רבי מתיא בן חרש: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(←שיתעסקו במצוות: כשאר) |
||
| (17 גרסאות ביניים של 8 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:רבי מתיא.jpg|שמאל|ממוזער|250px|האהן הקטן מעל קברו של רבי מתיא בן חרש]] | |||
ה[[תנא]] האלוקי '''רבי מתיא בן חרש''', היה תנא בדור העשירי ואחד עשר לתנאים, שהוא הדור השלישי והרביעי לחורבן [[בית שני]]. | ה[[תנא]] האלוקי '''רבי מתיא בן חרש''', היה תנא בדור העשירי ואחד עשר לתנאים, שהוא הדור השלישי והרביעי לחורבן [[בית שני]]. | ||
תאריך הפטירה שלו השתשרש בקהילות הקודש | |||
בי"ג אלול | |||
רבו | [[רבי אליעזר]] הגדול היה רבו{{הערה|יוחסין.}}, וכן [[רבי יאשיה]] ו[[רבי מאיר]]{{הערה|[[אבות דרבי נתן]] פרק א'.}}. | ||
הוא היה רבו של [[רבי אליעזר בן רבי יוסי]] שמסר כמה וכמה הלכות משמו{{הערה|סוף [[מסכת יומא]]}}. | |||
ב[[לקוטי שיחות]] חלק יז{{ | התגורר ברומי{{הערה|[[מעילה]] יז, עמוד א.}} שם גם הקים בית דין, שהתפרסם כבית דין מומחה בהוצאת הצדק לאור, עד שאמרו ח{{הערה|סנהדרין לב, ב.}} {{ציטוטון|צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה אחר [[רבי אליעזר]] ל[[לוד]], אחר רבי מתיא בן חרש ל[[רומי]].}} כן הקים במקום [[ישיבה]]{{הערה|[[סנהדרין]] דף לב, עמוד ב' ו[[רש"י]] שם.}} שהתפרסמה כגדולה ביותר בימיו{{הערה|מגיד משנה, הלכות סנהדרין פרק ו'.}}. | ||
ב[[לקוטי שיחות]] חלק יז{{הערה|1=[http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=14940&hilite=1f836893-59f8-4114-b116-c56c880f8005&st=%D7%91%D7%9F+%D7%97%D7%A8%D7%A9&pgnum=207 עמ' 194].}} דן [[הרבי]] בשאלתו של רבי מתיא המובאת ב[[מסכת יומא]]{{הערה|דף פו, עמוד א'.}}. | |||
באחת מההתוועדויות, ביאר הרבי את [[רש"י]] שמביא את מאמרו של ר' מתיא בן חרש אודות גאולת בני ישראל ממצרים, שהיו ערומים ממצוות והיו צריכים לדם פסח ודם מילה כדי שיהא בידם זכות קיום המצוות הללו. הרבי דיבר ברגש רב על אריכות הגלות האחרון, ובכה מאוד באומרו "הבן חמש למקרא נותר עם קושיא: כיצד ייתכן שיהודים עדיין נמצאים בגלות? כמה הוא השיעור לייגע את היהודים בגלות"?... | |||
רבי [[ישראל מרדכי טברסקי]] האדמו"ר מ[[חסידות רחמסטריבקא|רחמסטריבקא]] ששהה במקום, היה בהתרגשות גדולה למשמע הכמיהה העצומה של הרבי לגאולה השלימה, והכאב האמיתי שפרץ מלבו הטהור לנוכח המשך הגלות{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=59229 חב"ד אינפו], על פי עדות רבי [[נחמן יוסף טברסקי]].}}. | |||
==שיתעסקו במצוות== | ==שיתעסקו במצוות== | ||
רש"י מזכיר את מאמרו של רבי מתיא בפרשת בא, ומסביר שני סיבות לכך ש[[הקב"ה]] הביא להם דווקא ב[[י' בניסן|עשור לחודש]], א) כדי שיהיו להם שתי [[מצוות]] שיעמדו להם להגאל, דם [[פסח]] ודם [[מילה]]. ב) מפני שהיו שטופים ב[[עבודה זרה]], ובכך יהיו להם [[מצוות]] כדי להתעסק בהם. | רש"י מזכיר את מאמרו של רבי מתיא בפרשת בא, ומסביר שני סיבות לכך ש[[הקב"ה]] הביא להם דווקא ב[[י' בניסן|עשור לחודש]], א) כדי שיהיו להם שתי [[מצוות]] שיעמדו להם להגאל, דם [[פסח]] ודם [[מילה]]. ב) מפני שהיו שטופים ב[[עבודה זרה]], ובכך יהיו להם [[מצוות]] כדי להתעסק בהם. | ||
הרבי{{ | הרבי{{הערה|1=[[לקוטי שיחות]] [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=16076&hilite=4a00bb87-191a-4d78-ae6f-d8e111a7bb96&st=%D7%91%D7%9F+%D7%97%D7%A8%D7%A9&pgnum=129 חלק ט"ז].}} מסביר כי [[רש"י]] מזכיר את מאמרו [[בפרשת בא]] אודות כך ש[[הקב"ה]] הביא להם דווקא בעשור לחודש, א)כדי שיהיו להם שתי מצוות להתעסק בהם. ב) מפני שהיו שטופים בעבודה זרה ויהיו להם מצוות כדי להתעסק בהם. | ||
הרבי מסביר כי בשניהם יש טעם ותירוץ לכך שלקיחת השה היה צריך להיות כבר מעשור לחודש, לפי הטעם הראשון שיהיו בידם זכויות, הטעם הוא כי כדי לקיים [[מצוות מילה]] יש לנוח שלושה ימים בהם אסור לצאת לדרך מפני הסכנה, ולפי הטעם השני ההדגש הוא שיהיה בידם הצאן כמה ימים כדי שיתעסקו בו. | הרבי מסביר כי בשניהם יש טעם ותירוץ לכך שלקיחת השה היה צריך להיות כבר מעשור לחודש, לפי הטעם הראשון שיהיו בידם זכויות, הטעם הוא כי כדי לקיים [[מצוות מילה]] יש לנוח שלושה ימים בהם אסור לצאת לדרך מפני הסכנה, ולפי הטעם השני ההדגש הוא שיהיה בידם הצאן כמה ימים כדי שיתעסקו בו. | ||
הרבי מקשה למה הרש"י מזכיר דווקא את שמו של רבי מתיא בן חרש ולא את שמו של התנא השני - [[רבי אליעזר הקפר]]. ובהדגש לשון רש"י "'''היה''' רבי מתיא בן חרש" אומר" משמע שמאמר זה היה רבי מתיא בן חרש אומר תמיד. כתוב בגמרא "הלך אחר רבי מתיא לרומי", ולכאורה קשה למה הקים את ישיבתו במקום מרוחק כזה שיהיו צריכים ללכת עד שם, ולא בארץ ישראל | הרבי מקשה למה הרש"י מזכיר דווקא את שמו של רבי מתיא בן חרש ולא את שמו של התנא השני - [[רבי אליעזר הקפר]]. ובהדגש לשון [[רש"י]] "'''היה''' רבי מתיא בן חרש" אומר" משמע שמאמר זה היה רבי מתיא בן חרש אומר תמיד. כתוב בגמרא "הלך אחר רבי מתיא לרומי", ולכאורה קשה למה הקים את ישיבתו במקום מרוחק כזה שיהיו צריכים ללכת עד שם, ולא בארץ ישראל כשאר כל התנאים. | ||
ומסביר הרבי כי רבי מתיא בן חרש, שהיה משורשו של [[יוסף הצדיק]] - עבודת הבירורים{{ | ומסביר הרבי כי רבי מתיא בן חרש, שהיה משורשו של [[יוסף הצדיק]] - עבודת הבירורים{{הערה|[[סדר הדורות]] בערכו.}}, רצה שיהיה ברומי ישיבה של תורה כדי שיתעסקו בהם ישראל שבאותו מקום ויאיר להם חשכת הגלות, ובכך היה מנחם את תלמידיו. | ||
== אמרותיו == | == אמרותיו == | ||
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הוי מקדים בשלום כל אדם, והוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים|מקור=[[מסכת אבות]] פרק רביעי, משנה טו.}}. | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה: תנאים]] | {{תנאים}} | ||
[[קטגוריה:תנאים]] | |||
גרסה אחרונה מ־10:06, 27 ביוני 2024
התנא האלוקי רבי מתיא בן חרש, היה תנא בדור העשירי ואחד עשר לתנאים, שהוא הדור השלישי והרביעי לחורבן בית שני.
תאריך הפטירה שלו השתשרש בקהילות הקודש בי"ג אלול
רבי אליעזר הגדול היה רבו[1], וכן רבי יאשיה ורבי מאיר[2].
הוא היה רבו של רבי אליעזר בן רבי יוסי שמסר כמה וכמה הלכות משמו[3].
התגורר ברומי[4] שם גם הקים בית דין, שהתפרסם כבית דין מומחה בהוצאת הצדק לאור, עד שאמרו ח[5] "צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה אחר רבי אליעזר ללוד, אחר רבי מתיא בן חרש לרומי." כן הקים במקום ישיבה[6] שהתפרסמה כגדולה ביותר בימיו[7].
בלקוטי שיחות חלק יז[8] דן הרבי בשאלתו של רבי מתיא המובאת במסכת יומא[9].
באחת מההתוועדויות, ביאר הרבי את רש"י שמביא את מאמרו של ר' מתיא בן חרש אודות גאולת בני ישראל ממצרים, שהיו ערומים ממצוות והיו צריכים לדם פסח ודם מילה כדי שיהא בידם זכות קיום המצוות הללו. הרבי דיבר ברגש רב על אריכות הגלות האחרון, ובכה מאוד באומרו "הבן חמש למקרא נותר עם קושיא: כיצד ייתכן שיהודים עדיין נמצאים בגלות? כמה הוא השיעור לייגע את היהודים בגלות"?...
רבי ישראל מרדכי טברסקי האדמו"ר מרחמסטריבקא ששהה במקום, היה בהתרגשות גדולה למשמע הכמיהה העצומה של הרבי לגאולה השלימה, והכאב האמיתי שפרץ מלבו הטהור לנוכח המשך הגלות[10].
שיתעסקו במצוות[עריכה | עריכת קוד מקור]
רש"י מזכיר את מאמרו של רבי מתיא בפרשת בא, ומסביר שני סיבות לכך שהקב"ה הביא להם דווקא בעשור לחודש, א) כדי שיהיו להם שתי מצוות שיעמדו להם להגאל, דם פסח ודם מילה. ב) מפני שהיו שטופים בעבודה זרה, ובכך יהיו להם מצוות כדי להתעסק בהם.
הרבי[11] מסביר כי רש"י מזכיר את מאמרו בפרשת בא אודות כך שהקב"ה הביא להם דווקא בעשור לחודש, א)כדי שיהיו להם שתי מצוות להתעסק בהם. ב) מפני שהיו שטופים בעבודה זרה ויהיו להם מצוות כדי להתעסק בהם.
הרבי מסביר כי בשניהם יש טעם ותירוץ לכך שלקיחת השה היה צריך להיות כבר מעשור לחודש, לפי הטעם הראשון שיהיו בידם זכויות, הטעם הוא כי כדי לקיים מצוות מילה יש לנוח שלושה ימים בהם אסור לצאת לדרך מפני הסכנה, ולפי הטעם השני ההדגש הוא שיהיה בידם הצאן כמה ימים כדי שיתעסקו בו.
הרבי מקשה למה הרש"י מזכיר דווקא את שמו של רבי מתיא בן חרש ולא את שמו של התנא השני - רבי אליעזר הקפר. ובהדגש לשון רש"י "היה רבי מתיא בן חרש" אומר" משמע שמאמר זה היה רבי מתיא בן חרש אומר תמיד. כתוב בגמרא "הלך אחר רבי מתיא לרומי", ולכאורה קשה למה הקים את ישיבתו במקום מרוחק כזה שיהיו צריכים ללכת עד שם, ולא בארץ ישראל כשאר כל התנאים.
ומסביר הרבי כי רבי מתיא בן חרש, שהיה משורשו של יוסף הצדיק - עבודת הבירורים[12], רצה שיהיה ברומי ישיבה של תורה כדי שיתעסקו בהם ישראל שבאותו מקום ויאיר להם חשכת הגלות, ובכך היה מנחם את תלמידיו.
אמרותיו[עריכה | עריכת קוד מקור]
הוי מקדים בשלום כל אדם, והוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים
— מסכת אבות פרק רביעי, משנה טו.
.
הערות שוליים
- ↑ יוחסין.
- ↑ אבות דרבי נתן פרק א'.
- ↑ סוף מסכת יומא
- ↑ מעילה יז, עמוד א.
- ↑ סנהדרין לב, ב.
- ↑ סנהדרין דף לב, עמוד ב' ורש"י שם.
- ↑ מגיד משנה, הלכות סנהדרין פרק ו'.
- ↑ עמ' 194.
- ↑ דף פו, עמוד א'.
- ↑ חב"ד אינפו, על פי עדות רבי נחמן יוסף טברסקי.
- ↑ לקוטי שיחות חלק ט"ז.
- ↑ סדר הדורות בערכו.