רבי שמעון בר יוחאי: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
(איחוד)
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
 
(88 גרסאות ביניים של 31 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
[[תמונה:רשבי.jpg|left|thumb|250px|חלקת ציון הרשב"י בל"ג בעומר]]
[[קובץ:קבר רשב"י1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציון קברו של רבי שמעון בר יוחאי ב[[מירון]]]]
'''רבי שמעון בר יוחאי''' היה מגדולי התנאים ב[[נגלה]] וב[[נסתר]], הוא גילה את חכמת ה[[קבלה]].
'''רבי שמעון בר יוחאי''' (או '''בן יוֹחַי'''{{הערה|ברוב המקומות בש"ס בהם מופיע רשב"י נכתב "בן יוחי" ולא "בר יוחאי".}}; מכונה בקיצור '''רשב"י''' או '''רבי שמעון'''; בספרי הזוהר ותיקוני הזוהר והאידרות מכונה בשם  '''בוצינא קדישא'''{{הערה| ראה זוהר (חלק ג פרשת האזינו דף רצ"ו עמוד ב אידרא זוטא), כי שם צוה יי' את הברכה חיים עד העולם, אמר רבי אבא, לא סיים '''בוצינא קדישא''' למימר חיים, עד דאשתככו מלוי וכו', ו(תיקוני זוהר דף קא עמוד א'), בשעתא דמזוני אמר ליה '''בוצינא קדישא''' כולי האי וכו' לאו בזכותיה תליא מלתא דהא מזליה גרים ליה וכו' ועוד עשרות מקומות}}) היה מגדולי ה[[תנאים]], חי בדור הרביעי לתקופת התנאים. תלמידו של [[רבי עקיבא]]. מובא פעמים רבות ב[[משנה]] בשם "רבי שמעון" סתם. רשב"י היה העיקרי שגילה את [[תורת הקבלה]], והוא וחבורתו חיברו את [[ספר הזוהר]].


הוא היה בבחינת [[צדיק יסוד עולם]], וכמובא ב[[מסכת סוכה]]{{הערת שוליים|כה, ב.}} שאמר יכול אני לפטור את כל העולם מה[[דין]], ואלמלא אלעזר בני עימי - מיום שנברא ה[[עולם]] ועד עכשיו, ואלמלא יותם בו עוזיהו עימי - מיום שנברא בו העולם עד סופו. מכך נראה שהוא היה בבחינת צדיק יסוד עולם, שהיה יכול לפטור את כל העולם בכל הדורות כולל דורו של [[אברהם אבינו]] עד [[ביאת המשיח]], שאז יהיה "רוח [[הטומאה]] אעביר מהארץ", וכל זאת מכוח היותו [[נשמה כללית]].
[[יום הילולא|יום ההילולא]] שלו ב[[ל"ג בעומר]] הוא יום חג לכלל עם ישראל, והמונים עולים בו לציון קברו ב[[מירון]]. [[הרבי]] הנהיג [[תהלוכת ל"ג בעומר|תהלוכות ילדים]] הנערכות בכל רחבי העולם לציון יום הסתלקותו.


הוא היה ניצוץ של [[משה רבינו]] עליו הכתוב ש"זכרו תורת משה עבדי", ובדומה לכך רבי שמעון ש"תורתו אומנתו", וכך גם מובא ב[[זוהר הקדוש]].
==תולדות חיים==
רשב"י היה מגדולי תלמידיו של [[רבי עקיבא]]{{הערה|בגמרא (גיטין סז, א) מובא: "אמר ר"ש לתלמידיו: בניי, שנו מדותי, שמדותי תרומות מתרומות מידותיו של ר"ע".}}. למד מפיו תורה בעת שנחבש על ידי הרומאים בבית האסורים{{הערה|פסחים קיב, א.}}.


עיקר ענינו של רשב"י הוא "תורתו אומנותו" עד שכל מי שעוסק בכך נקרא על שמו "רשב"י וחבריו". ומכאן שזה היה עיקר ענינו, ומובא בגמרא אודות גאונותו המופלגת, שאחרי שיצא מהמערה בה עסק בעיקר בנגלה{{הערת שוליים|1=[[אגרת הקודש - פרק כ"ו]].}} על כל שאלה ששאלו חותנו רבי פנחס בן יאיר, הוא תירץ כ"ד תירוצים. וכמובן, ששאלה ששאל רבי פנחס בן יאיר לא שאל אלא מפני שבאמת הוקשה לו ולא הבין, ואעפ"כ היה לרש"בי כ"ד תירוצים.
לאחר ה[[מגיפה]] שפרצה בין תלמידיו של רבו, כעונש על כך שלא נהגו כבוד דיו בין האחד לרעהו, מתו תלמידי [[רבי עקיבא]], ונותרו חמישה תלמידים - ביניהם רשב"י{{הערה|יבמות סב, ב.}}.


בלימוד ה[[נגלה]] שלו היה יודע את כל פנימיות ההלכות{{הערת שוליים|1=מאמר המשך [[תרס"ו]].}}
על [[סמיכה לרבנות|סמיכתו]] של רבי שמעון בידי רבו - רבי עקיבא, מסופר{{הערה|ירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב.}}, שבתחילה ניגש רבי עקיבא לסמוך את [[רבי מאיר]] שהגיע ביחד עם רבי שמעון, ולפליאתו של רבי שמעון על כך שרבו בחר להתחיל עם רבי מאיר, ענה רבי עקיבא "דייך שאני ובוראך מכירין כוחך", היינו שאת ערך מעלתו הפנימית יכולים לזהות רק רבו, והקב"ה{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק ג' שיחת ל"ג בעומר}}.


מובא בגמרא שפעם אחת יצא עם תלמידיו לבקעה, ולפתע על פי ציוויו היא התמלאה דינרי זהב, ואמר לתלמידיו שמי שרוצה לקחת יקח, וכאן נרמז שרשב"י ממשיך את ענין ה[[פרנסה]] בשפע, דבר הנמשך מהענין של "תורתו אומנתו", לכל [[יהודי]].{{הערת שוליים|1=[[שיחות קודש]] [[תשל"ד]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4610&hilite=43e18ed7-5e5d-437d-885f-d8a8b850e8a1&st=%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%90%D7%99%D7%9D&pgnum=111 חלק ב'].}}.
===הסתתרותו במערה===
באסיפת כמה חכמים עם [[רבי יהודה]], [[רבי יוסי]] ויהודה בן גרים, דנו אודות מעשי השלטון הרומי: {{ציטוטון|פתח ר' יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר: כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמם - תיקנו שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס}}. כשנודע הדבר לשלטון גזרו על רשב"י מיתה.


==תיקוני זהר==
רשב"י ברח עם בנו [[רבי אלעזר בן רבי שמעון|רבי אלעזר]] והסתתרו בבית המדרש, ואחר כך עברו להסתתר במערה, מחשש שיענו את אשתו ותגלה את מקום מחבואו. באופן ניסי צמח על פתח המערה עץ חרובים ונבע מעיין מים, עבור מחייתם. רשב"י ובנו הסתתרו במערה במשך שתים עשרה שנים, עד ש[[אליהו הנביא]] הודיע להם על מות הקיסר, ויצאו מהמערה. ביציאתם כשראו אנשים העוסקים בעבודת האדמה במקום ב[[לימוד התורה]], כעסו ואמרו: "מניחין חיי עולם, ועוסקין בחיי שעה?" ומקפידתם נשרפו האנשים שפגשו. [[בת קול]] החזירה אותם למערה. לאחר שנה נוספת, ה-13, בת קול קראה להם לצאת מהמערה. רבי אלעזר המשיך להכות אנשים בקפידתו, ואביו רשב"י ריפא אותם, ומנע את בנו מכך. כאשר ראו יהודי מהדר במצוות שקנה שתי אגודות הדסים לשבת, נחה דעתו של רבי אלעזר.
'''תיקוני זוהר''' הוא ספר [[קבלה]] קדום, ובו מובאים שבעים תיקונים, שהם שבעים הפנים לתורה אותם מפרש רבי שמעון בר יוחאי במלת "בראשית". בהקדמה של תיקוני זוהר, מובא מאמר הזוהר [[פתח אליהו]].
== ראו עוד ==


לאחר יציאתו מהמערה חיפש רשב"י כיצד לתקן משהו בעולם. הוא הגיע ל[[טבריה]], וכיוון שהעיר היתה בנויה על [[בית החיים]] והכהנים לא ידעו היכן מותר להם לעבור, הוא טיהר את העיר מעצמות מתים על ידי חפירה בכל העיר לחיפוש מתים{{הערה|שבת לג, ב ואילך. מובא גם בירושלמי שביעית ט, א. פסיקתא דף פח, ב. בראשית רבה עד, ו. קהלת רבה י, ח. אסתר רבה א, ט.}}.
===הסתלקותו===
ביום פטירתו ב[[ל"ג בעומר]] כינס כמה מתלמידיו למעמד מיוחד, בו גילה להם סודות כמוסים בתורת הקבלה, מה שלא גילה לתלמידיו כל ימי חייו. ב[[תורת החסידות]] מוסבר שהסודות שגילה בימי חייו היו מבחינת "נשמתא דאורייתא" - [[נר"נ]] שבתורה, והסודות שגילה ביום הסתלקותו היו פנימיות הסודות של ימי חייו, מבחינת "נשמתא לנשמתא" - [[חיה יחידה]] שבתורה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/3/44/index.htm ד"ה גל עיני תשל"ז] סעיף ג.}}.
בין דבריו באותו מעמד, התבטא גם בביטוי נדיר על עצמו:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן="אני לדודי ועלי תשוקתו, כל יומין דאתקטרנא בהאי עלמא, בחד קטירא אתקטרנא ביה בקוב"ה . . נשמתי ביה אחידא, ביה להיטא, ביה אתדבקת" [= כל ימי שהתקשרתי בעולם הזה, בקשר אחד התקשרתי בו ב[[קב"ה]] . . נשמתי בו מאוחדת, בו להוטה, בו נדבקת]|מקור=אדרא זוטא (זוהר חלק ג' רפח, א. רצב, א)}}.
בתורת החסידות מבואר שהקשר של רשב"י לקב"ה במשך כל ימיו היה בדרגה של [[התקשרות]], מדרגה המבטאת קשר פנימי בין שני דברים (ולא רק חיצוני כמו [[דביקות]]). קשר זה הגיע בזכות עיסוקו בפנימיות התורה, המגלה כיצד יהודי קשור בפנימיות נשמתו לקב"ה כל הזמן, אפילו כשהוא עוסק בחלק ה[[נגלה]] שבתורה. אך היות שגם קשר כזה מבטא יחס בין '''שני''' דברים שמתקשרים - רשב"י לא הסתפק בכך, ושאף לקשר בדרגת [[אחדות]], גילוי כיצד נשמתו היא "אחד" עם הקב"ה על ידי ה[[יחידה שבנפש]] (אף ללא הצורך בהתקשרות דרך התורה); ולאחדות זו הצליח להגיע בשלימות ביום הסתלקותו{{הערה|1=ראה באריכות [https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/3/43/index.htm ד"ה פתח רבי שמעון תשל"ד].}}.
באותו זמן היה שרוי בשמחה גדולה, ופניו האירו, וציווה שביום זה יחגגו לדורות את יום שמחתו. באמרו את הפסוק{{הערה|[[תהלים]] קלג, ג}} '''חיים עד העולם''' פרחה נשמתו{{הערה|זוהר ח"ג רצו, ב.}}.
בחסידות מובא שיום זה הינו כעין [[מתן תורה]] של [[תורת הנסתר]], מכיוון שביום זה הושלמה תורתו של רבי שמעון בר יוחאי. כמו כן מובא שרבי שמעון הוא כ[[משה רבינו]] - כמו שהוא נתן ולימד את [[תורת הנגלה]], כך גם רבי שמעון מכונה "נותן" תורת הנסתר.
==סיפורים אודותו==
במדרש{{הערה|תנחומא פקודי סימן ז. שמות רבה נב, ג.}} מסופר, שכשראה שחלשה דעתם של תלמידיו מפרנסתם הירודה, יצא עם תלמידיו לבקעה, ולאחר תפילתו התמלאה הבקעה דינרי זהב. רשב"י אמר לתלמידיו שמי שרוצה לקחת יקח, אלא שהוא נוטל מחלקו ב[[עולם הבא]].
סיפור זה ממחיש שרשב"י ממשיך את ענין ה[[פרנסה]] בשפע, דבר הנמשך מהענין של "תורתו אומנתו", לכל [[יהודי]]{{הערה|1=[[שיחות קודש]] [[תשל"ד]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4610&hilite=43e18ed7-5e5d-437d-885f-d8a8b850e8a1&st=%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%90%D7%99%D7%9D&pgnum=111 חלק ב'].}}.
==תורתו==
===תורתו אומנותו===
לימוד תורתו הייתה באופן של "תורתו אומנותו"{{הערה|[[מסכת שבת]] יא, א. [[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]], אורח חיים הלכות תפילה סימן קו, ד.}}, היינו שזה היה עיקר עיסוקו בחייו, עד שכל מי שעוסק בכך נקרא על שמו "רשב"י וחבריו".
===חיבור הנגלה והפנימיות===
עיקר עיסוקו של רשב"י ב[[לימוד התורה]] היה בחלק ה[[נגלה]] שבתורה, בפרט שבדורו הייתה כמות עצומה של משניות - שש מאות סדרי משנה{{הערה|חגיגה יד, א וברש"י.}}, שבהם עסק בפלפול קושיות ותירוצים, כדברי הגמרא{{הערה|שבת לג, ב.}} על כוחו הגדול בפלפול שקיבל בזכות שהותו במערה{{הערה|1=[[אדמו"ר הזקן]], תניא, [[אגרת הקודש - סימן כ"ו|אגרת הקודש סימן כו]]. וראה בהערת אדמו"ר שליט"א ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19843&st=&pgnum=447&hilite= שיעורים בספר התניא שם], הערה 24, שדן בהכרח לכך.}}.
אמנם התחום שבו התייחד משאר התנאים, היה בעיסוקו בפנימיות התורה. רשב"י וחבורתו שעסקו בלימוד תורת הנסתר וכתבו את [[ספר הזוהר]] וה[[תיקוני זוהר|תיקונים]], לקחו חלק מרכזי ביותר בהנחלת תורת הנסתר לדורות הבאים, ולכן רשב"י נחשב כמקור המרכזי לפנימיות התורה. בחסידות משווים את רשב"י ל[[משה רבינו]] - כשם שעל ידו [[מתן תורה|ניתנה התורה]] הנגלית, כך על ידי רשב"י התגלתה פנימיות התורה{{הערה|1=ראה סידור עם דא"ח [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43366&st=&pgnum=298&hilite= שער הל"ג בעומר דש, ב]. ד"ה גל עיני תשל"ז הערות 5-6.}}. הוא מכונה "יחיד בדורו בנסתר"{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15996&st=&pgnum=230 מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא, חלק ב, ע' תרסז].}}.
מעלה מיוחדת הייתה אצל רשב"י - שלא הייתה גם אצל התנאים שעסקו רבות בפנימיות התורה (כמו [[רבי נחוניא בן הקנה]]) - היא החיבור בין שני התחומים. אצל רשב"י האיר האור של פנימיות התורה גם בנגלה, והוא הרגיש בשניהם את אותה התקשרות עם הקב"ה, ובשניהם היה עניין לימודו המשכת אלוקות מלמעלה ולא בירור בירורים כדרך ברגיל בלימוד הנגלה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/3/42/index.htm ד"ה להבין ענין רשב"י תשמ"ה] סעיף ב. ד"ה [https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/3/44/index.htm גל עיני תשל"ז], בפרט בסעיף ח.. וראה בהנסמן ב[https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/3/41/index.htm ד"ה שיר המעלות תשכ"ב] הערה 34.}}.
==מעלתו==
===השבחים ששיבחו אותו התנאים===
בספר הזוהר מתוארים "שבחים נוראים"{{הערה|לשון אדמו"ר המהר"ש בספר המאמרים תרל"ה ע' מט. דיוק הלשון התבאר בד"ה להבין ענין רשב"י תשמ"ה סעיף א.}}. ששיבחו התנאים את רשב"י: רבי יהודה קרא לו "[[שבת]]"{{הערה|זהר חלק ג קמד, ב.}}, ותנאים אחרים קראו עליו את הפסוק{{הערה|משפטים כג, יז. תשא לד, כג.}} "פני האדון ה'"{{הערה|זהר חלק ב לח, א.}}.
הצורך בשבחים אלו מוסבר בחסידות, כי על ידם התרומם רשב"י מדרגתו (שהיא בחינת ה[[חכמה]]), ומתקשר עם [[אור אין סוף]], וכך ניתן לו כח מיוחד לפעול בעולם{{הערה|שם=זימנא|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16008&st=&pgnum=260 אור התורה ויקרא ע' רנו]. [https://chabadlibrary.org/books/maharash/tsh/627/1/43/index.htm ד"ה בזהר כו' זימנא חדא תרכ"ז] (תורת שמואל תרכ"ז ע' עדר (בהוצאה הישנה)). [http://torasmoshiach.com/%d7%9c-%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%90-%d7%90%d7%9e%d7%a8-%d7%a8%d7%b3-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%99-%d7%96%d7%99%d7%9e%d7%a0%d7%90-%d7%97%d7%93%d7%90-%d7%9c%d7%b4%d7%92-%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9e%d7%a8-%d7%94/ ד"ה תניא א"ר יוסי תשל"ח]. [http://torasmoshiach.com/%d7%9c%d7%91-%d7%90%d7%99%d7%aa%d7%90-%d7%91%d7%96%d7%94%d7%a8-%d7%96%d7%99%d7%9e%d7%a0%d7%90-%d7%97%d7%93%d7%90-%d7%a9%d7%b4%d7%a4-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a8-%d7%98%d7%b4%d7%95-%d7%90%d7%99%d7%99/ ד"ה איתא בזהר תשמ"ב]. ועוד.}}.
הסבר נוסף לשבחים הוא, מצד מעלתו של רשב"י על שאר התנאים, שהיא באין ערוך (כיון שדרגתו היא בחינת ה[[יחידה]] המאוחדת לחלוטין עם הקב"ה ללא התייחסות ל[[עולם]], ואילו שאר התנאים שייכים לכוחות הנפש הנמוכים יותר, ועיקר עיסוקם הוא [[עבודת הבירורים]] ומלחמה עם העולם) - ולכן כדי לגרום לו לרדת ולהשפיע אליהם, היו צריכים לשבחו{{הערה|ד"ה איתא בזהר תשמ"ב. להבין ענין רשב"י תשמ"ה.}}.
לפי הסבר זה, מבואר גם תוכנם של השבחים ששיבחוהו, שבהם מודגשת המעלה בהמשכה מהעליון לתחתון: רבי יהודה קרא לרשב"י "שבת" - כיון שבשבת ישנה קדושה מיוחדת למעלה משאר הימים, ויחד עם זה הוא מברך את שאר הימים ומשפיע עליהם. וכן קראו עליו "פני האדון ה'", פסוק המשלב את שני השמות - [[שם הוי"ה]] שהוא שם העצם המיוחד לה' יתברך, ויחד עם זה "אדון", [[אדנ"י|שם אדנות]], ירידת החיות האלוקית לנבראים{{הערה|ד"ה להבין ענין רשב"י תשמ"ה סעיף ו.}}.
===השבחים ששיבח את עצמו===
כמה פעמים שיבח ורומם רשב"י את עצמו בצורה מיוחדת. בגמרא מופיע שהתבטא: "ראיתי בני עלייה והן מועטין. אם אלף הן - אני ובני מהן, אם מאה הם - אני ובני מהן, אם שנים הן - אני ובני הן"{{הערה|סוכה מה, ב.}}. בזוהר מופיע ביטויו על עצמו: "אנא סימנא בעלמא" [= אני סימן בעלמא; כלומר, סימן על מציאות הבורא]{{הערה|זהר חלק א רכה, א.}}.
אף שבדרך כלל דרכם של צדיקים איננה ב[[התנשאות]] כזו, אצל רשב"י היה הדבר שונה, בגלל היותו נשמה מ[[עולם האצילות]]. נשמות מ[[עולמות בי"ע]] שמציאותם היא דבר נפרד מהקב"ה, עבודתם צריכה להיות [[ביטול]] מציאותם, אך עולם האצילות הוא אלוקות ממש ואינו נפרד, ולכן אין צורך לבטל את מציאותו. מסיבה זו רשב"י שהיה נשמה דאצילות יכול היה לרומם את עצמו, כיון שלא הייתה לו מציאות משל עצמו אלא מציאות אלוקית, ולכן הרוממות היא רוממות אלוקית{{הערה|שם=פני|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32915&st=&pgnum=113&hilite= מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ד ע' קו]. [https://chabadlibrary.org/books/maharash/tsh/633a/1/6/50.htm תורת שמואל תרל"ג חלק א, ע' נ] ואילך. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31642&st=&pgnum=62&hilite= ספר המאמרים תרנ"ה ע' נב] ואילך. ועוד מקורות - נסמנו ב[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/20/30/235.htm הערה 3 כאן].}}.
הסבר זה הוא גם הסיבה למאמר הזוהר{{הערה|חלק ב לח, א.}} "{{מונחון|מאן|מיהו}} "פני האדון ה'"? . . {{מונחון|דא|זהו}} ר' שמעון בן יוחאי". היות שלרשב"י לא הייתה מציאות משל עצמו כלל, ניתן לקרוא עליו "פני האדון ה'"{{הערה|שם=פני}}.
===ירידת הגשמים על ידו===
בזוהר{{הערה|חלק ג נט, ב.}} מסופר על מקרה שבו היה העולם צריך [[גשם]], והתנאים [[רבי חזקיה]] ו[[רבי ייסא]] הלכו לבקש מרשב"י שיפעל גשם, אך עוד לפני שאמרו לו את רצונם אמר להם תורה על הפסוק "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", ואז החל לרדת גשם.
בחסידות מובא סיפור זה כדוגמא למעלתו הייחודית של רשב"י: במקרים אחרים במקורות חז"ל מסופר על תנאים שרצו לפעול הורדת גשמים ונצרכו לשם כך ל[[תפילה]] (כמו [[חוני המעגל]]{{הערה|תענית יט, א. כג, א.}} ו[[רבי עקיבא]]{{הערה|תענית כה, ב.}}), אך רשב"י פעל הורדת גשמים על ידי תורה. המעלה באופן זה היא - שתפילה היא בקשה מלמטה למעלה, ולכן אין בכוחה לפעול מיד במהירות את מילוי הבקשה{{הערה|(ולכן חוני המעגל היה צריך לבקש כמה פעמים עד שהגיע לגשמי ברכה כראוי וכן רבי עקיבא)}}, אך תורה היא השפעה אלוקית מלמעלה למטה, ולכן פעלה מיד את אופן הגשמים הרצוי{{הערה|שם=זימנא}}.
בהורדת הגשמים על ידי רשב"י בתורתו יש חידוש על כל אופני הפעולה האחרים: על ידי [[ברכה]] אפשר להמשיך שפע במהירות מלמעלה למטה, אך אפשר לפעול זאת רק לגבי שפע שכבר נפסק לאדם מלמעלה מראש. על ידי [[תורה]] אפשר להמשיך שפע במהירות מלמעלה למטה, גם אם לא נקבע מראש, אם התנא מוכיח שעל פי חכמת התורה ראוי לקבל שפע זה. על ידי [[תפילה]] אפשר לפעול גם המשכת שפע חדש מ[[אור אין סוף]], אך זאת על ידי בקשה מלמטה למעלה, ולא מיידית במהירות. רשב"י באמירת תורתו המשיך שפע חדש, בדרך מלמעלה למטה, וזאת אף בלי שהוכיח על פי תורה את הצורך בשפע (שהרי בדרוש שאמר לא הוכיח שעל פי תורה העולם היה ראוי אז לגשם). הסיבה לכך היא כי בפנימיות התורה - אוא"ס מאיר בגילוי, ולכן רשב"י שהוא המקור לגילוי פנימיות התורה פעל בתורתו המשכה חדשה מאור אין סוף{{הערה|1=ראה באריכות [https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/3/41/index.htm ד"ה שיר המעלות תשכ"ב].}}.
===בדורו לא נראתה הקשת===
בדורו של רשב"י לא נראתה [[הקשת]] בענן, מפאת זכותו. וכאשר [[רבי יהושע בן לוי]] רצה לראותו בהיכלו ב[[גן עדן]], [[אליהו הנביא]] שאל את רשב"י, והוא אמר שאם נראתה הקשת בימיו, הוא לא ראוי לראותו{{הערה|בראשית רבה פרשה לה, ב.}}. בגמרא{{הערה|[[מסכת כתובות]] עז, ב.}} מובא סיפור זה באופן קצת שונה: כאשר [[רבי יהושע בן לוי]] נפטר הוא עלה למעלה, וכאשר הגיע אל מקומו של רשב"י, הוא שאלו האם נראתה הקשת בימיך, וכשענה "הן" (מכיוון שלא רצה להחזיק טובה לעצמו) הוא אמר: אם כן, אין אתה "בר ליואי".
==תפילתו==
תפילתו של הרשב"י הנהוגה בכל בתי כנסיות של בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם היא תפילת '''בריך שמיה'''.
התפילה מופיעה בספר הזוהר על פרשת ויקהל (חלק ב' דף ר"ו, עמוד א'). הזוהר מביא את התפילה לאחר שהוא מצטט את הוראתו של [[רבי שמעון בר יוחאי]] להגיד אותה בזמן [[הוצאת ספר תורה]]: {{ציטוט|אמר רבי שמעון: כד מפקין ספר תורה בצבורא למקרא ביה, מתפתחן תרעי שמייא דרחמין, ומעוררין את האהבה לעילא, ואבעי ליה לבר נש למימר הכי: בריך שמיה דמרא עלמא... (וכו')
תרגום: כאשר מוציאים ספר תורה בציבור לקרוא בו, נפתחים שערי הרחמים של השמיים, ומעוררים את האהבה למעלה, וצריך האדם לומר כך: ברוך שמו של ריבון העולמים... (וכו')}}
מאמר הזוהר והסברו לעיתוי התפילה הוא שבשעה שהציבור פותחים את ארון הקודש ומתכוונים להוציא את ספר התורה, נפתחים במקביל שערי השמיים.
תפילת "בריך שמיה" נאמרת בפתיחת ארון הקודש לפני הוצאת ספר התורה (ראו את התפילה ב[[סידור תהילת ה']], עמ' לה - 69).
(לדברי רבותינו אודות הסגולות באמירת "בריך שמיה" ומעלתה ראו בערך "פתיחת הארון").
==בנו וממשיך דרכו רבי אלעזר בן רבי שמעון==
בנו הינו התנא [[רבי אלעזר בן רבי שמעון]] שלמד עמו 13 שנים במערה בפקיעין וטמון ליד אביו במירון.
בגמרא ב[[גמרא|תלמוד הבבלי]] מסכת סוכה (דף מה עמוד ב) מובאים התבטאויות בשבח ומעלת רבי אלעזר בשם אביו רבי שמעון בר יוחאי שמשבחו וזו לשון הגמרא.
ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בר יוחאי: 'יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין, מיום שנבראתי עד עתה, ואילמלי אל(י)עזר בני עמי - מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו - מיום שנברא העולם עד סופו.
ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בר יוחאי: ראיתי בני עלייה והן מועטין; אם אלף הן - אני ובני מהן; אם מאה הם - אני ובני מהן; אם שנים הן - אני ובני הן!
יום הילולת רבי אלעזר נהוג לציינו ולחגוג לכבודו ביום [[כ"ה באלול]] ג'תתס"ב{{הערה|ויש אומרים ב[[ט' בתשרי]]}}.
==פיוטים לכבודו==
לכבוד רבי שמעון בר יוחאי התחברו במשך הדורות פיוטים רבים, שנים מהם התפרסמו ומזדמרים בפיותיהם של כל החוגים והעדות ביום הילולתו והם, הפיוט [[בר יוחאי]] שחיברו רבי [[שמעון בן לביא]] ה'כתם פז' מטריפולי-לוב, והפיוט [[ואמרתם כה לחי]] שחיברו הרב [[הבן איש חי|יוסף חיים]] ה'רב פעלים' וה'בן איש חי' מבבל-עיראק. פיוטים נוספים התחברו על ידי הרב [[יוסף לייב שפירא]] תושב [[צפת]] לפי סדר א"ב והם הפיוטים; [[מי לכם פה (פיוט לל"ג בעומר)]] והפיוט [[ניגון אשרינו מה טוב חלקנו בהילולא דבר יוחאי]].
== ראו גם ==
*[[זוהר (ספר)]]
*[[ל"ג בעומר]]
*[[ל"ג בעומר]]
*[[מירון]]
*[[מירון]]
*[[קבלה]]
==קישורים חיצוניים==
*[http://chabad.co.il/?template=article&topic=106&article=310 תולדות חייו של רשב"י] {{חב"ד בישראל}}
*'''[https://chabad.info/video/rebbe/yearround/596127/ הרבי מעודד את שירת 'בר יוחאי'] {{וידפו}}
*'''[https://77012.blogspot.com/2024/05/blog-post_24.html 'אוהל שמח': ביקור הרבי הריי"צ בציון הרשב"י במירון]''', באתר '[[לחלוחית גאולתית]]' {{לחלוחית}}
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תנאים]]
{{תבנית:ל"ג בעומר}}
{{תנאים}}
[[קטגוריה:תנאים|שמעון]]
[[קטגוריה:חכמי הזוהר|שמעון]]
[[קטגוריה:ל"ג בעומר]]

גרסה אחרונה מ־12:38, 4 ביוני 2024

ציון קברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון

רבי שמעון בר יוחאי (או בן יוֹחַי[1]; מכונה בקיצור רשב"י או רבי שמעון; בספרי הזוהר ותיקוני הזוהר והאידרות מכונה בשם בוצינא קדישא[2]) היה מגדולי התנאים, חי בדור הרביעי לתקופת התנאים. תלמידו של רבי עקיבא. מובא פעמים רבות במשנה בשם "רבי שמעון" סתם. רשב"י היה העיקרי שגילה את תורת הקבלה, והוא וחבורתו חיברו את ספר הזוהר.

יום ההילולא שלו בל"ג בעומר הוא יום חג לכלל עם ישראל, והמונים עולים בו לציון קברו במירון. הרבי הנהיג תהלוכות ילדים הנערכות בכל רחבי העולם לציון יום הסתלקותו.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

רשב"י היה מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא[3]. למד מפיו תורה בעת שנחבש על ידי הרומאים בבית האסורים[4].

לאחר המגיפה שפרצה בין תלמידיו של רבו, כעונש על כך שלא נהגו כבוד דיו בין האחד לרעהו, מתו תלמידי רבי עקיבא, ונותרו חמישה תלמידים - ביניהם רשב"י[5].

על סמיכתו של רבי שמעון בידי רבו - רבי עקיבא, מסופר[6], שבתחילה ניגש רבי עקיבא לסמוך את רבי מאיר שהגיע ביחד עם רבי שמעון, ולפליאתו של רבי שמעון על כך שרבו בחר להתחיל עם רבי מאיר, ענה רבי עקיבא "דייך שאני ובוראך מכירין כוחך", היינו שאת ערך מעלתו הפנימית יכולים לזהות רק רבו, והקב"ה[7].

הסתתרותו במערה[עריכה | עריכת קוד מקור]

באסיפת כמה חכמים עם רבי יהודה, רבי יוסי ויהודה בן גרים, דנו אודות מעשי השלטון הרומי: "פתח ר' יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר: כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמם - תיקנו שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס". כשנודע הדבר לשלטון גזרו על רשב"י מיתה.

רשב"י ברח עם בנו רבי אלעזר והסתתרו בבית המדרש, ואחר כך עברו להסתתר במערה, מחשש שיענו את אשתו ותגלה את מקום מחבואו. באופן ניסי צמח על פתח המערה עץ חרובים ונבע מעיין מים, עבור מחייתם. רשב"י ובנו הסתתרו במערה במשך שתים עשרה שנים, עד שאליהו הנביא הודיע להם על מות הקיסר, ויצאו מהמערה. ביציאתם כשראו אנשים העוסקים בעבודת האדמה במקום בלימוד התורה, כעסו ואמרו: "מניחין חיי עולם, ועוסקין בחיי שעה?" ומקפידתם נשרפו האנשים שפגשו. בת קול החזירה אותם למערה. לאחר שנה נוספת, ה-13, בת קול קראה להם לצאת מהמערה. רבי אלעזר המשיך להכות אנשים בקפידתו, ואביו רשב"י ריפא אותם, ומנע את בנו מכך. כאשר ראו יהודי מהדר במצוות שקנה שתי אגודות הדסים לשבת, נחה דעתו של רבי אלעזר.

לאחר יציאתו מהמערה חיפש רשב"י כיצד לתקן משהו בעולם. הוא הגיע לטבריה, וכיוון שהעיר היתה בנויה על בית החיים והכהנים לא ידעו היכן מותר להם לעבור, הוא טיהר את העיר מעצמות מתים על ידי חפירה בכל העיר לחיפוש מתים[8].

הסתלקותו[עריכה | עריכת קוד מקור]

ביום פטירתו בל"ג בעומר כינס כמה מתלמידיו למעמד מיוחד, בו גילה להם סודות כמוסים בתורת הקבלה, מה שלא גילה לתלמידיו כל ימי חייו. בתורת החסידות מוסבר שהסודות שגילה בימי חייו היו מבחינת "נשמתא דאורייתא" - נר"נ שבתורה, והסודות שגילה ביום הסתלקותו היו פנימיות הסודות של ימי חייו, מבחינת "נשמתא לנשמתא" - חיה יחידה שבתורה[9].

בין דבריו באותו מעמד, התבטא גם בביטוי נדיר על עצמו:

"אני לדודי ועלי תשוקתו, כל יומין דאתקטרנא בהאי עלמא, בחד קטירא אתקטרנא ביה בקוב"ה . . נשמתי ביה אחידא, ביה להיטא, ביה אתדבקת" [= כל ימי שהתקשרתי בעולם הזה, בקשר אחד התקשרתי בו בקב"ה . . נשמתי בו מאוחדת, בו להוטה, בו נדבקת]

— אדרא זוטא (זוהר חלק ג' רפח, א. רצב, א)

.

בתורת החסידות מבואר שהקשר של רשב"י לקב"ה במשך כל ימיו היה בדרגה של התקשרות, מדרגה המבטאת קשר פנימי בין שני דברים (ולא רק חיצוני כמו דביקות). קשר זה הגיע בזכות עיסוקו בפנימיות התורה, המגלה כיצד יהודי קשור בפנימיות נשמתו לקב"ה כל הזמן, אפילו כשהוא עוסק בחלק הנגלה שבתורה. אך היות שגם קשר כזה מבטא יחס בין שני דברים שמתקשרים - רשב"י לא הסתפק בכך, ושאף לקשר בדרגת אחדות, גילוי כיצד נשמתו היא "אחד" עם הקב"ה על ידי היחידה שבנפש (אף ללא הצורך בהתקשרות דרך התורה); ולאחדות זו הצליח להגיע בשלימות ביום הסתלקותו[10].

באותו זמן היה שרוי בשמחה גדולה, ופניו האירו, וציווה שביום זה יחגגו לדורות את יום שמחתו. באמרו את הפסוק[11] חיים עד העולם פרחה נשמתו[12].

בחסידות מובא שיום זה הינו כעין מתן תורה של תורת הנסתר, מכיוון שביום זה הושלמה תורתו של רבי שמעון בר יוחאי. כמו כן מובא שרבי שמעון הוא כמשה רבינו - כמו שהוא נתן ולימד את תורת הנגלה, כך גם רבי שמעון מכונה "נותן" תורת הנסתר.

סיפורים אודותו[עריכה | עריכת קוד מקור]

במדרש[13] מסופר, שכשראה שחלשה דעתם של תלמידיו מפרנסתם הירודה, יצא עם תלמידיו לבקעה, ולאחר תפילתו התמלאה הבקעה דינרי זהב. רשב"י אמר לתלמידיו שמי שרוצה לקחת יקח, אלא שהוא נוטל מחלקו בעולם הבא.

סיפור זה ממחיש שרשב"י ממשיך את ענין הפרנסה בשפע, דבר הנמשך מהענין של "תורתו אומנתו", לכל יהודי[14].

תורתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

תורתו אומנותו[עריכה | עריכת קוד מקור]

לימוד תורתו הייתה באופן של "תורתו אומנותו"[15], היינו שזה היה עיקר עיסוקו בחייו, עד שכל מי שעוסק בכך נקרא על שמו "רשב"י וחבריו".

חיבור הנגלה והפנימיות[עריכה | עריכת קוד מקור]

עיקר עיסוקו של רשב"י בלימוד התורה היה בחלק הנגלה שבתורה, בפרט שבדורו הייתה כמות עצומה של משניות - שש מאות סדרי משנה[16], שבהם עסק בפלפול קושיות ותירוצים, כדברי הגמרא[17] על כוחו הגדול בפלפול שקיבל בזכות שהותו במערה[18].

אמנם התחום שבו התייחד משאר התנאים, היה בעיסוקו בפנימיות התורה. רשב"י וחבורתו שעסקו בלימוד תורת הנסתר וכתבו את ספר הזוהר והתיקונים, לקחו חלק מרכזי ביותר בהנחלת תורת הנסתר לדורות הבאים, ולכן רשב"י נחשב כמקור המרכזי לפנימיות התורה. בחסידות משווים את רשב"י למשה רבינו - כשם שעל ידו ניתנה התורה הנגלית, כך על ידי רשב"י התגלתה פנימיות התורה[19]. הוא מכונה "יחיד בדורו בנסתר"[20].

מעלה מיוחדת הייתה אצל רשב"י - שלא הייתה גם אצל התנאים שעסקו רבות בפנימיות התורה (כמו רבי נחוניא בן הקנה) - היא החיבור בין שני התחומים. אצל רשב"י האיר האור של פנימיות התורה גם בנגלה, והוא הרגיש בשניהם את אותה התקשרות עם הקב"ה, ובשניהם היה עניין לימודו המשכת אלוקות מלמעלה ולא בירור בירורים כדרך ברגיל בלימוד הנגלה[21].

מעלתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

השבחים ששיבחו אותו התנאים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בספר הזוהר מתוארים "שבחים נוראים"[22]. ששיבחו התנאים את רשב"י: רבי יהודה קרא לו "שבת"[23], ותנאים אחרים קראו עליו את הפסוק[24] "פני האדון ה'"[25].

הצורך בשבחים אלו מוסבר בחסידות, כי על ידם התרומם רשב"י מדרגתו (שהיא בחינת החכמה), ומתקשר עם אור אין סוף, וכך ניתן לו כח מיוחד לפעול בעולם[26].

הסבר נוסף לשבחים הוא, מצד מעלתו של רשב"י על שאר התנאים, שהיא באין ערוך (כיון שדרגתו היא בחינת היחידה המאוחדת לחלוטין עם הקב"ה ללא התייחסות לעולם, ואילו שאר התנאים שייכים לכוחות הנפש הנמוכים יותר, ועיקר עיסוקם הוא עבודת הבירורים ומלחמה עם העולם) - ולכן כדי לגרום לו לרדת ולהשפיע אליהם, היו צריכים לשבחו[27].

לפי הסבר זה, מבואר גם תוכנם של השבחים ששיבחוהו, שבהם מודגשת המעלה בהמשכה מהעליון לתחתון: רבי יהודה קרא לרשב"י "שבת" - כיון שבשבת ישנה קדושה מיוחדת למעלה משאר הימים, ויחד עם זה הוא מברך את שאר הימים ומשפיע עליהם. וכן קראו עליו "פני האדון ה'", פסוק המשלב את שני השמות - שם הוי"ה שהוא שם העצם המיוחד לה' יתברך, ויחד עם זה "אדון", שם אדנות, ירידת החיות האלוקית לנבראים[28].

השבחים ששיבח את עצמו[עריכה | עריכת קוד מקור]

כמה פעמים שיבח ורומם רשב"י את עצמו בצורה מיוחדת. בגמרא מופיע שהתבטא: "ראיתי בני עלייה והן מועטין. אם אלף הן - אני ובני מהן, אם מאה הם - אני ובני מהן, אם שנים הן - אני ובני הן"[29]. בזוהר מופיע ביטויו על עצמו: "אנא סימנא בעלמא" [= אני סימן בעלמא; כלומר, סימן על מציאות הבורא][30].

אף שבדרך כלל דרכם של צדיקים איננה בהתנשאות כזו, אצל רשב"י היה הדבר שונה, בגלל היותו נשמה מעולם האצילות. נשמות מעולמות בי"ע שמציאותם היא דבר נפרד מהקב"ה, עבודתם צריכה להיות ביטול מציאותם, אך עולם האצילות הוא אלוקות ממש ואינו נפרד, ולכן אין צורך לבטל את מציאותו. מסיבה זו רשב"י שהיה נשמה דאצילות יכול היה לרומם את עצמו, כיון שלא הייתה לו מציאות משל עצמו אלא מציאות אלוקית, ולכן הרוממות היא רוממות אלוקית[31].

הסבר זה הוא גם הסיבה למאמר הזוהר[32] "
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין מאן "פני האדון ה'"? . .
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין דא ר' שמעון בן יוחאי". היות שלרשב"י לא הייתה מציאות משל עצמו כלל, ניתן לקרוא עליו "פני האדון ה'"[31].

ירידת הגשמים על ידו[עריכה | עריכת קוד מקור]

בזוהר[33] מסופר על מקרה שבו היה העולם צריך גשם, והתנאים רבי חזקיה ורבי ייסא הלכו לבקש מרשב"י שיפעל גשם, אך עוד לפני שאמרו לו את רצונם אמר להם תורה על הפסוק "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", ואז החל לרדת גשם.

בחסידות מובא סיפור זה כדוגמא למעלתו הייחודית של רשב"י: במקרים אחרים במקורות חז"ל מסופר על תנאים שרצו לפעול הורדת גשמים ונצרכו לשם כך לתפילה (כמו חוני המעגל[34] ורבי עקיבא[35]), אך רשב"י פעל הורדת גשמים על ידי תורה. המעלה באופן זה היא - שתפילה היא בקשה מלמטה למעלה, ולכן אין בכוחה לפעול מיד במהירות את מילוי הבקשה[36], אך תורה היא השפעה אלוקית מלמעלה למטה, ולכן פעלה מיד את אופן הגשמים הרצוי[26].

בהורדת הגשמים על ידי רשב"י בתורתו יש חידוש על כל אופני הפעולה האחרים: על ידי ברכה אפשר להמשיך שפע במהירות מלמעלה למטה, אך אפשר לפעול זאת רק לגבי שפע שכבר נפסק לאדם מלמעלה מראש. על ידי תורה אפשר להמשיך שפע במהירות מלמעלה למטה, גם אם לא נקבע מראש, אם התנא מוכיח שעל פי חכמת התורה ראוי לקבל שפע זה. על ידי תפילה אפשר לפעול גם המשכת שפע חדש מאור אין סוף, אך זאת על ידי בקשה מלמטה למעלה, ולא מיידית במהירות. רשב"י באמירת תורתו המשיך שפע חדש, בדרך מלמעלה למטה, וזאת אף בלי שהוכיח על פי תורה את הצורך בשפע (שהרי בדרוש שאמר לא הוכיח שעל פי תורה העולם היה ראוי אז לגשם). הסיבה לכך היא כי בפנימיות התורה - אוא"ס מאיר בגילוי, ולכן רשב"י שהוא המקור לגילוי פנימיות התורה פעל בתורתו המשכה חדשה מאור אין סוף[37].

בדורו לא נראתה הקשת[עריכה | עריכת קוד מקור]

בדורו של רשב"י לא נראתה הקשת בענן, מפאת זכותו. וכאשר רבי יהושע בן לוי רצה לראותו בהיכלו בגן עדן, אליהו הנביא שאל את רשב"י, והוא אמר שאם נראתה הקשת בימיו, הוא לא ראוי לראותו[38]. בגמרא[39] מובא סיפור זה באופן קצת שונה: כאשר רבי יהושע בן לוי נפטר הוא עלה למעלה, וכאשר הגיע אל מקומו של רשב"י, הוא שאלו האם נראתה הקשת בימיך, וכשענה "הן" (מכיוון שלא רצה להחזיק טובה לעצמו) הוא אמר: אם כן, אין אתה "בר ליואי".

תפילתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

תפילתו של הרשב"י הנהוגה בכל בתי כנסיות של בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם היא תפילת בריך שמיה.

התפילה מופיעה בספר הזוהר על פרשת ויקהל (חלק ב' דף ר"ו, עמוד א'). הזוהר מביא את התפילה לאחר שהוא מצטט את הוראתו של רבי שמעון בר יוחאי להגיד אותה בזמן הוצאת ספר תורה:

אמר רבי שמעון: כד מפקין ספר תורה בצבורא למקרא ביה, מתפתחן תרעי שמייא דרחמין, ומעוררין את האהבה לעילא, ואבעי ליה לבר נש למימר הכי: בריך שמיה דמרא עלמא... (וכו')

תרגום: כאשר מוציאים ספר תורה בציבור לקרוא בו, נפתחים שערי הרחמים של השמיים, ומעוררים את האהבה למעלה, וצריך האדם לומר כך: ברוך שמו של ריבון העולמים... (וכו')

מאמר הזוהר והסברו לעיתוי התפילה הוא שבשעה שהציבור פותחים את ארון הקודש ומתכוונים להוציא את ספר התורה, נפתחים במקביל שערי השמיים.

תפילת "בריך שמיה" נאמרת בפתיחת ארון הקודש לפני הוצאת ספר התורה (ראו את התפילה בסידור תהילת ה', עמ' לה - 69).

(לדברי רבותינו אודות הסגולות באמירת "בריך שמיה" ומעלתה ראו בערך "פתיחת הארון").

בנו וממשיך דרכו רבי אלעזר בן רבי שמעון[עריכה | עריכת קוד מקור]

בנו הינו התנא רבי אלעזר בן רבי שמעון שלמד עמו 13 שנים במערה בפקיעין וטמון ליד אביו במירון. בגמרא בתלמוד הבבלי מסכת סוכה (דף מה עמוד ב) מובאים התבטאויות בשבח ומעלת רבי אלעזר בשם אביו רבי שמעון בר יוחאי שמשבחו וזו לשון הגמרא. ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בר יוחאי: 'יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין, מיום שנבראתי עד עתה, ואילמלי אל(י)עזר בני עמי - מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו - מיום שנברא העולם עד סופו.

ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בר יוחאי: ראיתי בני עלייה והן מועטין; אם אלף הן - אני ובני מהן; אם מאה הם - אני ובני מהן; אם שנים הן - אני ובני הן! יום הילולת רבי אלעזר נהוג לציינו ולחגוג לכבודו ביום כ"ה באלול ג'תתס"ב[40].

פיוטים לכבודו[עריכה | עריכת קוד מקור]

לכבוד רבי שמעון בר יוחאי התחברו במשך הדורות פיוטים רבים, שנים מהם התפרסמו ומזדמרים בפיותיהם של כל החוגים והעדות ביום הילולתו והם, הפיוט בר יוחאי שחיברו רבי שמעון בן לביא ה'כתם פז' מטריפולי-לוב, והפיוט ואמרתם כה לחי שחיברו הרב יוסף חיים ה'רב פעלים' וה'בן איש חי' מבבל-עיראק. פיוטים נוספים התחברו על ידי הרב יוסף לייב שפירא תושב צפת לפי סדר א"ב והם הפיוטים; מי לכם פה (פיוט לל"ג בעומר) והפיוט ניגון אשרינו מה טוב חלקנו בהילולא דבר יוחאי.

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ↑ ברוב המקומות בש"ס בהם מופיע רשב"י נכתב "בן יוחי" ולא "בר יוחאי".
  2. ↑ ראה זוהר (חלק ג פרשת האזינו דף רצ"ו עמוד ב אידרא זוטא), כי שם צוה יי' את הברכה חיים עד העולם, אמר רבי אבא, לא סיים בוצינא קדישא למימר חיים, עד דאשתככו מלוי וכו', ו(תיקוני זוהר דף קא עמוד א'), בשעתא דמזוני אמר ליה בוצינא קדישא כולי האי וכו' לאו בזכותיה תליא מלתא דהא מזליה גרים ליה וכו' ועוד עשרות מקומות
  3. ↑ בגמרא (גיטין סז, א) מובא: "אמר ר"ש לתלמידיו: בניי, שנו מדותי, שמדותי תרומות מתרומות מידותיו של ר"ע".
  4. ↑ פסחים קיב, א.
  5. ↑ יבמות סב, ב.
  6. ↑ ירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב.
  7. ↑ לקוטי שיחות חלק ג' שיחת ל"ג בעומר
  8. ↑ שבת לג, ב ואילך. מובא גם בירושלמי שביעית ט, א. פסיקתא דף פח, ב. בראשית רבה עד, ו. קהלת רבה י, ח. אסתר רבה א, ט.
  9. ↑ ד"ה גל עיני תשל"ז סעיף ג.
  10. ↑ ראה באריכות ד"ה פתח רבי שמעון תשל"ד.
  11. ↑ תהלים קלג, ג
  12. ↑ זוהר ח"ג רצו, ב.
  13. ↑ תנחומא פקודי סימן ז. שמות רבה נב, ג.
  14. ↑ שיחות קודש תשל"ד חלק ב'.
  15. ↑ מסכת שבת יא, א. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן, אורח חיים הלכות תפילה סימן קו, ד.
  16. ↑ חגיגה יד, א וברש"י.
  17. ↑ שבת לג, ב.
  18. ↑ אדמו"ר הזקן, תניא, אגרת הקודש סימן כו. וראה בהערת אדמו"ר שליט"א בשיעורים בספר התניא שם, הערה 24, שדן בהכרח לכך.
  19. ↑ ראה סידור עם דא"ח שער הל"ג בעומר דש, ב. ד"ה גל עיני תשל"ז הערות 5-6.
  20. ↑ מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא, חלק ב, ע' תרסז.
  21. ↑ ד"ה להבין ענין רשב"י תשמ"ה סעיף ב. ד"ה גל עיני תשל"ז, בפרט בסעיף ח.. וראה בהנסמן בד"ה שיר המעלות תשכ"ב הערה 34.
  22. ↑ לשון אדמו"ר המהר"ש בספר המאמרים תרל"ה ע' מט. דיוק הלשון התבאר בד"ה להבין ענין רשב"י תשמ"ה סעיף א.
  23. ↑ זהר חלק ג קמד, ב.
  24. ↑ משפטים כג, יז. תשא לד, כג.
  25. ↑ זהר חלק ב לח, א.
  26. ↑ 26.0 26.1 אור התורה ויקרא ע' רנו. ד"ה בזהר כו' זימנא חדא תרכ"ז (תורת שמואל תרכ"ז ע' עדר (בהוצאה הישנה)). ד"ה תניא א"ר יוסי תשל"ח. ד"ה איתא בזהר תשמ"ב. ועוד.
  27. ↑ ד"ה איתא בזהר תשמ"ב. להבין ענין רשב"י תשמ"ה.
  28. ↑ ד"ה להבין ענין רשב"י תשמ"ה סעיף ו.
  29. ↑ סוכה מה, ב.
  30. ↑ זהר חלק א רכה, א.
  31. ↑ 31.0 31.1 מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ד ע' קו. תורת שמואל תרל"ג חלק א, ע' נ ואילך. ספר המאמרים תרנ"ה ע' נב ואילך. ועוד מקורות - נסמנו בהערה 3 כאן.
  32. ↑ חלק ב לח, א.
  33. ↑ חלק ג נט, ב.
  34. ↑ תענית יט, א. כג, א.
  35. ↑ תענית כה, ב.
  36. ↑ (ולכן חוני המעגל היה צריך לבקש כמה פעמים עד שהגיע לגשמי ברכה כראוי וכן רבי עקיבא)
  37. ↑ ראה באריכות ד"ה שיר המעלות תשכ"ב.
  38. ↑ בראשית רבה פרשה לה, ב.
  39. ↑ מסכת כתובות עז, ב.
  40. ↑ ויש אומרים בט' בתשרי
ל"ג בעומר
י"ח אייר · חץ וקשת · ל"ג בעומר · מדורת ל"ג בעומר · מירון · ספירת העומר · פאראד · פיוט בר יוחאי · פיוט ואמרתם כה לחי · פרק ל"ג בתהילים · ציון הרשב"י · רבי עקיבא · רבי שמעון בר יוחאי · תהלוכת ל"ג בעומר


תנאים
סוף תקופת הזוגות הלל הזקן • שמאי הזקן • חוני המעגל • בית שמאי ובית הלל • יוחנן בן בג בג
דור ראשון רבן גמליאל הזקן • רבן יוחנן בן זכאי • רבי חנינא בן דוסא • רבי יהודה בן בתירא • רבי אליעזר בן יעקב • שמואל הקטן • רבי חלפתא בן דוסא איש כפר חנניא • יוחנן בן גודגדא • יונתן בן עוזיאל
דור שני (סוף בית המקדש השני ואחריו) רבן גמליאל דיבנה • רבי יהושע בן חנניה • רבי אליעזר בן הורקנוס • רבי אלעזר בן ערך • רבי נחוניא בן הקנה • יהודה בן תימא
דור שלישי רבי עקיבא • רבי טרפון • רבי ישמעאל • רבי אלעזר בן עזריה • רבי חנינא בן תרדיון • בן עזאי • רבי חלפתא • רבי מתיא בן חרש • אבא שאול
דור רביעי רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה • רבי יוסי • רבי מאיר • רבי נהוראי • רבי שמעון בר יוחאי • רבי אלעזר בן שמוע • רבי נחמיה • רבי נתן • אבא שאול • רבי יוחנן הסנדלר • רב המנונא סבא
דור חמישי רבי יהודה הנשיא • רבי אלעזר ברבי שמעון • רבי בנאה • רבי אלעזר הקפר • רבי שמעון בן מנסיא • רבי שמעון בן יהוצדק • רבי יאשיה • רבי יונתן • רבי אליעזר ברבי יוסי • רבי אברדימוס בן רבי יוסי • רבי חייא • רבי שמעון בן חלפתא • רבי אלעזר בן דורדיא
תנאים שזמנם לא ידוע אבא בנימין  •  רבי שמעון בן יהוצדק  • 
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=רבי_שמעון_בר_יוחאי&oldid=687413"