ח אדר]] שני בשנת [[תשי"ד]] כתב לו הרבי: {{ציטוטון|ויוסיף אומץ בשקידה גמורה ונתינה בלימוד [[תורת הנגלה]] ו[[תורת החסידות]], ויוסף גם כן בפעולות המקרבות את לבם של בני ישראל לאבינו שבשמים, גם של אלו שלעת-עתה אינם קרובים כל כך}}. | |||
בשנת [[תש"כ]] [[נישואין|נשא]] את זוגתו מרת אסתר לבית קרול. | |||
==עסקנות הכלל== | ==עסקנות הכלל== | ||
[[קובץ:הרב קורנט.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב קורנט עובר אצל [[הרבי]]]][[קובץ:יהודה קורנט.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הרב קורנט]] | |||
לאחר נישואיו המשיך בעסקנות לטובת הכלל, והרבי הזכיר לו זאת באגרת משנת [[תשכ"ב]] - אגרת ברכה על ההודעה מהולדת בתו - כשהרבי מוסיף בכתב-יד-קודשו: "ולבשו"ט גם בענייני הכלל". לאחר מספר שנים בהם התגורר הזוג הצעיר ב[[ירושלים]], העבירו את מגוריהם ל[[פרדס חנה]]. היה זה בשנת [[תשכ"ד]], ומאז ועד יום פטירתו לא חדל מלהתעסק בענייניו הק' של הרבי, אשר עודד וחיזק אותו בברכות ובמענות מיוחדות ונדירות, להמשיך במילוי השליחות בפרדס חנה. | |||
ב[[שליחות]]ו ובהוראתו של הרבי, ניהל במקום את ה[[בית חב"ד]] המקומי, ובמהלך השנים הצטרף אליו בנו ר' יוסף קורנט שסייע לו רבות בארגון הפעילות, הקים מערך שיעורי-תורה בעיר, יחד עם ביסוס והרחבת הפעילות של [[עשרת המבצעים|מבצעי הקודש]]. | |||
בשנת [[תשל"ה]], חשב שלטובת [[חינוך]] ילדיו כדאי לעזוב את פרדס חנה ולעבור להתגורר בירושלים. הרבי שלל בתכלית הצעה זו בכותבו: "במענה לשאלות - כדאי שימשיכו בעירם עתה (על כל פנים בעתיד הקרוב)". מיד שכח מכוונתו לעזוב. כאשר היה נשאל: והלא הרבי דיבר רק על ה"עתיד הקרוב", היה עונה: כוונת הרבי שעלינו להישאר כאן עד להתגלות [[משיח]] צדקנו, שתהיה בעתיד הקרוב! | |||
ר' יהודה דאג לקרב ולעודד את תלמידי המדרשייה התיכונית השוכנת בפרדס חנה, "מדרשיית נועם", בעיקר אלו שהחליטו לטעום | ר' יהודה דאג לקרב ולעודד את תלמידי המדרשייה התיכונית השוכנת בפרדס חנה, "מדרשיית נועם", בעיקר אלו שהחליטו לטעום מ'עץ החיים' של תורת החסידות. אל ביתו היו מגיעים בכדי להתוועד ובכדי לשמוע את השיעורים ב'[[תניא]]'. בשנת [[תשמ"ט]] היו כמה רבנים שהתכנסו במטרה "להלחם בחב"ד", אמר להם הרב יוגל, רב המדרשייה: "בחב"ד אני מכיר את החסיד ר' יידל מפרדס חנה, ואני אומר לכם שלא שייך לצאת נגדם". לקראת [[חג הפסח]] דאג לחלק [[מצה|מצות שמורות]] עבודת-יד, ומ[[כפר חב"ד]] דווקא. רבים מתושבי פרדס חנה התקשרו לרבי דרכו. למי שרק יכל היה מייעץ שייסע אל הרבי. | ||
בפרדס חנה ניהל קופה גדולה של [[צדקה]], דרכה וממנה נעשו במשך השנים חסדים מופלאים ביותר לתושבי העיר, כשהכל נעשה בהסתר ובצנעה רבה. תושבי פרדס חנה הוקירו רבות את פועלו הגדול למען תושביה בשליחותו של הרבי וכיבדו אותו על כך מאוד. | |||
מספרים שכאשר לא הרגיש בטוב והרופאים אסרו עליו ללכת | מספרים שכאשר לא הרגיש בטוב והרופאים אסרו עליו ללכת ל[[מקווה]], היה הולך למקווה רק כדי לראות את המים... הוא הסביר שהוא עושה זאת כדי לא לתת פתחון פה ל[[יצר הרע]] שיחשוב שאם יש "פתק מהרופא" פטורים מ"ללכת" למקווה. | ||
==אומנות המילה== | ==אומנות המילה== | ||
עוד | עוד ב[[שבת]] [[תשי"ג]], כשעדיין היה בחור, שאל את הרבי אם נכון הדבר שילמד את אומנות ה[[שחיטה]] וה[[מילה]] גם יחד, והרבי השיב לו על כך בכתב-יד-קודשו: "בענין לימוד אומנות המילה ו[[שו"ב]] יחד - יברר מנהג [[ארץ הקודש]] ועיה"ק בזה". ואכן במשך שנות חייו שימש, בנוסף לשאר פעילויותיו השונות ב[[הפצת המעיינות]], שימש כשוחט-ובודק, וכן בתפקיד מוהל, כשגם את מלאכות הקודש הללו הוא מנצל ל"[[ופרצת]]", על כך יעיד הסיפור הבא: פעם הגיעה אליו הזמנה לערוך [[ברית]] בקיבוץ 'המעפיל' ביום ה[[שבת]]. אנשי הקיבוץ לא תיארו לעצמם שיימצא מוהל שיסכים לשהות בקיבוצם במשך כל השבת, ולכן הציעו לבוא לקחת אותו לפני הברית ברכב. ר' יהודה הסביר להם בעדינות שנסיעה ברכב נקראת חילול שבת ובוודאי שאין הם מתכוונים לקיים "מצוה הבאה בעבירה". בני הקיבוץ "הבינו", והציעו "פשרה": להגיע עם הרכב עד הכניסה לפרדס חנה, ומשם ילכו ברגל על לביתו. ר' יהודה חייך ושאל מדוע הם אינם מציעים לו לבוא ולערוך עמם את השבת בקיבוץ? היה זה באותו שבוע בו הוא חזר מביקור בחצרו של הרבי, ובני הבית הפצירו בו שיישאר ויספר מהאירועים והחוויות בהם זכה להיות נוכח. ר' יהודה מצא כאן כר לחינוך הילדים, כשהוא מסביר: "כשבאים מהרבי צריך לצאת ל[[שליחות]], להכניס עוד ילד יהודי תחת כנפי השכינה". אומר ועושה. ארז לעצמו את החפצים הדרושים לביצוע הברית ולשהות קצרה שלו בשבת, כולל פלטה חשמלית ואוכל לשבת, ולא שכח לקחת גם [[מזוזה]], לקבוע בביתו של הרך הנימול. ה[[ברית]] נערכה בעיתה ובזמנה, ובאותה שבת זכה קיבוץ 'המעפיל' שתאורגן בו תפילת [[קבלת שבת]] במניין, בנוסח חסידי שמח, [[תפילה]] שזמן רב עוד עמד טעמה אצל המשתתפים בה. ר' יהודה עצמו סיפר ששמע מאחד מקרובי המשפחה, יהודי מ[[חיפה]] שהגיע להשתתף בברית, את המשפט הבא: "אם כאן התקיים מניין של קבלת שבת, אין זה יותר קיבוץ של מפלגת מפ"ם השמאלנית". | ||
ההוקרה לו זכה הייתה קשורה גם בעובדה שמאז שהחל לערוך את הבריתות לא דרש מעולם לקבל תשורה כספית על כך. גם כשבעלי הברית נתנו מעצמם דעתם על כך שמגיע לו שכר טרחה, נהג להתווכח איתם, ובשום אופן לא הסכים לקבל סכום שחשב לגבוה מידי. תמיד אמר: "העיקר זו ה[[מצוה]]". | |||
במשך ימי חייו זכה להכניס למעלה משמונת אלפים מילדי ישראל בבריתו של אברהם אבינו. הוא היה נוהג לרשום בפנקס מיוחד את שמות כל הילדים שמל, וכאשר בנו - ר' יוסף, השליח בפרדס חנה והממשיך במלאכת אביו גם בעריכת הבריתות - שאל אותו לסיבת הרישום, סיפר לו ר' יהודה על מוהל שביקש שלאחר מאה ועשרים שלו יניחו מתחת למראשותיו את שמות הילדים שמל. לאחר פטירתו הבינו בני המשפחה שזה היה גם רצונו, ורשימת שמות הנימולים על-ידו הורדה עמו אל הקבר. | |||
==פטירתו== | |||
בבוקרו של יום [[שבת קודש]] [[פרשת כי תשא]] [[ט"ז אדר]] ה'[[תשנ"ח]] השיב את [[נשמה|נשמתו]] ל[[הקב"ה|יוצרה]], והוא בן 63 שנים בלבד. | |||
בהלוויתו שנערכה ב[[מוצאי שבת]] ב[[ירושלים]] השתתפו קהל רב מידידיו ומוקיריו. בין המלווים נראה גם האדמו"ר מ[[זוויהל]] אשר המנוח למד עימו בירושלים והיה עמו בקשרי ידידות אמיצים. ארונו המשיך לעבר [[בית העלמין]] '[[הר המנוחות]]' ב[[ירושלים]], שם נטמן. | |||
ב[[חודש סיון]] [[תשס"ה]] הושלמה בניית בית הכנסת לזכרו | ב[[חודש סיון]] [[תשס"ה]] הושלמה בניית [[בית הכנסת]] לזכרו ב[[פרדס חנה]]{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=11792 פרדס חנה: חנוכת בית הכנסת ע"ש השליח] - [[חב"ד אינפו]]}}, הכולל גם מקווה טהרה. | ||
==משפחתו== | ==משפחתו== | ||
*אחיו, ר' [[שלום שכנא קורנט]] - ירושלים | |||
;בניו | ;בניו | ||
*הרב אהרן | *הרב אהרן קורנט - [[ביתר עילית]], יו"ר ועד מקוואות חב"ד. | ||
*הרב אברהם אבא | *הרב אברהם אבא קורנט - [[נחלת הר חב"ד]]. | ||
*הרב משה | *הרב [[משה קורנט]] - מנהל בית חב"ד נשר. | ||
*הרב יוסף | *הרב [[יוסף קורנט]] - מנהל בית חב"ד [[פרדס חנה]]. | ||
*הרב שניאור זלמן | *הרב שניאור זלמן קורנט - מנהל בית חב"ד [[גן יבנה]]. | ||
*הרב מרדכי ניסן | *הרב מרדכי ניסן קורנט - כפר תפוח. | ||
*הרב רפאל, | *הרב רפאל קורנט - שכונת קטמונים, [[ירושלים]]. | ||
;חתניו | ;חתניו | ||
*הרב מרדכי הרשקוביץ | *הרב מרדכי הרשקוביץ - ירושלים. | ||
*הרב יוסף יצחק הבר | *הרב יוסף יצחק הבר - נחלת הר חב"ד. | ||
==קישורים חיצוניים== | |||
*'''[https://s3.wasabisys.com/chabadlibrary/C/19_064.jpg הכרטיס שמילא בכתב ידו ב"ספר החסידים"]''' | |||
*'''[https://chabad.info/news/455767/ זכרון להולכים: הרב יהודה אריה קורנט ע"ה]''' {{אינפו}} | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{מיון רגיל:קורנט יהודה אריה}} | |||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]] | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]] | ||
[[קטגוריה:חסידים | [[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]] | ||
[[קטגוריה:אישים הטמונים בהר המנוחות]] | |||
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרצ"ד]] | |||
[[קטגוריה:מוהלים]] | |||
[[קטגוריה:שוחטים]] | |||
[[קטגוריה:בוגרי תורת אמת ירושלים]] | |||
גרסה אחרונה מ־18:16, 21 בנובמבר 2024
הרב יהודה אריה קורנט (ט"ו אלול תרצ"ד – ט"ז אדר תשנ"ח) היה חסיד חב"ד, שליח הרבי בפרדס חנה ששימש כשו"ב ומוהל.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בט"ו אלול תרצ"ד בעיר זביצ'ה שבפולין, לאביו הרב יצחק ולאמו מרת יוכבד. שנה לאחר לידתו, בשנת תרצ"ה, עלתה משפחתו לארץ-ישראל, ומאז התגורר עד אחרית ימיו בארץ הקודש.
בצעירותו למד בישיבות "חיי עולם" ו"אשל התורה" אצל הרב אלעזר יצחק ברמן ה"מגיד מקמניץ". הקשר שלו לחסידות חב"ד החל כשעבר לישיבת תורת אמת ירושלים. בימי בחרותו החל בפעילות ה"מבצעית", כשהוא משפיע על חבריו מהישיבות הקודמות בהן למד, להתקרב לתורת החסידות ולתנועת חב"ד. מאז התקשר אל הרבי והיה מקיים את הוראותיו.
בי"ח אדר שני בשנת תשי"ד כתב לו הרבי: "ויוסיף אומץ בשקידה גמורה ונתינה בלימוד תורת הנגלה ותורת החסידות, ויוסף גם כן בפעולות המקרבות את לבם של בני ישראל לאבינו שבשמים, גם של אלו שלעת-עתה אינם קרובים כל כך".
בשנת תש"כ נשא את זוגתו מרת אסתר לבית קרול.
עסקנות הכלל[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאחר נישואיו המשיך בעסקנות לטובת הכלל, והרבי הזכיר לו זאת באגרת משנת תשכ"ב - אגרת ברכה על ההודעה מהולדת בתו - כשהרבי מוסיף בכתב-יד-קודשו: "ולבשו"ט גם בענייני הכלל". לאחר מספר שנים בהם התגורר הזוג הצעיר בירושלים, העבירו את מגוריהם לפרדס חנה. היה זה בשנת תשכ"ד, ומאז ועד יום פטירתו לא חדל מלהתעסק בענייניו הק' של הרבי, אשר עודד וחיזק אותו בברכות ובמענות מיוחדות ונדירות, להמשיך במילוי השליחות בפרדס חנה.
בשליחותו ובהוראתו של הרבי, ניהל במקום את הבית חב"ד המקומי, ובמהלך השנים הצטרף אליו בנו ר' יוסף קורנט שסייע לו רבות בארגון הפעילות, הקים מערך שיעורי-תורה בעיר, יחד עם ביסוס והרחבת הפעילות של מבצעי הקודש.
בשנת תשל"ה, חשב שלטובת חינוך ילדיו כדאי לעזוב את פרדס חנה ולעבור להתגורר בירושלים. הרבי שלל בתכלית הצעה זו בכותבו: "במענה לשאלות - כדאי שימשיכו בעירם עתה (על כל פנים בעתיד הקרוב)". מיד שכח מכוונתו לעזוב. כאשר היה נשאל: והלא הרבי דיבר רק על ה"עתיד הקרוב", היה עונה: כוונת הרבי שעלינו להישאר כאן עד להתגלות משיח צדקנו, שתהיה בעתיד הקרוב!
ר' יהודה דאג לקרב ולעודד את תלמידי המדרשייה התיכונית השוכנת בפרדס חנה, "מדרשיית נועם", בעיקר אלו שהחליטו לטעום מ'עץ החיים' של תורת החסידות. אל ביתו היו מגיעים בכדי להתוועד ובכדי לשמוע את השיעורים ב'תניא'. בשנת תשמ"ט היו כמה רבנים שהתכנסו במטרה "להלחם בחב"ד", אמר להם הרב יוגל, רב המדרשייה: "בחב"ד אני מכיר את החסיד ר' יידל מפרדס חנה, ואני אומר לכם שלא שייך לצאת נגדם". לקראת חג הפסח דאג לחלק מצות שמורות עבודת-יד, ומכפר חב"ד דווקא. רבים מתושבי פרדס חנה התקשרו לרבי דרכו. למי שרק יכל היה מייעץ שייסע אל הרבי.
בפרדס חנה ניהל קופה גדולה של צדקה, דרכה וממנה נעשו במשך השנים חסדים מופלאים ביותר לתושבי העיר, כשהכל נעשה בהסתר ובצנעה רבה. תושבי פרדס חנה הוקירו רבות את פועלו הגדול למען תושביה בשליחותו של הרבי וכיבדו אותו על כך מאוד.
מספרים שכאשר לא הרגיש בטוב והרופאים אסרו עליו ללכת למקווה, היה הולך למקווה רק כדי לראות את המים... הוא הסביר שהוא עושה זאת כדי לא לתת פתחון פה ליצר הרע שיחשוב שאם יש "פתק מהרופא" פטורים מ"ללכת" למקווה.
אומנות המילה[עריכה | עריכת קוד מקור]
עוד בשבת תשי"ג, כשעדיין היה בחור, שאל את הרבי אם נכון הדבר שילמד את אומנות השחיטה והמילה גם יחד, והרבי השיב לו על כך בכתב-יד-קודשו: "בענין לימוד אומנות המילה ושו"ב יחד - יברר מנהג ארץ הקודש ועיה"ק בזה". ואכן במשך שנות חייו שימש, בנוסף לשאר פעילויותיו השונות בהפצת המעיינות, שימש כשוחט-ובודק, וכן בתפקיד מוהל, כשגם את מלאכות הקודש הללו הוא מנצל ל"ופרצת", על כך יעיד הסיפור הבא: פעם הגיעה אליו הזמנה לערוך ברית בקיבוץ 'המעפיל' ביום השבת. אנשי הקיבוץ לא תיארו לעצמם שיימצא מוהל שיסכים לשהות בקיבוצם במשך כל השבת, ולכן הציעו לבוא לקחת אותו לפני הברית ברכב. ר' יהודה הסביר להם בעדינות שנסיעה ברכב נקראת חילול שבת ובוודאי שאין הם מתכוונים לקיים "מצוה הבאה בעבירה". בני הקיבוץ "הבינו", והציעו "פשרה": להגיע עם הרכב עד הכניסה לפרדס חנה, ומשם ילכו ברגל על לביתו. ר' יהודה חייך ושאל מדוע הם אינם מציעים לו לבוא ולערוך עמם את השבת בקיבוץ? היה זה באותו שבוע בו הוא חזר מביקור בחצרו של הרבי, ובני הבית הפצירו בו שיישאר ויספר מהאירועים והחוויות בהם זכה להיות נוכח. ר' יהודה מצא כאן כר לחינוך הילדים, כשהוא מסביר: "כשבאים מהרבי צריך לצאת לשליחות, להכניס עוד ילד יהודי תחת כנפי השכינה". אומר ועושה. ארז לעצמו את החפצים הדרושים לביצוע הברית ולשהות קצרה שלו בשבת, כולל פלטה חשמלית ואוכל לשבת, ולא שכח לקחת גם מזוזה, לקבוע בביתו של הרך הנימול. הברית נערכה בעיתה ובזמנה, ובאותה שבת זכה קיבוץ 'המעפיל' שתאורגן בו תפילת קבלת שבת במניין, בנוסח חסידי שמח, תפילה שזמן רב עוד עמד טעמה אצל המשתתפים בה. ר' יהודה עצמו סיפר ששמע מאחד מקרובי המשפחה, יהודי מחיפה שהגיע להשתתף בברית, את המשפט הבא: "אם כאן התקיים מניין של קבלת שבת, אין זה יותר קיבוץ של מפלגת מפ"ם השמאלנית".
ההוקרה לו זכה הייתה קשורה גם בעובדה שמאז שהחל לערוך את הבריתות לא דרש מעולם לקבל תשורה כספית על כך. גם כשבעלי הברית נתנו מעצמם דעתם על כך שמגיע לו שכר טרחה, נהג להתווכח איתם, ובשום אופן לא הסכים לקבל סכום שחשב לגבוה מידי. תמיד אמר: "העיקר זו המצוה".
במשך ימי חייו זכה להכניס למעלה משמונת אלפים מילדי ישראל בבריתו של אברהם אבינו. הוא היה נוהג לרשום בפנקס מיוחד את שמות כל הילדים שמל, וכאשר בנו - ר' יוסף, השליח בפרדס חנה והממשיך במלאכת אביו גם בעריכת הבריתות - שאל אותו לסיבת הרישום, סיפר לו ר' יהודה על מוהל שביקש שלאחר מאה ועשרים שלו יניחו מתחת למראשותיו את שמות הילדים שמל. לאחר פטירתו הבינו בני המשפחה שזה היה גם רצונו, ורשימת שמות הנימולים על-ידו הורדה עמו אל הקבר.
פטירתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
בבוקרו של יום שבת קודש פרשת כי תשא ט"ז אדר ה'תשנ"ח השיב את נשמתו ליוצרה, והוא בן 63 שנים בלבד.
בהלוויתו שנערכה במוצאי שבת בירושלים השתתפו קהל רב מידידיו ומוקיריו. בין המלווים נראה גם האדמו"ר מזוויהל אשר המנוח למד עימו בירושלים והיה עמו בקשרי ידידות אמיצים. ארונו המשיך לעבר בית העלמין 'הר המנוחות' בירושלים, שם נטמן.
בחודש סיון תשס"ה הושלמה בניית בית הכנסת לזכרו בפרדס חנה[1], הכולל גם מקווה טהרה.
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- אחיו, ר' שלום שכנא קורנט - ירושלים
- בניו
- הרב אהרן קורנט - ביתר עילית, יו"ר ועד מקוואות חב"ד.
- הרב אברהם אבא קורנט - נחלת הר חב"ד.
- הרב משה קורנט - מנהל בית חב"ד נשר.
- הרב יוסף קורנט - מנהל בית חב"ד פרדס חנה.
- הרב שניאור זלמן קורנט - מנהל בית חב"ד גן יבנה.
- הרב מרדכי ניסן קורנט - כפר תפוח.
- הרב רפאל קורנט - שכונת קטמונים, ירושלים.
- חתניו
- הרב מרדכי הרשקוביץ - ירושלים.
- הרב יוסף יצחק הבר - נחלת הר חב"ד.
